כשאת אומרת כן, למה את מתכוונת?

בימים אלה ממש ראה בישראל אור "המשחק", ספרו המדהים של ניל שטראוס על אמנות הפיתוי, טרנד שהחל בשנות ה-90 בארצות הברית והפך בשנים האחרונות לתופעה כלל עולמית. שטראוס, שרב המכר שלו יצא לפני חמש שנים ונחל הצלחה גדולה, למד מ"הטובים ביותר", בהם אבי אמני הפיק-אפ רוס ג'פריס, שעליו התבססה דמותו של טום קרוז כגורו של הפתיינים בסרט "מגנוליה".

ברוב המקרים, אמני פיק אפ הם חנונים חסרי ביטחון, ילדי כאפות שסבלו מהתעללות נפשית בצעירותם ושמטרה אחת מניעה אותם: לפצות על השנים האבודות ולהשכיב כמה שיותר נשים. לשם כך, כל האמצעים כשרים כל עוד הם חוקיים ופיתוי הוא עניין חוקי, גם בישראל. הנחת היסוד היא שאישה בת 18 ומעלה אחראית למעשיה ולכניסה למיטה עם זר, ממש כשם שבכל הפסיקות שנתנו בתי משפט כנגד תלונות על גניבת זרע נקבע שאין לגבר זכות לטעון שהולך שולל. בשל כך, פסיקת בית הדין המחוזי בירושלים כנגד סבאר קאשור חצופה במקרה הטוב, גזענית במקרה הרע ומסוכנת במקרה הגרוע.

קאשור בן ה-30, נשוי ואב לשניים, סיפר לצעירה שהוא רווק יהודי והשניים נפגשו וקיימו יחסי מין. לאחר שהאשימה את קאשור באונס, מעדותה של הצעירה עלה כי הבעילה בוצעה בהסכמה. בית המשפט הרשיע בכל זאת את הנאשם וגזר עליו מאסר של שנה וחצי. "אין לפנינו מעשה אינוס 'קלאסי' – כוחני", כתבו השופטים בגזר הדין, "מעשי הנאשם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה, בהסתמך על מצג שווא".

המקרה בעיתי, משום שקאשור הודה במעשים במסגרת עסקת טיעון. ועדיין, תפקידו של בית המשפט הוא לעשות צדק, והרושם הוא שצדק לא ממש נעשה, במיוחד בשל מוצאו של הנאשם. קשה להתעלם מהניחוח הגזעני בפסיקה: "אלמלא סברה כי הנאשם רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי, לא הייתה משתפת עמו פעולה". יש בהחלט בעיה מוסרית עם שקרים ומעשי מרמה, אבל נראה שלא בזה התמקדו הדיינים. גם אם כוונתם הייתה לשים את הדגש על "רווק" או על "המעוניין בקשר רומנטי משמעותי" (שמעתם? מהיום אין יותר סטוצים), אי אפשר שלא להתרשם מכך שלו היה הנאשם יהודי הוא היה מקבל עונש קל יותר, אם בכלל.

אבל בואו נעזוב את הגזענות בצד לרגע ונניח כי בית המשפט באמת רצה לעשות סדר ולהעניש את המתחזה. "ההתפכחות מהונאה אינה קלה", נכתב בפסק הדין. הונאה היא מושג מאוד מורכב, במיוחד בעולם הדייטינג של ימינו. גברים נשואים (ובמקרים לא מעטים גם נשים נשואות) פונים באתרי האינטרנט לזרים בני המין השני, שאינם יודעים מיהם ומהו מצבם המשפחתי האמיתי. סביר להניח שלו היו מואשמים כל אלה בהונאה, בבתי הסוהר לא היה מקום מרוב שהיו גדושים בנוכלים רומנטיים. האם מעשהו של קאשור היה מוסרי? בוודאי שלא, אבל היעדר מוסר לא הספיק עד היום להרשעה בבית משפט.

בעולם הדייטים יש שקרים קטנים ולכאורה חסרי משמעות בהרבה, שעלולים להיתפס כהונאה. הסילוף הידוע והנפוץ ביותר הוא של גיל. לא מעט אנשים חשים כי גילם האמיתי גבוה מדי ולכן עושים עיגול פינות קטן. 37 הופך ל-35, 46 הוא 40. מתי הם מספרים את האמת? לפעמים בדייט הראשון, לפעמים בשלישי ולפעמים אף פעם.

מהכרעת השופטים שניתנה היום אפשר להסיק כי תוכלו לתבוע בגין אונס (ולא להסתפק באשמת הונאה) אישה או גבר שהיו מבוגרים מגילם (אלמלא היתה סבורה שהנאשם בן 28 וחצי, לא היתה משתפת עמו פעולה), שהמציאו נתונים מחמיאים על כמויות הממון שברשותם (אלמלא היתה סבורה שהנאשם טחון בכסף, לא היתה משתפת עמו פעולה), או ששכחו להודיע לכם שאין בכוונתם להמשיך את הקשר (אלמלא היתה סבורה שהנאשם יענוד לה טבעת, לא היתה משתפת עמו פעולה). בהסתמך על הפסיקה שניתנה היום, כל הדוגמאות שנכתבו כאן עשויות בהחלט להסתיים בקבלת פיצויים או אפילו במאסר לנאשמים, במיוחד אם גילית שנתת לערבי.