וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נשיאת בן גוריון: "זה היה עשור אבוד להשכלה הגבוהה בישראל"

4.10.2010 / 16:30

אחרי עשור של התרסקות תקציבית ובריחת סטודנטים לחו"ל ולמכללות, הממשלה מזריקה קצת כסף לאוניברסיטאות המחקר. פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, אופטימית. ראיון מיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים

לפרופ' רבקה כרמי לא צריך לספר על בריחת מוחות מישראל. שירה כרמי, בתה היחידה של יו"ר וועד ראשי האוניברסיטאות הטרייה ונשיאת אוניברסיטת בן גוריון, בחרה לרכוש את השכלתה האקדמית מעבר לים, בארצות הברית. כרמי הבת סיימה לאחרונה את לימודי הMBA- באוניברסיטת קולומביה, והקימה חברה מצליחה לייעוץ אסטרטגי בתחום האופנה בניו יורק. בגיל 26, שירה מנהלת חברה של 12 עובדים בניו יורק עם מחזור מכירות של מאות אלפי דולרים וחוזים שמנים לייעוץ לערים גדולות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

פרופ' כרמי, אמא גאה, שולחת מסרים של געגוע למי שנמצאת מעבר לים, אך ידיה מלאות בעשייה השוטפת באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, ולפני חודשיים – גם בנעשה בוועד ראשי האוניברסיטאות. בראיון מקיף לוואלה! חדשות מספרת כרמי על ההערכות לפתיחת שנת הלימודים האוניברסיטאית.

רבקה כרמי. אלברטו דנקברג
רבקה כרמי/אלברטו דנקברג

תוספת של 7.5 מיליארד ש"ח תוך 6 שנים

לאחרונה פורסם מתווה מקיף לרפורמה במערכת השכלה הגבוהה בישראל. שרי החינוך והאוצר צולמו מחויכים מאוזן לאוזן, והודיעו שלצורך התוכנית, כפי שנקבע על ידי הוועדה לתקצוב ותכנון במועצה להשכלה גבוהה, יעביר משרד האוצר תוספת תקציבית של 7.5 מיליארד שקל להשכלה הגבוהה בשש השנים הקרובות, מהם 1.3 מיליארד שקל שיתווספו לתקציב הדו שנתי של 2012-2011.

פרופ' כרמי מנתחת את הנתונים ויודעת שהמציאות הפוליטית העגומה שבה משרדי הממשלה מובילים החלטות תקציביות בראייה קצרת טווח איננה חדשה, וזה גם המקרה הפעם. "השרים המכהנים במשרדי האוצר והחינוך בוודאי לוקחים בחשבון את האפשרות שבעוד שנתיים-שלוש הם כבר לא יהיו בתפקיד", היא אומרת.

"אף אחד לא שאל אותנו כיצד יש לפרוס את תכנית התקצוב ואופן הפריסה בפאזה הראשונה, ב3 השנים הקרובות לא נותן מענה נכון לבעיית הגירעונות התקציביים על סך חצי מיליארד ש"ח באוניברסיטאות. מדובר בגירעונות שאנחנו מושכים ב-10 השנים האחרונות, עשור שבו קוצץ ב25% תקציב האוניברסיטאות וגם לא עודכנו בו ההתייקרויות הרלוונטיות במשק". לדבריה, "האוניברסיטאות בישראל הן "חולה מונשם" שרק מתחיל את הליך שיקומו בעזרת התקצוב החדש".

פריחה מחקרית מאוחרת

"זוהי הפעם הראשונה מזה 10 שנים שיש תקציב רב שנתי הוגן שאיתו ניתן לעבוד, אך אופן פריסתו דורש מאותו "חולה" לקום על הרגליים ולהתחיל לתפקד בשנתיים –שלוש הראשונות, למרות שהגירעונות המצטברים עדיין לא כוסו". כרמי טוענת שאת הנתח התקציבי הגדול היה צרך לתת דווקא בשנים הראשונות, כדי שהמוסדות יוכלו להתאושש. "זה היה עשור אבוד להשכלה הגבוהה בישראל אך בסופו של דבר הדיון הציבורי השפיע על שרי האוצר והחינוך לקום ולעשות מעשה", אומרת כרמי.

כרמי היתה מצפה משר האוצר יובל שטייניץ, בעל רקע אקדמי, ומשר החינוך גדעון סער להביא רוח חדשה להשכלה הגבוהה. "לתפיסתי", היא אומרת "בעוד 5-6 שנים האוניברסיטאות יוכלו לבטא את מלוא הפוטנציאל הפיתוחי שלהן ולפרוח מבחינה מחקרית. סך התקציב באמת נותן מענה אמיתי לצרכים הכלכליים של האוניברסיטאות".

sheen-shitof

עוד בוואלה

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

מרצים, סטודנטים ומעורבות פוליטית

בין שלל עיסוקיה, נאלצה כרמי להתמודד בחודשים האחרונים עם סוגית מאמריו של פרופ' ניב גורדון, ראש המחלקה היוצא לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, הקוראים לחרם אקדמי על ישראל, עם המחאות בעד ונגד פעולת צה"ל ב"משט לעזה" והתערבותה האגרסיבית של תנועת "אם תרצו" במרקם היחסים המורכב בין התורמים לאוניברסיטת בן גוריון. עמדותיה ביחס לגבולות חופש הביטוי של מרצים ברורות, והיא מודעת ליכולת השליטה האפסית כמעט של נשיא אוניברסיטה על פרסומים מעוררי מחלוקת של מרצים, תחת שמו של המוסד.

"מה שמרצים עושים מחוץ לשעות העבודה באוניברסיטה – זה לא עניינה של האקדמיה", אומרת כרמי. "בתוך הכיתה, המרצה מחויב לחומר הלימוד. לעיתים, חומר הלימוד הוא שמעורר ויכוח או דיון והשיח הפוליטי הישראלי בהחלט חודר לכיתות הלימוד במקומות מסוימים באקדמיה. תפקידו של המרצה במקרים כאלה הוא להישאר אובייקטיבי, נאמן לחומר הלימוד תוך הצגת כל הדעות בצורה מאוזנת במסגרת חומר הלימוד"

"מרצה יכול לכתוב ולפרסם את דעותיו בכל עיתון שירצה ובלבד שלא נוצר למראית עין קשר בין מה שהוא כותב לבין האוניברסיטה שבה הוא עובד. במקרה הפרטי של אוניברסיטת בן גוריון, ובעקבות המקרה של פרופ' גורדון, אנחנו נצא בקרוב עם החלטה מסודרת של וועדת האתיקה שמטרתה למנוע מצב שבו מרצים עושים שימוש מרצונם או שלא מרצונם בשם האוניברסיטה ומפרסמים תפיסות קיצוניות מאוד דוגמת תמיכה בהטלת חרם אקדמי על ישראל. החלטתה של הוועדה אמורה לשמש בעתיד בסיס לדיון משמעתי עם מרצים שחרגו מגבולות המותר". למרות זאת, מוסיפה כרמי, לאוניברסיטאות אין שום דרך להתמודד עם מצבים כמו של פרופ' גורדון, "הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לחדד את תפיסת האחריות המוסדית בקרב המרצים ועל ידי כך למנוע מקרים שכאלה. מרצים רבים ששוחחתי עימם הביאו סלידה מהתנהגותו של גורדון והשימוש שעשה בשמה של אוניברסיטת בן גוריון".

ומה עם הכסף הפרטי?

מחאות ופעילות פוליטית מימין ומשמאל באקדמיה מביאות בסופו של דבר לתפיסה מאוזנת גם בקרב התורמים לאקדמיה. "למרות פעולותיה האגרסיביות של תנועת 'אם תרצו' והתערבותה בנעשה בשטחי, צריך לזכור שהתורמים הגדולים והמרכזיים מזוהים עם הרעיון הבסיסי של האקדמיה ותומכים מן הסתם בריבוי דעות, גם דעות קיצוניות. רוב התורמים הגדולים הם יהודים שמבינים בהחלט כמה קריטית היא ההשכלה הגבוהה לכלכלה הישראלית. הם מבינים שבישראל בלי השכלה גבוהה – אין חיים. בסופו של יום, כל ויכוח פוליטי באקדמיה הוא לגיטימי והתורמים יודעים שישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור, וחובה לשמר את השיח הפתוח".

כרמי מבקשת להזכיר, שעם כל הכבוד לתקצוב הממשלתי, שמגיע לסדר גודל של 60-75% מהתקציב השנתי, "שאר התקציב מתקבל משכר הלימוד והכנסות שונות. בכל הנוגע לתקציבי הפיתוח, משקלם של התורמים הוא מכריע, סדר גודל של 90% והוא זה שמממן למעשה את כל נושא בניית התשתיות וציוד המחקר".

בריחת מוחות מהאוניברסיטאות למכללות

שלל מכללות, מוצלחות יותר ומוצלחות פחות, קוראות תיגר בשנים האחרונות על האוניברסיטאות ומנהלות מלחמה על כל סטודנט וסטודנט. פרופ' כרמי אינה מודאגת. "האוניברסיטאות", היא אומרת, "בניגוד למכללות מהוות את מעוזי המחקר של האקדמיה הישראלית". "המכללות אינן מאיימות על האוניברסיטאות בכל הקשור לרמת הוראה ורמת שביעות הרצון של הסטודנט. קידומם של מרצים באוניברסיטאות נבחן בין השאר ברמת ההוראה שלהם, והמרצים מודעים לכך שהוראה היא חלק בלתי נפרד מהקריטריונים לקידומם באקדמיה".

"למעט המרכז הבינתחומי בהרצליה, שמציע שלל מרצים איכותיים ואפשרויות מחקר מסוימות בתחומים מצומצמים, שאר המכללות שמות במרכז את נושא ההוראה לפני המחקר, ופעמים רבות נמצא במכללות חוקר בינוני שהוא מרצה מעולה". כרמי גאה ברמת ההוראה באוניברסיטאות, ברמת השכר של בוגריהן אבל לא משוכנעת שהמצב הזה ישאר לנצח. "הוועדה לתכנון ולתקצוב פועלת למעשה להגדלת מספר הסטודנטים לתואר ראשון במכללות. האוניברסיטאות כבר לא מקבלות את התמיכה הממשלתית עבור הגדלת מספר הסטודנטים לתואר ראשון, והמגמה המסתמנת היא חיזוק הפן המחקרי של הסטודנטים באוניברסיטאות על ידי תמרוץ חוקרים צעירים – חיזוק האוניברסיטאות כ"מעוזי המחקר" בעולם האקדמי הישראלי

מרצים וסטודנטים

ביקורת נוקבת נמתחת לעיתים קרובות על איכות ההוראה באוניברסיטאות ועל העובדה, שהמרצים כמעט לא מלמדים והסטודנטים לא מקבלים תמורה עבור כספם. כרמי לא מקבלת את הטענה הזו. "הסתכלות על איכות ההוראה באוניברסיטאות דרך 4 או 6 שעות ההרצאה השבועיות, לדוגמא, היא הסתכלות לא נכונה", היא אומרת. "עיקר איכות של המרצה באוניברסיטה לא נמדדת בצד הפרונטלי של ההוראה והעמידה מול כיתות הסטודנטים. אם זאת, חשוב לציין שמרצים חדשים במוסדות מקבלים סדנת הוראה כהכנה להתמודדות מול כיתה וברוב האוניברסיטאות, איכות ההוראה היא מדד לקידום ולקבלת מעמד של קביעות במוסד. חוקרים מעולים שהם מרצים גרועים, כמו גם חוקרים גרועים שהם מרצים מעולים – מהווים את קבוצות השוליים בפילוג הכולל. רוב המרצים נמצאים באמצע – הם טובים בהוראה בערך כמו שהם טובים במחקר".

"אני סבורה בהחלט שלחוקרים מעולים מגיעה הנחה בהוראה. חוקרים מצטיינים יכולים בוודאי להמשיך ולעבוד באוניברסיטה ולתרום רבות בהיבטים של קבלת מענקי מחקר ומשיכת סטודנטים מכל העולם למוסדות".

בריחת המוחות לחו"ל

"למרות התפיסה הרווחת" אומרת כרמי, "אני יודעת שרוב החוקרים הישראלים היו רוצים לחזור לישראל בתום תקופה מסוימת בחו"ל. צריך לזכור שאנחנו מדינה קטנה שמייצרת יותר כוח אדם אקדמי מאשר היא יכולה לספוג לתוך המערכת. לעולם לא נוכל לספק מקומות לכל המוחות המבריקים שלנו באוניברסיטאות בישראל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully