כך נתפר המודיעין השגוי על עיראק

בעוד הנשיא בוש נכנע ללחצים ומאשר את הקמתה של ועדת חקירה שתבחן את כשלי המודיעין שהובילו לפלישה לעיראק, ישנם מזה חודשים רבים סימנים לכך שהתשובות נמצאות ממש מתחת לאפו, וידועות אם לא לו עצמו, אז בוודאי לבכירים בממשלו.

בספטמבר 2001, מיד לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, הקים משרד ההגנה, בראשות השר דונאלד ראמספלד, גוף מודיעין חדש שנקרא "המשרד לתוכניות מיוחדות" (Office for Special Plans). המשרד הזה אויש בחובבני מודיעין, שמעלתם העיקרית היתה נאמנות לאידיאולוגיה של ה"ניאו-שמרנים", קבוצה של אינטלקטואלים קיצונים, בה חברים אנשים כמו תת-שר ההגנה פול וולפוביץ', שקראו לפלוש לעיראק כבר לפני שנים.

על פי דיווחים רבים, המשרד הזה הוא שאחראי לדיווחים ולהערכות המצב שעליהן התבססו הטענות כי לעיראק יש מאגרי ענק של נשק להשמדה המונית ואמצעים לשגרו, וכי היא מהווה סכנה. המידע הזה שימש הן את תומכי המלחמה בתוך הממשל במאמציהם לכפות את גישתם על גורמים מתונים יותר, והן את הממשל כולו בעימותים עם מתנגדיו.

על מנת למזער את מידת הביקורת על פעילות המשרד, הוא העסיק את רוב עובדיו בחוזים זמניים. מצבת כוח האדם הקבועה של הארגון מנתה רק בין 10-18 איש, אולם על פי העיתון הבריטי "גרדיאן", המצטט מקור מודיעיני אמריקאי, הוא העסיק עשרות אנשים, לעתים עד מאה, בחוזים זמניים שכאלה, המאפשרים את העסקתו של אדם מבלי להגדיר את תפקידו במפורש. לדברי מנתח מידע בצוות החשיבה "גלובל סקיוריטי", "זו היתה דרך עבורם למלא את החדר בחבריהם".

סקירה של עובדי המשרד הקבועים, שערך האתר של "המרכז למחקר שיתופי" מלמדת שרק אחד מהם הוא בעל רקע מודיעיני. ראש המשרד הוא וויליאם לוטי, סגן אלוף לשעבר בצי האמריקאי ששימש גם כסגן שר במשרד ההגנה. מי שמוגדר כ"מנהל המודיעין" הוא אברהם שולסקי, אדם חסר כל רקע מודיעיני. שולסקי הוא אקדמאי שהתמחה בכתביו של הפילוסוף הפוליטי הקיצוני ליאו שטראוס, שהשפיע רבות על קבוצת הניאו-שמרנים.

שאר חברי הסגל גם הם אקדמאים, וחברים בצוותי חשיבה שמרניים כמו המרכז ליוזמה אמריקאית או מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב. אחד, דייויד מקובסקי, הוא העורך האחראי לשעבר בג'רוזלם פוסט. רק אחד מחברי הסגל, ג'ון טריגליו, הוא קצין לשעבר בסוכנות המודיעין ההגנתי (די.איי.איי), ארגון המודיעין של משרד ההגנה. המשרד מדווח ישירות לדאגלס פיית', ניאו-שמרן מוביל וסגן שר במשרד ההגנה.

בניגוד לגופי מודיעין אחרים, ששמים דגש על החלפת מידע והערכות עם גופי מודיעין אחרים, המשרד לתוכניות מיוחדות נמנע מכך במפגיע. "הפעילות שלהם היתה בלתי נראית מבחינתנו. אני לא זוכר שראינו שום חומר שלהם", אומר גרגורי ת'יילמן, מי שהיה באותה עת ראש אגף המודיעין של משרד החוץ האמריקאי, לעיתון הבריטי "גרדיאן". בניגוד לנהלים מקובלים של סינון מידע והצלבת מקורות, המשרד לתוכניות מיוחדות סירב לסנן החוצה שום מידע, כולל הדחוק והמופרך ביותר.

אומר ת'יילמן על אנשי המשרד: "האם יש להם מומחיות בתרבות עיראק? האם הם מומחים לטילים? להנדסת גרעין? אין שום הסבר הגיוני להקמת המשרד מלבד העובדה שהם רצו אנשים שימצאו ראיות שיתמכו בתשובות שהם כבר גיבשו לגבי המלחמה". ת'יילמן מספר כי כשהתכונן פאוול לנאומו באו"ם, בו שיכנע לזמן קצר רבים מן הספקנים שאכן יש לעיראק נשק אסור, הוא סירב להרשות לאנשי אגף המודיעין שלו עצמו להשתתף בבדיקת המידע הכלול בנאום. "זה בגלל שהוא לא רצה לדעת את האמת", אומר תיי'למן. "הוא רצה למכור דג מסריח".

עוד מאפיין של איסוף המידע במשרד היה ההסתמכות, ללא עוררין, על מידע שהגיע מגולים עיראקיים, במיוחד "המועצה הלאומית העיראקית", ארגונו של אחמד צ'לבי. ארגון זה הוא ששכנע את המשרד, ששכנע את הממשל, שהכוחות האמריקאיים יתקבלו בפרחים ברחובות עיראק ושלא יהיו שום בעיות. הארגון של צ'לבי היה אמור גם לגייס כוחות גדולים שיסייעו לכוחות הקואליציה בכיבוש עיראק וייצובה.

כשהגיעו הדברים לידי כך, התברר שאין לארגון שלו תמיכה ממשית בשטח וצ'לבי בילה את המלחמה, עד כיבוש בגדד, בכוויית. אומר וינס קניסטארו, לשעבר ראש חטיבת הלוחמה בטרור בסי.איי.איי "צריך להבין איך לטפל בעריקים, אחרת הם רק אומרים לך בדיוק מה שאתה רוצה לשמוע". קניסטארו אומר שאנשי המשרד לתוכניות מיוחדות מעולם לא שאלו את העיראקים שאלות קשות. "רמת התמימות שלהם היתה מדהימה".

בנוסף להקמת המשרד, ישנן ראיות נוספות לכך שגורמים בממשל לחצו על גופי מודיעין להגיע למסקנות שיתמכו בעמדת הממשל. סגן הנשיא דיק צ'ייני ביצע מספר ביקורים, חסרי תקדים לאדם במעמדו, במפקדת הסי.איי.איי בלאנגלי, וירג'יניה. אומר קניסטארו: "סגן נשיא שמגיע ללאנגלי? לגזור סרטים ולשאת נאומים, בוודאי. אבל לשבת על מידע עם מנתחים? לא שמעתי על דבר כזה מעולם".

לדברי בכירים בסי.איי.איי, הביקורים נעשו כדי ללחוץ על מנתחי המידע של סוכנות הביון להגיע למסקנות נחרצות יותר בנוגע לסכנה העיראקית. עוד מבקר תכוף בלאנגלי היה יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ניוט גינגריץ', שהגיע כנציג של המשרד לתוכניות מיוחדות. גם הוא הגיע לאותן מטרות, אף שדוברו מכחיש זאת ואומר "אם מר גינגריץ' הגיע ללאנגלי, היה זה כדי להאזין וללמוד, לא כדי להכתיב".

שאלנו את הפנטגון מה עמדתו בנושא. לדברי משרד ההגנה האמריקאי, המשרד לתוכניות מיוחדות "תואר בתקשורת בצורה שגויה", והפנטגון "מברך על ההזדמנות להעמיד דברים על דיוקם". לדבריו, המשרד הוקם בכלל רק בספטמבר 2002, תחת השם "הדירקטוריון לאזור המפרץ הפרסי הצפוני", כהרחבה של האגף למזרח הקרוב ודרום אסיה, שהוא אחד מארבעת האגפים האזוריים לתכנון מדיניות של המשרד. המשרד הוקם לקראת פעולה אפשרית בעיראק, כדי לתכנן נושאים הכוללים "היערכות כוחות, בניית קואליציה, חקירות אפשריות של פשעי מלחמה, התנגדות עיראקית ואימון כוחות ידידותיים, ענייני נפט, תקשורת עיראקית לאחר המלחמה ורבים אחרים".

עוד מסביר קצין הפנטגון עמו התכתבנו שכעבור חודש הוסב שמו של הדירקטוריון ל"תוכניות מיוחדות" מפני שקיומו של משרד מיוחד לענייני עיראק היה עלול לפגוע במגעים הדיפלומטיים שהתנהלו אז. לאחר המלחמה, כשעיסוק מודיעיני בעיראק חדל מלהיות נושא רגיש, הוסב שוב שמו של המשרד ל"אגף המזרח הקרוב ודרום אסיה\צפון המפרץ". לדברי המקור שלנו, המשרד עסק רק בתכנון מדיניות ולא באיסוף מודיעין או ייצור "מוצרי מודיעין", ולכן היה בעצם צרכן מודיעין ולא יצרן מודיעין.

המקור שלנו הזמין אותנו בחום לשאול שאלות הבהרה. שאלנו שתיים: האם המודיעין ששימש את המשרד לתוכניות מיוחדות היה זמין גם לגופי מודיעין אחרים או עבר בקרה כלשהי מצידם. שאלנו גם מה ההכשרה המודיעינית של צוות המשרד. למרות ששאלנו את השאלות הללו לפני שבוע, טרם קיבלנו תשובה.

הדיווחים על ועדת החקירה של הנשיא בוש טוענים, שחקירותיה יתמקדו בדרגים המקצועיים ולא באלה הפוליטיים. השאלה היא איך תתייחס הוועדה למשרד לתוכניות מיוחדות, אם בכלל.