התקיפות האחרונות בלוב העלו לכותרות, שוב, את טילי השיוט, והיו גם מי שראו בהם את שיא הטכנולוגיה הצבאית - המערכות החדשניות ביותר, המודרניות ביותר שקיימות.
האמנם? כן ולא. ספינות הצי האמריקני נושאות טילים מדגם טומאהוק. החדישים ביותר שישנם. אכן, מיטב הטכנולוגיה. רק שצי ארצות הברית הנ"ל קלט את הטומאהוקים הראשונים שלו סביב 1981. כשהמלחמה הקרה עדיין הייתה בשיאה. שלושים שנה למערכת נשק? נו, כמה מאתנו עדיין נוהגים במכוניות בנות 30 שנה? אז כמובן, הדגמים המחמשים כיום את אניות הצי - הם משופרים. עם מיטב החידושים הטכנולוגיים, אבל בבסיסם - טכנולוגיה בת שלושים.
ובעצם לא האמריקנים המציאו את טילי השיוט. הראשונים היו דווקא הגרמנים. במלחמת העולם השנייה הם היו הראשונים שהשתמשו בטילים בליסטיים - ה- V-2, אבל הם גם היו הראשונים שהשתמשו בטילי שיוט: ה- V-1. מה היה ה- V-1? מטוס ללא טייס. מונע במנוע סילוני (חדשני ביותר לאותם הימים), ובעל מנגנון שידע לשמור על גובה וכיוון, ופשוט לטוס, בקו ישר, בערך עד המטרה, ושם "להתאבד" עליה.
וזה בעצם מה שעושים כל טילי השיוט. למעשה מדובר במטוסים ללא טייס, שיודעים להגיע למטרה ו"להתאבד" עליה. הם יכולים להיות מונעים במנועים שונים. בוכנה, סילון, רקטה, אבל הם תמיד צריכים כנפיים ומערכת ניווט שתביא אותם למטרה. ומכיוון שהם מטוסים - מהירים יותר או פחות, חמקנים יותר או פחות, יש להם יתרונות של מטוס וחסרונות של מטוס. את טילי ה V-1 היו הבריטים מיירטים, באמצעות מטוסי הקרב המתקדמים של אז - הספיטפיירים. למעשה הם אפילו לא טרחו לבזבז עליהם תחמושת. הם היו מתקרבים אליהם, מכניסים את כנף המטוס מתחת כנף הטיל, מרימים - והטיל היה מסתחרר למטה ונופל.
מסיבות ברורות הפכו טילי השיוט לפופולריים ביחוד בתחום הימי. שהרי כמעט כל הטילים נגד אניות הם למעשה טילי שיוט. גם ה C-802 שירה חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ופגע באח"י חנית ב- 2006, וגם ה"נאצר-1" שנתפס בשבוע שעבר על גבי ספינת הנשק ויקטוריה הם טילי שיוט. מדוע? כי בים אין מכשולים. טיל נגד אניות יכול לטוס בקו ישר, בגובה נמוך מאוד ולהגיע למטרתו מתחת לתחום הגילוי של מכ"מ כלי השיט המתגונן - לפחות עד הקילומטרים האחרונים.
טיל שיוט שצריך להתמודד עם מטרות קרקעיות הוא אתגר גדול יותר. אם יטוס גבוה, יתגלה. אם יטוס נמוך - הוא עלול להיתקל במכשולים. חדשנותו הגדולה של הטומאהוק - היה שהטיל ידע לתמרן בין תוואי קרקע. לטוס בגובה נמוך (מאוד), להיכנס לוואדיות, לעקוף מבנים ולהגיע למטרתו בדיוק רב. החידוש הגדול של הטומאהוק היה יכולתו לצלם את פני הקרקע (במכ"ם), להשוות את תוצאות הצילום עם תמונות שהיו אגורות בזיכרונו, ולתקן בהתאם את נתיבו. בימי המלחמה הקרה, הם היו חמושים בעיקר בנשק גרעיני. כשאתה נושא ראש קרבי של מגא טון, לא כל כך נורא אם הגעת למרחק של 100 מטר ממטרתך המקורית.
אבל ראשים גרעיניים אלו הוצאו משירות בעקבות הסכמים בינלאומיים, ובמקומם קיבל הטומאהוק ראשים קונבנציונליים מסוגים שונים. כבר במלחמת עיראק הראשונה הם פעלו, בדיוק רב, כנגד מטרות קרקעיות שונות. גם אמצעי הניווט השתנו . אותו GPS שמביא אותנו למסעדה הרצויה - משמש גם את טילי השיוט. ובנוסף, יש לדגמים שונים מערכות שונות לניווט סופי - לזיהוי המטרה, גם אם היא נעה, ולהתבייתות עליה. וזאת אחרי טיסה של בין 1600 - 2500 ק"מ למטרה.
השילוב של טווח, דיוק, חמקנות ויכולת תמרון, הופך אותו לנשק אידיאלי למשימות של "הקרנת עוצמה". אניות הצי האמריקני הפעילו אותו בהצלחה כנגד עיראק (הן מהים התיכון והן מהמפרץ הפרסי), ובעצם בכל אירועי הלחימה של ארה"ב בשנים האחרונות - וכך גם בלוב.
ואצלנו בישראל? כן, יש לנו כמובן טילי שיוט נגד אניות. החל מה"גבריאל" הישן והטוב, וכלה ב"הרפון". אבל מה עם טיל שיוט נגד מטרות יבשתיות? מין טומאהוק כזה מתוחכם? נו טוב, רק על פי פרסומים זרים...
* הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי.
שגר ושכח: כיצד טילי השיוט שינו את זירת הקרב
יפתח שפיר
21.3.2011 / 10:41