מי שמלין על הגזירות המוכרזות חדשות לבקרים נגד העישון והמעשנים, שיגיד תודה שהוא לא חי בבהוטן. הממלכה הזעירה והמסתורית שבהרי ההימלאיה הפכה לפני חודש לאומה הראשונה שהוציאה את העישון מחוץ לחוק.
מאז ה-17 בדצמבר אסור לעשן בבהוטן בפומבי ואסור למכור טבק. העבריינים נקנסים בסך 232 דולר ארה"ב יותר משתי משכורות חודשיות ממוצעות במדינה. הרשויות חגגו את כניסת האיסור לתוקף בהדלקת מדורה מקרטונים של סיגריות בבירה, ת'ימפו, ובתליית שלטים לאורך הכביש הראשי בעיר, שהפצירו באנשים להיגמל מן ההרגל.
בינתיים נראה שהאיסור עובר ללא מחאות מיוחדות, ואפילו המעשנים בבהוטן נשמעים כמשלימים עם גורלם. "אם אתה לא יכול להשיג את זה, אתה לא יכול גם לעשן את זה", אמר למגזין המקוון "סלייט" שטוואנג דנדופ, העובד בתחנת השידור היחידה במדינה. הוא החל לעשן כשלמד באוניברסיטת ברקלי, אולם כעת הוא ממתן את צריכתו במהירות.
אושר לאומי גולמי
בהוטן היא מדינה חריגה, שאוהבת לעשות דווקא. הדעת נותנת שמדינה מהממת ביופיה, אך ענייה מרודה, תשמח לקבל כמה תיירים שרק יסכימו לבוא. בבהוטן מגבילים מאד את מספר אשרות התייר המוענקות בשנה (כ-9,000 אשתקד) וגובה תמורת הזכות לשהות בתוך גבולותיה מחיר של 200 דולר ליום. מדד התוצר הלאומי הגולמי, אינו מקובל בממלכה. שם עוקבים אחרי מדד אחר "אושר לאומי גולמי".
הרי ההימלאיה המקיפים את המדינה מכל עבר הם קללה וברכה כאחת, והם מרככים עבורה את גלי ההדף של הגלובליזציה. התיירים הזרים הראשונים חדרו רק ב-1974, והטלוויזיה והאינטרנט רק ב-1999. בהוטן נשמרת כשנגרילה אקזוטית לתיירים עשירים. ת'ימפו היא הבירה היחידה בעולם שאין בה רמזור.
בהוטן שמה לה למטרה למצוא נתיב משלה, ולהימנע משגיאות העולם המתועש. המדינה היא מה שמכונה "מונרכיה נאורה", ובראשה עומד המלך ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק, הזוכה לכבוד וציות ללא עוררין. ומאפייניה אוכלוסיה זעירה של בין 800 אלף לשני מיליון, תלוי למי מאמינים, ותרבות הומוגנית בה מקובל להקריב את האושר הפרטי למען טובת הכלל יוצרים תנאים שבהם עשוי חוק פולשני כמו איסור על צריכת ומכירת טבק להצליח.
דוגמא לכל העולם
עוד יתרון הוא שבבהוטן יש יחסית מעט מעשנים. משרד הבריאות המקומי מעמיד את השיעור על אחוז בודד, אם כי משקיפים מערביים מאמינים שמדובר בשלושה או ארבעה אחוזים. הטבק אינו גדל בבהוטן, וכל סוג יבוא כרוך בקשיים ובעלויות גבוהות.
אבל אפילו בבהוטן הצייתנית לא הכל חלק. מרמורים ראשונים כבר צצו באינטרנט כמובן. "קובעי המדיניות, תתעוררו" כתב בהוטני אלמוני באתר החדשות של המדינה. "יש דבר כזה שנקרא חירויות אישיות. עליכם לחנך, לא לכפות". אחרים חוששים מכך שהאיסור יעודד יצירת שוק שחור של סיגריות. אחרים טוענים שלמדינה יש בעיות חמורות יותר מעישון שחיתות, שתיינות, והתמכרות ל"דומה", השם המקומי לאגוז הפלפל ההודי, שלעיסתו מעוררת, אך גם מקושרת לשכיחות גבוהה של סרטן הפה.
הפרלמנט ההודי, שהעביר את האיסור, צפה את המחאות וכלל בחוק כמה פרצות רציניות. לזרים עדיי מותר לעשן בפומבי, אם כי הם צפויים לעמוד לדין על הברחה אם ייתפסו מספקים טבק למקומיים. לאזרחי בהוטן עדיין מותר, טכנית, לעשן בבתיהם ואפילו לייבא כמויות קטנות של טבק "לשימוש עצמי", אולם הם נאלצים כעת לשלם 200 אחוזי מכס תמורת התענוג.
בבהוטן אומרים שהם מקווים לשמש דוגמא ליתר העולם. אירלנד אסרה לאחרונה על העישון במקומות ציבוריים, אולם לא על מכירת טבק. מדינות אחרות באירופה, כמו נורבגיה ואיטליה, העבירו לאחרונה חוקים מעט פחות נוקשים.
ברוב מדינות אסיה המגמה דווקא הפוכה, ומספר המעשנים שם גדל והולך במקביל לחדירת התרבות המערבית ולחיפוש חברות הטבק אחר שווקים חדשים. אבל בבהוטן רגילים להיות שונים מכולם.