הרב הראשי של זק"א: עשרות אלפים ייפגעו במלחמה הבאה

הרב יעקב רו?ז?'ה, יו"ר ועד רבני זק"א ומי שנחשב כיום למומחה הרבני המוביל בתחום זיהוי החללים, נולד ב-1944 בתל אביב וגדל בבני ברק להורים שעסקו בחינוך. את השכלתו רכש בישיבות החרדיות "היישוב החדש" ו"חברון", ובעבר שימש כמורה וכמנהל בית הספר 'סגולה' בבני ברק, אותו יסד אביו, וכראש הישיבה התיכונית "אדרת' בבת ים. כיום, הוא משמש כנציג מועצת הרבנות הראשית לישראל במכון לרפואה משפטית באבו כביר, וכיועץ הרב הצבאי הראשי לענייני חללים. במקביל, הוא מכהן גם כרבה של דרום בת ים.

"אני מודה שהמניעים שלי לא היו טהורים", מספר רוז'ה על הדרך בה התגלגל לעסוק בזיהוי חללים. "עשיתי שירות צבאי מקוצר והייתי מיועד להיות חבלן גדודי. חששתי מהסיכון שבתפקיד. באותה תקופה חיפשו מתנדבים לחברא קדישא הצבאית, התנדבתי למשימה הזאת ומאז אני בפנים". חודש לאחר שהתנדב, באוקטובר 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים. לדברי רוז'ה, המלחמה שגבתה מעל 2,000 הרוגים היתה "בית הספר הטוב ביותר ללמוד כיצד לטפל בחללים, ללמוד על הקשיים בזיהוי ובאיסוף, ומה הכושר הנפשי הנדרש לאדם שעוסק בנושא הזה".

"לפי ההלכה אפשר לזהות אדם על סמך התבוננות בפניו. פנים שלמות של אדם שמישהו מזהה אותן זה זיהוי מוחלט. הצורה הנוספת היא על סמך סימנים בגופה. על פי ההלכה, ככל שהסימן נדיר יותר כך הוא תקף יותר. לכן אם המדע גילה סימנים בגוף האדם שהם ייחודיים לכל אדם, אזי ההלכה מקבלת זאת בברכה. בהלכה נכתב בנושא זה ש'החכמים יראו לפי העניין'. זה נכון גם לגבי דנ"א שהוא ייחודי לכל אדם, יש לי פסק הלכה כתוב מהרבנים וואזנר וקרליץ שעל סמך דנ"א אפשר להתיר עגונה. כמו כן, ההלכה מקבלת גם אפיונים של שיניים, כולל סתימות ייחודיות ומבנה ייחודי של שורשים. במקרה זה של זיהוי, המדע מסייע להלכה".

"ב-90% מהמקרים, משטרת ישראל היא שדורשת את הנתיחה; המכון לרפואה משפטית אינו מנתח מיוזמתו. כאשר יש מב"ט (מוות בלתי טבעי) – תאונת דרכים, פיגוע, התאבדות או רצח - המשטרה דורשת לנתח את הגופה בכדי לגלות את סיבת המוות או כדי שיהיה אפשר להאשים את הרוצח. ישנם שלושה סוגים של דרישות שהמשטרה מעלה: יש מצב שהמשטרה מסתפקת בתיאור חיצוני בלבד, בכך אין בעיה הלכתית כי אין שום פגיעה בגופה, ואין בדיקה פולשנית. מצב שני, קצת נדיר, הוא מצב בו חוקרי המשטרה מסתפקים בניתוח חלקי בלבד. למשל, כשמוצאים גופה ובתוכה קליע; ייתכן כי לצורך החקירה מספיק להוציא את הקליע בלבד. במקרה כזה צריכים להתייעץ עם פוסק הלכתי. אם אכן הוצאת הקליע פירושה הרשעת הרוצח - זה מותר על פי ההלכה. המצב השלישי, הגרוע והקשה מבחינה הלכתית, זה כאשר נדרשת נתיחה כוללת; במקרה כזה אני כמעט לא מכיר מקרה בו ההלכה תתיר את הנתיחה. והיה אם משטרת ישראל או גורם חיצוני אחר דורשים נתיחה כוללת והמשפחה מתנגדת, חובה על קצין המשטרה לפנות לבית משפט. לזק"א יש מחלקה משפטית שמעמידה עורך דין ללא שכר לצורך ייצוג המשפחה. ברוב המקרים מצליחים לשכנע את השופט שנתיחה כוללת מיותרת, אלא אם כן זה מקרה רצח".

"מקרה של נער צעיר בריא לחלוטין שנהרג בנסיבות טרגיות ללא עוול בכפו, כמו תאונת דרכים בעקבות שכרות. זה מוות מיותר ואתה מרגיש יותר כעס מאשר צער. יש קושי גדול ביותר כשרואים גופה של ילד, לא משנה אם הוא מת ממחלה או מתאונה. זה קשה מאוד. צער אמיתי אני מרגיש כשאני פוגש במקרה של אדם שהתאבד בנסיבות כלכליות. חבל, כואב הלב. למה הגענו לכך שאדם הגיע לייאוש כזה שגרם לו להתאבד. במקרים בהם אני מתעסק בזיהוי לוחמים וחיילים מעבר לכל הרגשות אני חש גם חובה מוסרית עמוקה לטפל בהם בשיא הכבוד, לעשות כל מה שאפשר בכדי שהזיהוי ייעשה על פי ההלכה והם יובאו לקבורה מכובדת. מאז מלחמת יום הכיפורים רודפת אותי התחושה הזאת, אתה חייב להם חוב שאתה לא יודע איך אפשר לפרוע אותו".

"היה לי מקרה שבירה פעם אחת. במלחמת יום הכיפורים תוך כדי טיפול בחללים גיליתי על אחת האלונקות את הגופה של בן דוד שלי. אז לא היה זמן לטפל בו. היינו מעט אנשים בחזית הדרום. החבר'ה שלחו אותי לישון. לקח לי שנה להתאושש מזה".

"זו מדיניות של כל מי שעוסקים בזיהוי: לא להראות למשפחה גופה שיש לה נזקים חמורים. אנחנו מסבירים להם שעדיף שיזכרו את האדם כפי שהוא היה בחייו, בריא ויפה".

"אני מסכים שהשאלה הזאת מנקרת, לא רק לי אלא גם למשפחות. אני רואה שוני בהתמודדות עם מקרי מוות בין משפחות מאמינות למשפחות לא מאמינות. כשקורה אסון במשפחות של אנשים מאמינים, הם מקבלים את זה ואומרים 'הכל משמים'. התגובה הראשונה של משפחות שלא כל כך מאמינות, היא 'למה זה קרה דווקא לי?'. אנו, כמי שמאמינים בהישארות הנפש ושהמוות זה מעבר מעולם אחד לעולם אחר, מקבלים את זה בפחות קושי. לפני מספר שנים הופעתי בפני הורים שכולים בטקס ביום הזיכרון לחללי צה"ל. אמרתי להם שמוות זה לא כיליון סופי, זה מעבר מעולם אחד לעולם אחר. תמיד נשאר חלק שהוא קיים ואפשר לעשות דברים למענו. אחרי הטקס נגשו אליי עשרות הורים ואמרו לי 'ניחמתנו'".

"אני מאמין באמונה שלמה שאם התגלגלתי לתפקיד, הקב"ה נותן לי את הכוחות להתמודד. זה מחזיק אותי".

"הייתי בין אלה שעסקו בזיהוי החיילים גולדווסר ורגב. אנחנו לא נוהגים לפרסם בשום כלי תקשורת מצב של גופה, אני גם מנחה את כל מי שעובד עמי במלאכת הזיהוי שחלק מכבוד המת הוא "הסתר דרכו". בדיוק כמו אדם חי שעובר ניתוח שלא צריך לפרסם בדיוק איפה חתכו לו וכיצד. מה שאני יכול להגיד זה שהזיהוי שלהם התבסס בעיקר על השוואה בין מצב השיניים מחיים למצב השיניים לאחר המוות".

"אני אשמח מאוד אם כל עם ישראל ינהג לפי ההלכה בטהרת המת וקבורתו אבל מי שלא רוצה - אני לא אכפה עליו. כל עוד לא כופים על חברות הקדישא האורתודוקסיות לנהוג שלא על פי ההלכה אין לי בעיה עם זה. מה שמפריע לי זה שאנשים באים לחברות הקדישא ומבקשים שינויים. אותו הדבר גם בשריפת גופות. רק שכאן יש השלכה חמורה יותר. לפני כ-150 שנה יצא ספרון בו כל הרבנים דאז קבעו שכל מי שציווה לשרוף את גופו אפרו לא ייקבר בקבורה יהודית. מועצת הרבנות הראשית אימצה את הפסק הזה. אבל ברמת העיקרון זה לא עניין שלנו, אנשים עושים דברים חמורים אחרים גם כן".

"אני לא כל כך בקיא בנושאים הארגוניים. מה שכן אוכל להעיר זה שזק"א יאספו את הגופות, הם מומחים בזה, אבל מי יזהה את הגופות? יש חלק מהאנשים שסבורים שזה יתבצע כמו שקרה בצונאמי בתאילנד, יעשו אוהלים ויזהו במשך חודש-חודשיים, אך חוששני שבארץ זה לא יעבוד, האנשים יקברו את מתיהם מיד, במיוחד כשמדובר באנשים דתיים. מדינת ישראל לא ערוכה מספיק מבחינת כוח אדם לזיהוי חללים במצב של מלחמה או אירוע עם נפגעים רבים. יש במדינת ישראל אנשי מקצוע מעולים, הן במשטרה והן במכון לרפואה משפטית, אבל כוח האדם הקיים, לעניות דעתי, לא יענה על אסון רב נפגעים. באסון השריפה בכרמל המעבדה במכון לרפואה משפטית עמדה בכבוד במטלה של זיהוי כל הגופות תוך 48 שעות, אבל באירוע רב נפגעים מדובר במספר גבוה יותר מ-40 גופות".

"את הצפי אני לא מכיר אבל אני כן מכיר את תרחישי התרגילים במסגרת הצבאית או המשטרית בהם משתפים את זק"א. יש תרגילים אחרונים שאני מכיר שהם ברמות של עשרות אלפים".

"עובדים על זה. יש ועדה במשרד הפנים שעוסקת באיתור מקומות קבורה לשעת חירום. לא מדובר כאן רק במלחמה, אלא כל אירוע רב נפגעים, שזה כולל גם רעידת אדמה, שלפי הנבואות השחורות צפויה בכל רגע".

"אני מאחל להם חיים ארוכים ובריאים, ושלא יצטרכו להיפגש איתי ועם חבריי".