רב שיח: אחד על אחד עם הרב יצחק דוד גרוסמן

הרב יצחק דוד גרוסמן הוא רבה הראשי של מגדל העמק ב-40 השנים האחרונות. הוא נולד ב-1946 בירושלים, למשפחה שהיא דור שישי בישראל. אביו, הרב ישראל גרוסמן, שנפטר ב-2007, היה מחשובי הרבנים החרדים בירושלים והיה מקורב לחוגי הארגון החרדי האנטי ציוני - "העדה החרדית". ב-1968 עבר גרוסמן למגדל העמק והחל לעסוק בפעילות רווחה. "אחרי הניסים שראיתי במלחמת ששת הימים", הוא מספר על ההחלטה לעזוב את ירושלים, "שאלתי את עצמי מה התודה שאני יכול לתת לקב"ה? החלטתי שהתודה שלי תהיה לעזוב את ירושלים וללכת למגדל העמק". במגדל העמק ייסד גרוסמן את רשת מוסדות החינוך "מגדל אור" שמטרתה להקנות השכלה לבני אוכלוסיות המצוקה בעיר והוא עומד בראשה עד היום. על פעילותו זכה באינספור פרסים, ביניהם, פרס ישראל למפעל חיים ב- 2004.

"מדי שבוע מגיעות אליי עשרות משפחות שאין להן כסף לעשות את השבת אם לא תלושי המזון שאנחנו נותנים להן. אנשים באים אליי ומתלוננים שהם חיים ללא חשמל בגלל יוקר החשמל. אנשים שמגיעים אליי אינם יכולים להרשות לעצמם לטפל בשיניהם כי אין להם את האמצעים. הפתרון מתחלק לשניים: ראשית, על הממשלה להתחיל מחקר אמיתי ולראות איך היא יכולה לתת יותר אפשרויות לאוכלוסייה הזאת. רוב הכסף של שירותי הרווחה בערים מממן את עבודתם של העובדים הסוציאליים. אבל עובדים סוציאליים - אי אפשר לאכול, האנשים צריכים לאכול לחם. צריך להקים בפריפריה מחלקה מיוחדת שתבדוק את צרכי התושבים ותמצא כיצד ניתן לעזור להם יותר. כמו כן, אני חושב שכל רב צריך קרן צדקה בכדי שיוכל לעזור למשפחות האלה".

"אני אגיד לך את האמת. אני לא יכול להגדיר את אבי כאנטי ציוני. כי הוא לא היה בכלל טיפוס של 'אנטי', הוא היה איש של אהבת ישראל. אנחנו דור שישי בירושלים, הירושלמים הם הציוניים האמיתיים כי היתה להם את מסירות הנפש להיות בארץ הזאת גם כשלא היה כאן כלום. כילד גדלתי במשפחה בת עשרה ילדים. גרנו בשכונת 'בתי ורשא' בירושלים בדירת 45 מ"ר. כשאבא נפטר, הנשיא פרס בא לנחם אותי ועד היום הוא לא נרגע מגודל הבית. ולמרות הדוחק, בשנות החמישים אבי נסע למעברות של עולים מתימן בראש העין, עם טנדר ומיקרופון ביד, והוא אמר להם: רבותיי, מי שלא יהיה לו מקום שיבוא אליי. כך, בתור ילד ישנתי במיטה אחת עם ילד תימני, שעד היום אנחנו כמו אחים. עם זאת, כאבה מאוד לאבא הירידה הרוחנית שהתרחשה מקום המדינה. אני לקחתי ממנו את הנקודה של אהבת ישראל".

"כן. כי צריך לפרש מה זה ציוני. ציוני זה מלשון 'ציון' וירושלים. לכן יכול להיות חרדי ציוני. מאה אחוז".

"אם אברך בעל משפחה רואה צורך לצאת לשוק העבודה והוא זקוק ללימודים האקדמיים בכדי להתקדם בחיים, אני רואה בכך ברכה גדולה. אבל ברור שהכל צריך להיות בהתייעצות ובהסכמת הרבנים. יש התמתנות גדולה בנושא: כשיש צורך בפרנסה, הרבנים מבינים ומורים שייצאו לעבודה. אבל מי שלומד בישיבות ברצינות, ושואף להיות גדול ישראל, צריך להמשיך ללמוד".

"אני לא פוסל התמודדות לרב הראשי לישראל. כשזה יגיע אז נחשוב ונחליט. בבחירות ב-2003 דחיתי את ההצעה, כעת אני לא דוחה את הרעיון, אני אומר נחכה ונראה מה יהיה. בזמנו אבא, זכר צדיק לברכה, לא הסכים שאתמודד, אבל יחד עם זאת הוא אמר שבפעם הבאה כשיגיע הזמן, עליי להתייעץ עם גדולי ישראל ולשמוע בקולם".

"אני לא צריך להתעסק בכל דבר. המשימה שלי בחיים היא חינוך הנוער: במשך השנים קירבתי אלפי בני נוער לתורה ומצוות, שיקמתי מאות אסירים. אני מתעסק בתחומי הקונצזוס כי התפקיד שלי הוא לקרב את כולם. אני לא רוצה להיכנס בענייני מחלוקת ושנאה. אני לא חושב שאני צריך לתקן את כל העולם".

"אני מוצא אותם ומנשק אותם ומודה להם שעושים לי קצת ביזיונות. הם עושים לי 'תיקון'. אני אומר להם בואו תהיו איתי שבוע ימים ואז תבינו את הכל".

"ישנם הרבה פרסומים שליליים על הציבור החרדי. חשוב לי להעביר מסר שיש גם הרבה יפה וטוב בציבור החרדי. יש הרבה מאוד חסד ומעשים טובים. הייתי רוצה שיראו גם את האור ולא רק את החושך. עם ישראל זקוק לרחמים רבים בכל התחומים. יש הרגשה שבוער מתחת לכפות הרגליים שלנו, אם זה בנושא אירן או המצב הכללי והפנים-ביטחוני. יש כל כך הרבה צרות ואני מאמין באמונה שלמה שרק באחדות אמיתית נוכל לצאת מכל הצרות האלה".