געגועיי לאבי, המנהיג האחרון

אני מתגעגע לאבא שלי, אברהם שטרן יאיר" הי"ד. אבא שמעולם לא הכרתי, כי נולדתי חמישה חודשים לאחר שנרצח בדם קר בידי בלשים בריטים בדרום תל אביב, בכ"ה שבט תש"ב, 12.2.1942. מלבד הרגש האישי שבין אב לבן, הגעגוע הוא למנהיג מסוג אחר, מנהיג שלצערי אינו בנמצא בגלריה המנהיגותית שיש היום למדינת ישראל.

"יאיר" הקים את מחתרת לח"י ב-1940 לאחר שפרש יחד עם פיקודיו מאצ"ל, והיה הראשון שקבע כי הבריטים הם האויב ובהם יש להילחם עד חורמה, עד לגירוש השלטון הזר מארץ ישראל והקמת מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. בתקופה האחרונה לחייו הקצרים, בן 34 הוא היה בעת הרצחו, הוקע על ידי רוב הישוב והמנהיגות היהודית בארץ, אשר כינו אותו ואת חבריו-לוחמיו "גיס חמישי", "כנופיות מטורפים" ועוד כהנה וכהנה.

אולם "יאיר" היה מנהיג אשר ראה למרחוק, הרבה לפני שאנשים רגילים ובתוכם מנהיגים רגילים יכלו לראות. הוא חזה את הקטסטרופה שמתרחשת על יהדות אירופה והחליט להילחם בכל דרך להקמת מקלט לעם היהודי בארץ ישראל. הוא אשר כתב את המלים הקצרות והסוערות: "חיילים אלמונים הננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות. כולנו גויסנו לכל החיים - משורה משחרר רק המוות".

"יאיר" היה מנהיג שראה רק את טובת האומה ולא את טובתו האישית. הוא היה מוכן להקריב את הכל - חיי משפחה, חיים במחתרת במירדף, בעוני ובמחסור ובעיקר להקריב את חייו למען המטרה הקדושה של עצמאות ישראל. וכך קרה. הוא נרצח על מזבח הלאום, אבל גם חבריו-לוחמיו דבקו ברוחו החזקה והקריבו הכל - מאסר, גלות באפריקה, חיי עוני ומחסור ובעיקר את חייהם וגופם למען המשך מלחמתו של "יאיר". הוא היה מסוג המנהיגים הצומחים בעם ישראל אחת להרבה דורות,ולמרות שבחייו ידע רק בוז וקלון מצד רוב העם. והנה בחלוף השנים התגבשה ההכרה בציבור כי היה לוחם יוצא דופן, וכיום יש קונצנזוס בעם לגבי מנהיגותו ומקומו בשורה הראשונה של הלוחמים לעצמאות ישראל ובהסטוריה המתחדשת של העם היהודי.

"יאיר " שהיה משורר ואיש רוח ביטא את אהבתו ונחישות מאבקו לארץ ישראל בשיר הקצר הבא: " הרי את מקודשת לי מולדת כדת משה וישראל. שפחה שחה, כורעת ואובדת, אני לך בעל וגואל. ורחקו ממך מבלעיך בחיי, ובמותי אני - ראשי אלין בחיק הריך: את - בדמיי לעד תחיי". כאשר אני חולף היום בכבישי הארץ ורואה את העוצמה של המדינה הזו, את צה"ל החזק והמפואר, תעשיה מן המפותחות בעולם, מערכת בריאות ומדע מהמתקדמות בעולם, ישובים פורחים ממטולה ועד אילת וקרוב ל-7.5 מיליון אנשים שחיים בארץ ובהם מיליונים שהגיעו מכל הגלויות, אני חושב לעצמי כמה גאה יכולת להיות אבי "יאיר", לו ישבת במכונית לידי והיית רואה את כל אשר נבנה ונוצר כאן ב-60 שנות עצמאות, ויכולתי לומר לך: מלחמתך ניצחה וחלומך התגשם.