(קריינות: איתמר בטיטו, עריכת וידאו: יאיר דניאל)
קשה להאמין שפעם טורקיה היתה גן עדן עבור המבקר הישראלי. אמרת טורקיה, אמרת חופים קסומים וקלאבים מפנקים באנטליה, חיי לילה משגעים בבודרום וגווניה האינסופיים של איסטנבול. אולי היחסים בין המדינות נפגעו קלות לאחר התבטאויות ארדואן בגנות היחס הישראלי כלפי העם הפלסטיני. אפילו עוד שרדנו איכשהו את ביזיון הכיסא הנמוך של השגריר הטורקי.
הפעם, כך נראה, היחסים בין המדינות על סף קטסטרופה. אם עד לאחרונה טיסה מתל אביב לאיסטנבול היתה ספתח לחגיגה שתבוא בהמשך, הרי שנכון לאתמול בלילה התחושה היתה כמו טיסה לטהרן, לא פחות. נבחרת הנוער הטורקית שהיתה אמורה לעלות למשחק ידידות מול המקבילה הישראלית, הוזעקה מיד בחזרה לטורקיה. חברי המשלחת קיבלו הוראה ברורה לשתוק כל הדרך לאיסטנבול, וקשה היה להתעלם ממבטי התועבה שנשלחו לכל עבר. אין כמעט ישראלים על הטיסה, והבודדים שנקלעו בכל זאת לחוויה הזו נמצאים בדרכם לטיסת המשך, לא יותר. וכדי להשלים את אווירת החורבן, הוצבו שוטרים בשער לטיסה, לכל מקרה שלא יבוא.
אם בכלל אפשר להשוות, טורקיה התעוררה ליום של אחרי פיגוע. צעדת מחאה ספונטנית הפכה להפגנת ענק באיסטנבול. עשרות אלפי טורקים יצאו לרחובות וכילו זעמם בדגלי ישראל. המפגינים דרשו לצאת למלחמה באויב הציוני, לא פחות. הפכנו מידידי אמת למדינת אויב.
בכל פינה באיסטנבול המסכים מקרינים שוב ושוב את האבל, התושבים מתגודדים וגומעים את שידורי המהפכה - מהפכה בתפיסה. אנחנו כבר לא רצויים פה. לא אנחנו, לא הכסף שלנו, ולא התיירות שלנו. יכול להיות שנתבדה, ואולי מדובר בעוד סכסוך אוהבים שידעך בחודשים הקרובים. אך קשה להתעלם מהעובדה שהטורקי הממוצע זיהה כבר דפוס ישראלי חדש, והוא לא נותר אדיש.
אם בהודעה הרשמית של משרד החוץ הטורקי נשמר טון סמי-דיפלומטי "איננו יכולים לקבל את מה שישראל עשתה, שכן הדבר יוביל לתוצאות שישפיעו על יחסי ישראל-טורקיה" אז הגיע ארדואן, שבצעד יוצא דופן קיצר מיידית את שהותו בדרום אמריקה, ותקף: "מדובר בטרור מדינתי לא אנושי. אנחנו לא מתכוונים לשתוק". לעתים נדמה שהממשל הטורקי והעומד בראשו ממתינים לנו בפינה. אם כך, אז הרי שאתמול נתפסנו על חם.
הטלוויזיה הטורקית משדרת ללא הפסקה את ההשתלטות הישראלית על הספינות. הפרשנים עוברים שוב ושוב על התמונות מהמשט, עם חיצים ברורים לכיוון לוחמי השייטת, כאילו מדובר בניתוח מהלכי משחק כדורסל. בין לבין, מוקרנים מעברונים מהודקים של הזוועה בלב הים, מלווים במוזיקת רקע נוגה, כחלק מהסיקור המיוחד. המסר ברור, הקונצנזוס מוחלט. אנחנו ממש לא רצויים פה.