מצרים וטוניסיה נפלו, מי הבאה בתור?

אחרי סילוק נשיאי תוניס ומצרים, כולם מדברים עכשיו על אפקט הדומינו במזרח התיכון, על האש בשדה הקוצים שמתפשטת לכל עבר. המחאה התפשטה לירדן, לתימן, לאלג'יריה, לאירן, לבחריין, למרוקו וללוב. אם רק לפני חודשיים מישהו היה אומר שהמשטרים בטוניסיה ובמצרים ייפלו, שהנשיאים יסתלקו מהשלטון ושהמדינות יתחילו בתהליך רפורמות מקיף, הוא היה כנראה מאושפז במחלקה סגורה. מי היה מאמין, שיגיע היום שבו מנהיגים במזרח התיכון ירעדו מפחד מפני האזרחים, במקום המצב ההפוך? וכך, מלך ירדן מפטר את ממשלתו ומורה על עריכת רפורמות פוליטיות וחוקתיות, נשיא אלג'יריה מפטר שרים על ימין ועל שמאל ומבטל את מצב החירום, השורר במדינה מזה 19 שנה, נשיא תימן מכריז שלא יתמודד שוב לנשיאות, מלך בחריין משחרר אסירים, שליט עומאן מעלה באופן משמעותי את שכר המינימום וזוהי כנראה רק ההתחלה.

זירת ההפגנות המעניינת ביותר היא הזירה שהוצתה השבוע מחדש – אירן. בניגוד להפגנות המחאה שהיו בה לפני כשנה וחצי, שיש רבים שרואים בהן את הזרז לפרוץ הפגנות המחאה בטוניסיה ומצרים, הפעם זוכים המפגינים לרוח גבית משמעותית ביותר מצד נשיא ארצות הברית ברק אובמה. אז, כזכור, אובמה שתק. היום הוא תוקף באופן ברור את המשטר שמכה מפגינים, "שכל רצונם הוא להביע את דעתם בצורה שלווה". למרות היד-הקשה שנקטו ונוקטים כוחות הביטחון נגד המפגינים באירן, הרי שאפשר להעריך שבסופו של דבר המפגינים יצליחו להפיל את המשטר. זה עלול לקחת חודשים ואף שנים, אך היעד של המהפכה הירוקה יושג. לא כל המהפכות קורות בן-לילה, באירן הן קורות לאט.

ומאירן לבת-בריתה. רבים תוהים בימים אלו מה קורה בסוריה, עוד דיקטטורה אזורית. איכשהו, שמה של שכנתנו מצפון נפקד עד כה מרשימת המדינות שבהן האזרחים מפגינים נגד המשטר. אמנם לפני כשבועיים ניסו גולים סורים לארגן הפגנות מחאה בדמשק נגד משטרו של אסד, אולם אף אחד לא הגיע והכיכרות נותרו שוממות. אז מה בעצם קרה? האם בשאר אסד הוא מנהיג טוב, האם אין לאזרחים סיבה לצאת לרחובות? כן ולא. סוריה היא לא מצרים, ולמרות מה שרבים חושבים, אסד אינו שנוא בסוריה כפי שמובארק היה שנוא בארצו. בנוסף, המצב הכלכלי של אזרחי סוריה טוב בהרבה מזה של מצרים.

מצד שני, גם אסור לפסול את האפשרות המפתיעה, של מחאה נגד המשטר הסורי. אסד בחושיו החדים כנראה מרגיש בקיומם של זרמים תת-קרקעיים כלשהם, והוא החל לנקוט במספר צעדים כדי לזכות באהדת האזרחים. אסד הורה על הגדלה משמעותית של הסובסידיות לדלק, השקיע 14 מיליארד דולר בפיתוח, העניק סיוע בסך רבע מיליארד דולר למשפחות שחיות מתחת לקו העוני ומעל הכול, הסיר לאחר חמש שנים את החסימה של אתרי האינטרנט הפופולרים פייסבוק, טוויטר ויוטיוב.

בימים האחרונים נפוצה בסוריה בדיחה, המספרת שאסד כל כך נבהל מהפגנות בטוניסיה ובמצרים שפרצו בימי שישי לאחר התפילות, ולכן החליט לבטל את יום שישי. בפועל, נראה שאסד מביט לצדדים ומגלה שהמנהיג הערבי הוא כבר לא כל יכול.