ברוכים הבאים לגיהנום של תל אביב

בקומות הנטושות של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח, לא משנה כמה חזק תצעק. הרציפים, שפעם הובילו לקווי האוטובוס השונים, עומדים חשוכים ונטושים. רק הדמיון משתולל והפחד מחלחל.

אישום שהוגש בסוף השנה שעברה לבית המשפט המחוזי בת"א, מגולל פרשיית אונס מזעזעת. לפי כתב האישום, ט' הוביל נערה לקומת החניון הנטושה ואנס אותה. הנערה אמנם זעקה לעזרה, אך איש לא בא לסייע. ספק אם נכח מישהו בקומה הנטושה, שכל פרט בה מזכיר סרט אימה. האונס הבא, ככל הנראה, הוא רק עניין של זמן.

בשנה האחרונה בוצעו במקום שלושה מעשי אונס שדווחו למשטרה, כמה בוצעו שלא דווחו? לא נדע לעולם. חלק מהקומות הנטושות סגורות בשער, שאמור להיות נעול 24 שעות ביממה. הצצה לתוך המתחם האפל, לא מותירה מקום לדמיון. בפינה אחת ספסלים נטושים עליהם מושלך לו קונדום משומש. מטרים ספורים משם זרוק עוד אחד, ועוד אחד. בקבוקי אלכוהול ריקים ושבילים של הפרשות אנושיות. דם, שתן וצואה מובילים אותך כל פעם לזירה אחרת. מזרקים זרוקים בכל פינה, יחד עם יתר המוצרים הנלווים - כפיות שרופות, מבחנות שבורות.

בשבוע שעבר נרצח אריה גזית, תושב תל אביב בן 60, במהלך שוד שאירע בחנותו השוכנת בקומה הרביעית של התחנה המרכזית החדשה בת"א. למרות היותו של המבנה הנקרא באופן רשמי "קניון תל אביב" שוקק אנשים ומאבטחים, הצליח בשעות אחר הצהריים של יום ראשון להיכנס לחנות של גזית חשוד אחד או יותר, להכות את גזית באורח קשה וברוטלי ולגנוב מהמקום כסף רב, השייך לעובדים זרים שהפקידו את כספם אצל גזית במטרה שזה ישלח אותו לבני משפחתם בחו"ל, ולהימלט מהמקום ללא כל הפרעה ומבלי שאיש יבחין בשוד האכזרי. גזית, שהוכה בראשו ובכל חלקי גופו, אושפז בבית החולים במצב בינוני וביום חמישי האחרון נפטר מפצעיו. חוקרי מרחב יפתח שפתחו בחקירת השוד שהפך לרצח, לא הופתעו מהאירוע שמבחינתם היה צפוי מראש מאחר ולדבריהם, התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הינה מבנה אדיר מימדים המכיל "דיירי קבע" שעוסקים בפלילים כגון נרקומנים וסוחרי סמים ושהזנחתה של התחנה "הובילה לכך שלאורך השנים הפך המקום למוקד פעילות עבריינית המתבצעת בו לאורך כל שעות היממה".

אבל דיירי קבע אין כאן. אפילו חסרי הבית מפחדים להישאר כאן. אחת לכמה זמן צצה לה דמות חשודה, שנעלמת מיד לתוך אחת מעשרות הפניות האפלוליות. לאן בדיוק הם הולכים? לא ברור. החנויות גם כך נטושות כבר זמן רב. חלק מהחנויות, אגב, לא אוכלסו מעולם, והן עומדות ריקות כבר 16 שנה, מאז פתיחתה של התחנה, שעדיין נקראת בפי רוב "התחנה המרכזית החדשה".

התחנה המרכזית ושכונת נווה שאנן המקיפה אותה, מהווים כיום את המוקד מספר אחד לזנות וסחר בסמים במדינת ישראל. כמו אחותה הקטנה, מאז הקמתה עברה התחנה המרכזית החדשה תהליך הידרדרות צפוי מראש, עד שבשנים האחרונות הפכה באופן רשמי מתחנה מרכזית לאוטובוסים - המתהדרת בהיותה הגדולה בעולם - לתחנה המרכזת את כל מחדליה של החברה הישראלית. מבני נוער במצוקה המדרדרים לזנות, סמים וקטטות אלימות, סוטי מין המחפשים פורקן ונרקומנים המחפשים מקום להזריק בו מנת סם.

בחודש שעבר הפיץ משרד החינוך מכתב לכל מפקחי הפנימיות בו בקשה כי תלמידי הפנימיות ייסעו בדרכים חלופיות בדרכם הלוך ושוב ללימודים, ולא דרך התחנה המרכזית החדשה, שם הם נחשפים לאלימות. לפי גורמים במשרד החינוך, "התקבלו דיווחים ממשטרת ישראל שהתחנה המרכזית החדשה הפכה למוקד בעייתי. בני נוער נחשפים לתופעות בעייתיות של אלימות ושימוש בסמים. לכן בחרנו להדגיש בפני מנהלי הפנימיות כי יש לבחון דרכי הגעה חלופיות. לפי מה שהבנו, הדבר הוא אכן אפשרי מאחר ורוב קווי האוטובוס שיוצאים מהתחנה המרכזית החדשה,יוצאים גם ממסוף ארלוזרוב כך שהדבר לא אמור לפגוע ולסרבל את דרך ההגעה של התלמידים לפנימיות".

גם גורמים במשטרה מאשרים. "מאז הקמתה, התחנה המרכזית הלכה והידרדרה. כך גם כל השכונה מסביבה. היום אנו עדים להתקהלויות רבות של נוער במצוקה,שמגיע לתחנה המרכזית החדשה מכל רחבי הארץ. אלה נערים ונערות שנפלטו מבתיהם, חלקם בפנימיות וחלקם כבר נפלטו מכל מסגרת אחרת. הם מגיעים לתחנה המרכזית החדשה ומשם הדרך לסמים ולרחוב היא קצרה". לדברי אותם גורמים, כמות השוטרים שמופקדת על אזור התחנה המרכזית הינה מעל לתקן. ישנו רובע שלם במשטרת מחוז תל אביב שאמון רק על אזור התחנה המרכזית, ובנוסף, בקרוב תיפתח תחנת משטרה נוספת ברחוב לוינסקי. "האבטחה בתחנה המרכזית החדשה הינה באחריות הבעלים, ולמרות זאת, מדובר באחד המקומות בו אנו פועלים ללא הפסקה".

שתי עמותות פועלות באופן קבוע בתחנה המרכזית החדשה, מאז שהפכה מוקד לבני נוער במצוקה. עמותת עלם לנוער בסיכון ועמותת "פידל", המפעילה במקום מרכז קשב ומידע לנוער אתיופי. מרכז הקשב והמידע שהוקם בשנת 95 על ידי אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, מנוהל משנת 2000 על ידי עמותת 'פידל' ומשמש כתובת לבני נוער מכל רחבי הארץ, המנותקים ממסגרות נורמטיביות כגון בתי ספר, צבא ופנימייה.

"התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הפכה למוקד עבור נוער במצוקה", מספרת רונה אליעזר, מנהלת ניידת הידידות של עמותת עלם , "אנו פועלים במקום באופן קבוע ובעיקר במתן מענה ראשוני ומיידי לבני הנוער שאנחנו פוגשים במקום. לרובם אין בכלל כסף. אנו פוגשים שם לא מעט בני נוער שנתקעים בלי כסף ומעבירים שם את הלילה, או כי פשוט אין להם בית לחזור אליו. את אלה שנתקעים, אנחנו פשוט מעלים למונית שתיקח אותם הביתה. התחנה המרכזית החדשה בתל אביב היא בעצם התחנה הראשונה והמרכזית אליה הם מגיעים, שם הם נחשפים לסמים, אלכוהול, זנות ואלימות. משם ההידרדרות היא קצרה ומהירה".

לדבריה, בקומות הנטושות של התחנה המרכזית אפשר למצוא את המקרים היותר קשים - נערות צעירות שעובדות בזנות ומכורות לסמים קשים. חלק מהמקרים מתרחשים ממש בתוך מתחם התחנה, מאחר והקומות הנטושות מכילות פינות נסתרות רבות וכך הם גם בעצם חשופות למעשי אונס, אלימות ושימוש בסמים. לדברי רונה, ספק רב אם המאבטחים של התחנה המרכזית מעזים להגיע לשם בסיוריהם.

את העדות הקשה ביותר למתרחש בתחנה המרכזית החדשה מספקת ד' (20), שחוותה את המקום על בשרה - ביתה בשלוש השנים האחרונות. אביה מת לפני חמש שנים מסרטן וזמן קצר לאחר מכן, אמה חלתה במחלת ניוון שרירים ואושפזה במוסד סיעודי. ד' נשלחה לפנימייה ממנה היתה חומקת עם מספר חברות נוספות מדי יום. "יכולנו להשיג שם גראס ולעשן, לשבת שעות וגם להישאר לישון אם לא היה לנו איך לחזור". בקומות הנטושות של התחנה המרכזית יצרה לעצמה ד', יחד עם בני נוער נוספים שפגשה במקום, עשרות "זולות" בהם נהגו לשבת, לעשן סמים ולשתות אלכוהול. "כשלא היה לנו כסף היינו עומדות ליד מסופי האוטובוס ומקבצות נדבות", היא מספרת. את ההיכרות הראשונה שלה עם ההירואין עשתה במסדרונות התחנה המרכזית החדשה כאשר היתה בת 17, "בפעם הראשונה שהשתמשתי זה היה בהרחה, אז עוד פחדנו להיתפס אז הלכנו לשירותים הציבוריים ושמה עשינו את זה", בהמשך כבר גילתה את המחט ואיתה את יתר הפינות הנסתרות של המבנה הענק.

באחת הקומות היא מטפסת בקלילות מעל השער ונכנסת פנימה. לאחר סיור קצר אנחנו מגיעות לפינה חשוכה. מן חדר ישיבה עמוס בספסלים נטושים, מסביב זרוקים עשרות מזרקים. "עד לפני חצי שנה הייתי מגיעה לכאן באופן קבוע", מספרת ד', "הייתי מסתובבת לאורך היום בתחנה, מקבצת נדבות ולפעמים גם היו מציעים לי כסף בתמורה ליחסי מין, בדרך כלל מציצות וכאלה, אבל אף פעם לא חיפשתי לקוחות. רק אם היו ניגשים אליי". לדבריה, אותם גברים שנהגו להציע כסף בתמורה ליחסי מין, תמיד ידעו לאן ללכת. "לא חסר כאן פינות נסתרות", היא אומרת.

"פעם התעוררתי אחרי סטלה חזקה והרגשתי שמישהו שוכב עליי, כשניסיתי להסתובב, חטפתי פתאום אגרוף בראש ואז הבנתי שזה גבר ששוכב מעלי ומבצע בי את זממו בזמן שאני מעולפת, ברקע שמעתי קול של עוד גבר". "הם בעצם אנסו אותך", אני חצי שואלת. "כן, אבל ידעתי במי מדובר. הם נסעו איתי באותו יום לקנות סמים, ומה כבר יכולתי לעשות? חיכיתי שיסיימו ובינתיים התעלפתי בחזרה". מאז המקרה, שאירע לדבריה לפני כחצי שנה, היא כבר לא מגיעה לשם. המקום הבא אליו הגיעה היה, איך לא, התחנה המרכזית הישנה, שם היא מתגוררת במבנה בו משכירים חדרים לנרקומנים תמורת חמישים שקלים ליום. את הכסף לסמים היא משיגה מזנות.

מנכ"ל התחנה המרכזית החדשה חיים אביגל מודה כי אכן מדובר במתחם מורכב מאוד. "אין כזה מקום בארץ, עוברים בתחנה כמאה אלף בני אדם מדי יום, לצד 750 בתי עסק. רישתנו את התחנה ב-80 מצלמות הפרוסות ברחבי המתחם - מצלמות המשדרות למוקד ביטחון שמתצפת על המתרחש בכל רגע נתון. זאת בנוסף ל-300 מאבטחים הפועלים במתחם. הורדנו את מפלס האלימות, הפרצות והפריצות בתחנה המרכזית בצורה דרסטית", הוא טוען בתוקף.

אז איך עדיין מדובר באחד המקומות המסוכנים שיש לתל אביב להציע בלילה?

"יש הרבה מקומות אפלים בתחנה ויש מי שמנצלים את זה", טוען אביגל. "אי אפשר לעקוב אחרי מאה אלף איש במקום הענק הזה. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה, אבל ידוע שלמשטרה כוח אדם מוגבל ושוטר אחד או שניים שאחראים על התחנה, זה פשוט לא מספיק למקום שעוברים בו הכי הרבה אנשים בארץ".