מסתכן בתחזית - העתיד בקהיר

איני מומחה למצרים. שלושה ימים לפני פרוץ המאורעות ברחובות קהיר לא העליתי בדמיוני שזה מה שהולך לקרות שם. זה מה שמשותף לי ולכל המומחים הגדולים לענייני מצרים. גם עכשיו, כשאני מתבונן בשידורי הטלוויזיה ועוקב אחרי המאורעות באינטרנט ובעיתונות, איני יודע איך ייגמר כל הבלאגן הגדול הזה. גם זה משותף לי ולגדולי המומחים לענייני מצרים.

אבל ממעמקי חוסר מומחיותי לענייני מצרים ומעזות רוח השטות שירדה עלי, אני מעז להתנבא שהסערה על גדות הנילוס תמצה את עצמה בתוך ימים אחדים, ושממשלתו החדשה של מובארק תפעיל, בסופו של דבר, את יחידות הצבא והמשטרה שנשארו נאמנות למשטר; מובארק יחניק באמצעותן את האש ברחובות הזעם, והסדר הישן ישוב על כנו בתוספת אי אלו רפורמות.

תשאלו מניין בור כמוני בענייני מצרים לוקח את החוצפה והטיפשות לפלוט לאוויר החם של המזרח התיכון נבואה עלובה כזאת, בשעה שסיעות של מומחים לענייני מצרים מתנבאים בביטחון גמור ששום דבר בה לא יהיה עוד כמו שהיה?

ובכן, לפני 43 שנה הייתי עד ראייה למאורעות מאי בפאריס. כסטודנט בחוג לפילוסופיה בסורבון התרוצצתי ברחובות הרובע הלטיני בימים הסוערים שבהם פאריס תלשה את אבני רחובותיה, והסטודנטים לחמו נגד כוחות המשטרה. מהפכן וירטואלי, שליח של מפלגה ציונית סוציאליסטית שישב אז בשליחות בפאריס, יעץ לי לנהל יומן של המאורעות. "אתה זוכה לחוות כאן מהפכה", קבע בהתלהבות.

אני, ברוב טיפשותי, לא ניהלתי יומן של המאורעות. בהיותי בעל מזג פלגמטי במקצת, ראיתי סביבי מהומה גדולה ושביתה שהקיפה 10 מיליון עובדים, אבל מהפכה לא הצלחתי לראות בכל הקרנבל העליז שהתרחש שם. ודווקא השתתפתי כמעט בכל האסיפות שהתקיימו בחצר הסורבון והקשבתי לדברי הנואמים הנלהבים ולסיסמאות שהידהדו בחלל.

אבל כל מה ששמעתי שם צילצל באוזניי, ולאכזבתי, כהתלהמות מבולבלת של אנשים שמרגישים היטב מה מרגיז אותם ויודעים מה אינם רוצים, אבל אינם יודעים מה הם כן רוצים. ובעיקר אינם מסוגלים לגבש תוכנית פעולה אחת שתתעל למעשה מדיני את כל האנרגיה העצומה המתפרצת.

דה גול הוציא את המשטרה מהרובע הלטיני, הניח לסטודנטים לחגוג את זעמם, ועם חלוף הימים, כשהאנרגיה המתבזבזת לריק החלה לדעוך, פשטו בעיר שמועות על הזזת כוחות צנחנים ושריון לפאתי פאריס. יחידות משמר הרפובליקה האימתניות חזרו בעוצמה רבה לרובע הלטיני ולרבעים הסמוכים, וחיסלו ביד קשה את שאריות המרי. כך נסתיימה המהפכה שלא היתה. נכון שאחר כך בא שר חינוך חדש שהנהיג אי אלו רפורמות בתחומי החינוך, ושכר המינימום שופר, אבל את התוצאות האלה ניתן לסכם בפתגם הרוסי הנחמד: "תנופת ענק - ומכת פרמשתק".

נכון שקהיר אינה פאריס. ביקרתי שם לפני כשנה, וחוויתי כרך ענק שרבבות בני אדם גודשים את רחובותיו בכל שעות היום והלילה. פגשתי שם אנשי רוח טובי מזג, אוהבי חיים וחדי לשון. אם אפשר להרגיש אנרגיה של עיר, חשתי משהו מהאנרגיה העצומה האצורה במגה?מטרופולין המדהימה הזאת, שיותר מ?20 מיליון בני אדם חיים בה. אם רק אחד מכל 100 תושבים יוצא להפגין, מתקבלת בקהיר הפגנה של 200 אלף. ובאותו זמן 19 מיליון ו?800 אלף בני אדם לא השתתפו בהפגנה. ועדיין לא שמענו על 10 מיליון שובתים בכל רחבי מצרים, כמו שקרה בצרפת.

תחושת הבטן שלי אומרת שהאופן שבו ינהג מובארק לא יהיה שונה בהרבה מהאופן שבו דה גול סיים את מאורעות מאי 68'. הוא איבחן היעדר מנהיגות אפקטיבית בקרב המתקוממים, הוא ניצל את הבדלי האינטרסים בין הסטודנטים לאיגודים המקצועיים ואת פחדי המעמד הבינוני הזעיר?בורגני מפני האנרכיה, וכך חזר והשתלט על הכאוס הזמני, אחרי שהניח לאנרגיית ההתקוממות להתנדף. מה שהחל בתרועה אדירה הסתיים בקול ענות חלושה.