הרב יונה יחיאל מצגר, רבה הראשי של ישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הוא אורח השבוע במדור שיח הרבנים של וואלה! חדשות. הרב מצגר, נולד בשנת 1953 בחיפה, והשלים את השכלתו התורנית בישיבות בני עקיבא ו"כרם ביבנה". מצגר, היחיד מבין הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם ששירת כחייל קרבי, שירת בתור תותחן טנק בחטיבה 7 של חיל השיריון, והיה בין הכוחות שכבשו את רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. בשנת 2003, בגיל 49 הוכתר הרב מצגר לתפקיד הרב הראשי לישראל, והיה לרב הצעיר ביותר שהוכתר לתפקיד זה. תומכו העיקרי בקבלת התפקיד היה מנהיג הזרם הליטאי בציבור החרדי, הרב יוסף שלום אלישיב.
בעשורים האחרונים חל פיחות במעמדה של הרבנות הראשית לישראל. ממה לדעתך הוא נובע?
"מספרים על ימי ציד המכשפות שחבורה אחת חטפה אישה, הצמידה לה אף ארוך, נתנה לה מטאטא, וחיפשה אותה למכשפה. החבורה הביאה אותה בפני האביר בכדי שיחרוץ את גורלה להריגה, כדינה של מכשפה. שאל האביר את החבורה 'מנין לי לדעת שהיא באמת כזו'. השיבו לו 'אתה לא רואה יש לה שיער, מטאטא ואף כמו של מכשפה'. להורות לנו שלעתים התקשורת יוצרת סטריאוטיפ מסוים. אומרים 'חל פיחות במעמדה', ושואלים 'איך אתה מסביר את זה'. כאשר המציאות לנגד עיניי הפוכה. קיבלתי רבנות שבאו להיבחן בה לרבנות ולדיינות כ-1,000 איש בשנה. כיום נבחנים כ-6,000 איש. זאת הצבעה ברגליים. כולם רוצים להיבחן ולקבל תעודה של הרבנים הראשיים לישראל".
בהרבה שיחות עם רבנים חוזר המשפט "צריך להתייעץ עם גדולי ישראל"; לעתים נדמה שהרבנות הראשית הפכה לגוף פקידותי שמציית ל"גדולי ישראל". האם אין הרבנים הראשיים אמורים להיות "גדולי ישראל" בעצמם?
"ברגע שהרבנים הראשיים ירגישו את עצמם גדולי ישראל, יתלוננו למה הם לא מתייעצים עם גדולי ישראל. וכיום, כשהם מתייעצים עם גדולי ישראל, אז טוענים למה הם 'בעלי ענווה', ולא מחשיבים את עצמם לגדולי ישראל. מה שלא נעשה זה לא יהיה בסדר. אבל האמת היא שגדולי ישראל של היום, הרב אלישיב והרב עובדיה, הם 'עיני העדה', בניסיונם, בידיעותיהם, ובפיקחותם. שניהם כיהנו במשרות ממלכתיות. הם מכירים באישיותם מקרוב מה זה הרבנות הראשית לישראל ומה ערכה. הרב אלישיב היה דיין בבית הדין הגדול והרב עובדיה יוסף היה הרב הראשי לישראל. כך שכשהם עזרו לי להיבחר וסייעו מאוד, הם ראו בי כתובת שיכולה להנהיג את הרבנות. אם עד היום אני נכנס לשני הבתים ומתקבל, לעניות דעתי, באהבה ובחיבה, הרי זה שכרי".
בשנים האחרונות חוזרות ועולות טענות על השתלטות גורמים חרדיים על הרבנות הראשית. האם יש אמת בכך?
"מצד אחד, מתקיפים אותנו שאנחנו חרדיים מדי. אני לא יודע במה, כי לא שינינו שום דבר. מצד שני, מתקיפים מהצד החרדי שאנחנו מקלים מדי. תראה מה נעשה לגבי הגיורים בחסותו ואחריותו של הרב עמאר, ותראה מה נעשה לגבי קברי בית החולים ברזילי, כשהרבנות הראשית הסכימה פה אחד לפנות את הקברים. אבל כל זה מראה שאנחנו בשביל האמצע, זה מוכיח לנו שאנחנו בדרך הנכונה. הרעיון של הרבנות הוא להישאר ממלכתי, ולא ללכת לקצוות".
יש טענה שהרבנים הנבחרים לתפקידי רבנות ודיינות הם המחמירים והקיצוניים ביותר. האם אין מקום לפעול לבחירתם של רבנים מתונים יותר?
"בבחירת רבנים אנחנו לא נכנסים לשאלה מי מקל או מי מחמיר יותר. אנחנו בודקים מי ראוי יותר. מי ירא שמים ומי תלמיד חכם, אלו הם המדדים היחידים. כיום, ישנה חלוקה שוויונית בקרב שלושת המגזרים: ציונות דתית, חרדים ספרדים, וחרדים אשכנזים. הנוסחה הזאת מקובלת על דעת כל המגזרים וכל מגזר מביא את השמות של עצמו".
לאחרונה גוברים הקולות הקוראים לאחד את תפקידי הרב הראשי הספרדי והאשכנזי לתפקיד אחד, גם במישור העירוני וגם במישור הארצי. האם אתה תומך באיחוד התפקידים?
"אילו היה יושב ברבנות הראשית רב ראשי אחד, אשכנזי או ספרדי, זה היה מביא לפילוג וליצירת רבנות אלטרנטיבית. כל צד היה אומר 'הוא לא מייצג אותנו'. דווקא השלמות היא בשניים. גם אי אפשר לקרוא לזה כפילות כי המחוקק קבע שני תפקידים שונים לכל אחד מהרבנים הראשיים, על סמך אותו תואר. שניהם הרבנים הראשיים, אבל בתפקיד בשטח, לכל אחד יש אחריות שונה. הרב הראשי הספרדי, 'הראשון לציון', הוא נשיא בית הדין הגדול, האחראי על הגיורים והגירושין. תפקידו של הרב הראשי האשכנזי, הוא לשמש נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, והוא אחראי על הכשרות, הנישואין, ועוד. לכל אחד יש 'פול טיים ג'וב'".
אנחנו נמצאים כעת בעיצומו של חג הפסח. מה תענה לישראלי החילוני שמתלונן על כך שבא לו פיתה ובגלל חוק החמץ הוא לא יכול לבוא על סיפוקו?
"הלוואי שכך היה המצב, אני מייחל שלא נמצא חמץ בארץ, ונקיים בהידור 'בל ייראה ובל יימצא' שנאמר על חמץ בפסח. לפני 390 שנה יצאה אונייה קטנה מאנגליה לארה"ב שקראו לה MayFlower. זוהי אונייה שהביאה עימה את האזרחים הראשונים שהקימו את אמריקה. חלפו 390 שנה, תשאל ברחובותיה של ניו יורק, כמה אנשים היו באונייה? מי היה רב החובל? מתי הם יצאו מאנגליה ומתי הגיעו לחופי אמריקה? מה אכלו בדרכם? איש לא יידע לענות על השאלות האלה. אצלנו הזיכרון הלאומי הוא מנת חלקנו. בחלוף 3,500 שנה, אנחנו עדיין זוכרים היטב מתי יצאנו ממצרים, מי היה המנהיג שלנו, את התאריך ואת התפריט. להורות לך שאנחנו עם שמכיר טובה לאלוקיו שהוציא אותו מעבדות לחירות. מי שלא רוצה לאכול מצה לא נכלל בין מכירי טובה היסטוריים של העם שלו. הוא כפוי טובה להיסטוריה הלאומית שלנו".
לאחרונה מתארגנת יוזמת חקיקה שתאפשר לרב ראשי לישראל להיבחר שוב לתפקיד לקדנציה נוספת. אם יעבור החוק, האם תתמודד שוב?
"אני לא חושב שזה יעבור, ניסו את זה גם קודמינו וזה לא עלה בידם, וגם קודמי-קודמינו ניסו ולא עלה בידם. אני לא חושב שאנחנו נמציא המצאות חדשות. אני בכל אופן לא פועל בדבר הזה. אם זה יהיה רלוונטי אתייעץ עם גדולי ישראל".
מה המסר שלך לגולשי וואלה! חדשות?
"אני חושב שאנחנו צריכים לדעת שאנחנו נמצאים בזמן היסטורי. לכל דת יש שר בממלכת השמים המנהל לה את העניינים. נראה שהחלה נפילה לשרו של ישמעאל. רעידות האדמה המדיניות צריכות לעורר אותנו להתפלל היטב שכל המהפכות בעולם המוסלמי יהיו לטובת עם ישראל ולא להפך. בפסח, זמן חירותנו, זהו הזמן הטוב ביותר לבקש שכל השינויים שעוברים על העולם יהיו לטובת עם ישראל".
אל תפספס
