שנה לחיסול מבחוח: מה השתנה?

הבוקר מלאה שנה לחיסולו של בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי; השנה שחלפה מאפשרת הסתכלות על תוצאות הפעולה בפרספקטיבה של זמן, ולאחר שהפרשה ירדה מהכותרות באמצעי התקשורת העולמיים והמקומיים. יש טעם לבחון בפרספקטיבה חדשה זו את השלכות המבצע מכמה היבטים; האם היא הצליחה להשיג את היעד המבצעי העיקרי שלה - צמצום הברחות הנשק לחמאס בעזה? מה היו השלכותיה על יחסי החוץ של ישראל? ומה היו השלכותיה על חופש הפעולה המבצעי של השירותים החשאיים של ישראל?

אין נתונים מדויקים על היקף הברחות הנשק לעזה. הרושם הוא שבשנה האחרונה ההברחות נמשכו אבל נתקלו בקשיים גוברים. קשיים אלו נובעים בעיקר מפעולה יותר אפקטיבית של השלטונות המצריים בסיני נגד הברחות הנשק, ולכן קשה לקבוע מה הייתה התרומה של חיסולו של מבחוח שפיקד על מבצעי ההברחה. בכל מקרה אפשר היה להעריך מראש שהאיראנים, חמאס וחיזבאללה לא יתקשו להמשיך לקיים תיאום ביניהם שיאפשר מבצעי הברחה - כשמצידו של חמאס מישהו אחר עושה זאת. כן יש להניח שהחיסול יצר הרתעה מסוימת, שאמנם לא הניעה את הצדדים המעורבים להפסיק ההברחות, אבל חייבה אותם לשנות את אופן הפעולה ולחזק את החשאיות, צעדים שמגדילים את הסרבול והסיבוך של מבצעי ההברחה.

ההשלכות על יחסי החוץ של ישראל היו פחותות בהרבה ממה שהוערך בשיאה של הסערה של חשיפת המבצע. המדינות המערביות שבדרכונם נעשה שימוש הסתפקו בסך הכול בצעדים סמליים של מחאה ועשו הכול לתחם את המשבר. דוגמה אופיינית היא הטיפול בפולין במעצרו של הישראלי המכונה "אורי ברודצקי", שנחשד במעורבות בהשגת דרכון גרמני עבור המבצע, וגרמניה ביקשה להסגירו. פולין הסגירה אותו לגרמניה רק אחרי שהבטיחה שיוסגר בשל עבירה קלה יחסית, ובגרמניה עצמה הוא שוחרר בערבות ובסופו של דבר נידון לקנס כספי בלבד. נראה כי הממשלות המעורבות הבינו שהמדובר ברע הכרחי במסגרת המאבק העולמי בטרור והסתפקו בטפיחה קלה על היד הישראלית. יתכן מאוד גם שהממשלות שנשענות על התמונה המודיעינית של שירותי הביון שלהם לא התרשמו במיוחד מהצגת ה"עלבון" של דובאי. שירותים אלו מודעים היטב לתפקיד השלילי שדובאי ממלאת כמוקד לפעולה חופשית של ארגונים מפוקפקים המאפשרת עסקות אפלות. גם כאשר נחשפה הפעילות של רשת הברחות הטכנולוגיה הגרעינית של א. ק. חאן הפקיסטני אשר אפשרה בין השאר את הפרויקטים הגרעיניים של איראן ושל לוב התברר שדובאי שיחקה תפקיד מרכזי כמרכז פעילות נוח לרשת.

נראה אם כך כי לחשיפת הפעולה הייתה השפעה בעיקר על חופש הפעולה המבצעי של השירותים החשאיים של ישראל בחו"ל. חופש הפעולה ממילא הצטמצם בעשור האחרון, אחרי ה-11 בספטמבר 2001, בשל המודעות הגוברת של הממשלות לצורך בבקרת גבולות טובה יותר ופיקוח יעיל יותר על גורמים זרים וגורמים חתרניים מקומיים הפועלים בשטחם. החשיפה הרחבה של הפעולה בדובאי המחישה את השינויים שחלו בעשור הזה אבל גם יצרה מוטיבציה נוספת לשפר את אמצעי בקרת הגבולות והמעקב. כך למשל הוברר עד כמה כיסוי נרחב של מצלמות וידיאו יכול להיות אמצעי אפקטיבי. לכך גם נוסף הקושי בהשגת דרכונים אותנטיים כתוצאה מהחשיפה הרחבה של השימוש בדרכונים מערביים. עד כמה יצליחו השירותים הישראליים להסתגל למציאות חדשה זו ימים יגידו.

* שלמה ברום הוא ראש תוכנית יחסי ישראל-פלסטינים במכון למחקרי ביטחון לאומי, שיקיים את הכנס השנתי שלו ב-31/1-1/2/2011.