לשחרר את ברגותי

כמו פרי בשל היתה אמורה להתקבל בישראל דרישת חמאס בעניין הכללתו של מרוואן ברגותי בעסקת השחרור של החייל החטוף גלעד שליט. אבל בישראל ככל הנראה דחו את דרישת חמאס, והודיעו כי ברגותי הוא אחת הסוגיות עליהן ישראל לא מוכנה להתפשר. אוי לכסילות.

אחרי העץ הגבוה אליו טיפסה ישראל עת הכניסה את ברגותי לחמישה מאסרי עולם - ובכך מנעה סיכוי למשא ומתן עם המנהיג הפלסטיני היחידי שגם מסוגל לעשות שלום וגם מקובל על העם הפלסטיני - מספקת לה כעת תנועת חמאס סולם בטיחות. תנו את ברגותי, קחו את שליט. בכך מאפשר חמאס לישראל לחזור בה מהטיפשות המדינית שבכליאת מנהיג פוליטי של העם היריב. עם הנלחם עדיין על עצמאותו אל מול עם שמאבד אט אט את שפיותו.

אם תסכים ישראל לעסקה היא לא תצטרך לחזור בה מההאשמות בגינן הורשע ברגותי - דבר שהיא לא תעשה, גם לא לשחררו כאקט של רצון טוב לרגל מאורע כזה או אחר - כי הרי "רצון טוב" זה רק כלפי אסירים שנותרו להם עוד שתי דקות עד תקופת סיום מאסרם, ובטח ובטח שלא לשחררו "כי שלום עושים עם אויבים" - שזה הרי רעיון שעוד לא הפנמנו. ישראל קיבלה הזדמנות גם לשחרר את ברגותי, וגם להמשיך לעשות פרצופים חמורי סבר ולהביע "שאט נפש" משחרורו של הרוצח, או הארכי-טרוריסט, או מנהיג הטרור, או "הדם על הידיים", או ציר הרשע, או השד יודע מה - לפי מיטב חרוזי הלשון של הפוליטיקה והעיתונות הישראלית, שצובעות תמיד את הפלסטינים באדום, ואת הישראלים בכחול ובלבן.

אבל לשביעיה הפתרונים. לא רק שהפכו את שחרורו של ברגותי לאבן הנגף המרכזית בעסקת השחרור של גלעד שליט, אלא אף הציעו פתרון שעולה בטיפשותו, ויסלחו לי על כך חברי השביעיה הסודית, על הרעיון שבהשארתו בכלא. ההצעה היא לשחררו, אבל למדינה אחרת - אל מחוץ לתחומי הרשות הפלסטינית. לשחררו, אבל להבטיח שבפוליטיקה פנים פלסטינית הוא לא יעסוק. כמו אומרים, בפרפרזה כמובן, אנחנו מוכנים להשקיע מיליונים בבניית רכבת תחתית בתל אביב, אבל בתנאי אחד - שאף אחד לא ישתמש בה.

מרוואן ברגותי הוא לא מחמוד עבאס, שמשום מה מוכר בישראל יותר כאבו מאזן. הוא גם לא אחמד קריע, שמוכר יותר בישראל כאבו עלא. הוא מנהיג פלסטיני שיתקבל בכבוד ובהערכה גם במחנות הפליטים ברצועת עזה וגם בבתי הקפה של רמאללה. הוא המנהיג הפלסטיני היחידי שקיים היום איתו נוכל גם להיכנס למשא ומתן וגם לעשות הסכם. הוא המנהיג הפלסטיני שעומד מאחורי "מסמך האסירים", אותו מסמך היסטורי שלמעשה הכיר בפעם הראשונה, תוך הסכמה של האסירים הפלסטינים מכל התנועות - כולל חמאס - בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. אם זה הפתרון שלכם - אז זו כנראה ההכרה הפלסטינית החשובה ביותר ברעיון שתי המדינות לשני העמים.

אבל בישראל מתעקשים - רק לא ברגותי. הוא הרי היה פעיל בארגון צבאי, בתנזים, ואנחנו איתם לא מדברים. אבל תסתכלו לרגע על המשא ומתן מנקודת המבט הפלסטינית: עם מי הפלסטינים צריכים לשאת ולתת לאורך השנים? עם פוליטיקאים "מקצועיים" שלא ירו בחייהם ברובה? עם אגרונומים שהשקיעו את מירב זמנם בפיתוח זן חדש של קלמנטינות? או אולי עם כימאיות שחקרו את מבנה הריבוזום? מה היה יצחק רבין עבור הפלסטינים, אם לא החייל שכבש ב-1948 את רמלה, לוד, קטמון, שייח' ג'ראח ובאר שבע, וב-1967 את רצועת עזה והגדה המערבית? והם ישבו ודיברו איתו. ומה מייצג עבורם אהוד ברק, אם לא את "רמטכ"ל צבא האויב", וראש הממשלה בזמן אינתיפאדת אל אקצה? ומה עם יתר חברי ה"שביעיה" - מה לדוגמה מייצג עבורם משה (בוגי) יעלון שביקש כבר בעבר "לצרוב להם את התודעה", ושמבוקש בבריטניה על הרג 14 אזרחים עזתים בהפצצה ההיא - בת הטון - שהוטלה על בית מגורים אזרחי במרכז האיזור הכי צפוף בעולם.

ישראל צריכה לעמוד על כך שברגותי ישוחרר. לא פחות מזה. היא צריכה להבטיח שברגותי ישוחרר ושיעשה זאת היישר אל הזירה הפוליטית הפנים פלסטינית, כי הפילוג בה רע מאוד לפלסטינים, אבל גם רע מאוד לישראל: הסכם רק עם הגדה המערבית הוא הסכם איום, קצר-ימים, שהסכנות בו גדולות מההבטחות. הסכם עם מנהיג פלסטיני שלא מייצג את החברה הפלסטינית יהיה יציב כלולב, ובעיקר - לא דמוקרטי. ברגותי, וזה די ברור, ישחק תפקיד משמעותי בכל משא ומתן עתידי בין ישראל לפלסטינים. השאלה היא אם אנחנו רוצים שהמנהיג העממי והחזק הזה ישפיע רק קצת, מבחוץ, או מהכלא, או שישפיע הרבה ומבפנים.

שחרורו של גלעד שליט, ומולו שחרור של מאות כה רבות של אסירים פלסטינים, הוא צעד שיש לעשותו לצד חזון מדיני. אם כבר לשחרר כל כך הרבה אסירים במסגרת עסקה שכזו, אז לפחות לנסות ולחשוב על הסיבוב הבא של המשא ומתן, שתמיד נראה כאילו לא יקרה. לשחרר מאות אסירים פלסטינים שלא כוללים את ברגותי, זה כמו להדגיש שהשחרור לא ישנה כהוא זה את הסיכוי לשיפור המצב הביטחוני והמדיני. אך אם מרואן ברגותי יהיה חלק בעסקה, המערכות הפוליטיות - הפלסטינית והישראלית - יקבלו אל תוכן מנהיג שגם רוצה במשא ומתן וגם מייצג את העם הפלסטיני. כמו שזה נראה, אין כרגע לפלסטינים מועמד אחר שעונה על שני הקריטריונים האלו.

* יוני מנדל הוא דוקטורנט ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג'