ההפיכה במצרים הפכה את מדבר סיני למסוכן לישראל עוד יותר משהיה. "צה"ל נותן היום הרבה יותר תשומת לב לפעילות הג'יהאד העולמי בסיני" אמר השבוע קצין בכיר בגזרת הדרום לוואלה! חדשות. "תחת שם הקוד הזה, נבנית תשתית רחבת היקף של מתקני אימונים והדבר בהחלט מחדד את המיקוד על המתרחש באזור הזה".
ארגוני הטרור הפועלים באזור המדבר ממשיכים לחפש דרכים חדשות להחדרת אמצעים לפיגועים בישראל. הם אינם מודאגים נוכחות הצבא המצרי באזור, שמנסה להציג מאבק עקשני במהגרי העבודה, אבל במקביל בישראל יודעים לספר על שיתוף פעולה בין גורמים בתוך אותם ארגונים, לבין חיילים בצבא מצרים. מבחינת אנשי הג'יהאד, נסיונות הצבא המצרי להיאבק במסתננים אמנם מפחית את הלחץ מהם, אבל גם פוגע בתשתית ההברחות. "אני לא יודע מספרים מדוייקים", אומר ראש המועצה האזורית רמת נגב, שמוליק ריפמן, "אבל ממה שאנחנו מתרשמים, יש ירידה מסויימת במספר מהגרי העבודה, אך הגברה של ניסיונות ההברחה". ברשות ההגירה והאוכלוסין אומרים, שרק בחודש ינואר האחרון נכנסו לישראל רק 500 מסתננים, לעומת יותר מאלף בחודש ינואר אשתקד. במהלך חודש פברואר, נכנסו לישראל מאות בודדות של מסתננים.
פחות מסתננים, יותר טרוריסטים
הירידה במספר מהגרי העבודה שהגיעו לישראל ממצרים מתחילת השנה אינה הוכחה לפעילות כוחות הביטחון המצריים. גורמי ביטחון מבהירים, כי הסיבה לכך היא צמצום יציאת מהגרים מארצות המוצא. עם זאת, על פי הערכה ישראלית זהירה, יש במקומות שונים סביב קהיר מספר עצום של מהגרים הממתינים לתורם לנסות להיכנס לישראל, כשאחת ההערכות מדברת על למעלה משמונה מאות אלף בני אדם, ואולי אף יותר. מנתוני שירות בתי הסוהר, הממונה על מתקן הכליאה 'סהרונים' שאליו מובאים המסתננים, עולה שהם מגיעים מלפחות 18 מדינות שונות באפריקה.
במערכת הביטחון חוששים, שבעקבות ההתפתחויות במצרים, ינסו מהגרים רבים לנצל את המצב ולנסות להיכנס לישראל. הערכת הסיכון מושתתת על נסיבות הגעתם לישראל של מהגרי עבודה, באמצעות סייענים ומדריכי דרכים מקרב הבדואים בסיני המצרית. סייענים אלו אינם בוחלים בשום אמצעי כדי להגביר את רווחיהם, ועל כן גם ארגוני הטרור הם חלק מקהל לקוחותיהם. "התחושה שלי היא שזוהי ירידה זמנית בלבד במספר המהגרים" אמר מ', איש ביטחון באחד הישובים הסמוכים לגבול מצרים, "כבר ראינו ירידות במספרים מסיבות שונות ואחריהן עליות מחדש". ברמת נגב מזכירים את האירוע שבו חדרו אלפי בדואים מסיני לישראל בתחילת העשור הקודם. "אי אפשר היה לעצור את הכניסה שלהם כמעט" נזכר ריפמן, "זאת היתה התמודדות מאוד בעייתית וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שבה נכנסו אלפי בדואים לשטח ישראל". האירוע הזה נידון סביב השאלה 'מה יקרה אם אלפי מהגרים בבת אחת, בסיוע של בדואים, יגיעו לגבול ויבקשו להיכנס'. במצב שבו בניית גדר גבול בקושי החלה, נראה שאין כמעט מה שיעצור כניסה שכזאת.
אז מה הבעיה?
העדר בעל בית בארמון הנשיאות בקהיר, הופך את השליטה במדבר סיני לרופפת. ארגוני הג'יהד העולמי כמו אל קעאידה, הפועלים בו, מנצלים את המצב להרחבת השפעתם בקרב האוכלוסייה החיה בו, בעיקר בקרב הבדואים. "הם פחות מודאגים מכך שינסו למנוע את הפעילות שלהם" אמר הקצין הבכיר. אבל לא רק הם, גם מי שמממן אותם, פחות חושש מכך. לראיה: הספינות האיראניות שהגיעו השבוע לאזור הים האדום, במטרה לחצות את תעלת סואץ. לוח הזמנים אינו מקרי. מעברן של ספינות אלו בתעלה וכניסתן לים התיכון הוא אולי מדאיג. מדאיגה יותר האפשרות, שהן נושאות בבטנן נשק ותחמושת המיועדים לפעילי הטרור והמטען הזה יפורק בלי שום חשש ויימסר לארגונים הפועלים שם, אולי אפילו כתחנה בדרך לרצועה.
נראה אם כן, שלמרות שמהגרי העבודה אינם בגדר איום ממשי על ישראל, למעט הבעיה החברתית כלכלית שהם יוצרים, הרי שהמשך כניסתם יוצרת תשתית איום רחבה מאוד. כל זמן שמעיני הצבא המצרי נתונים להתמודדות עימם תוך הזנחה לכאורה של נושאים אחרים, יהיה מי שישאף לשמר את המצב הזה.