1. המעשים מלמדים. כלום. ראש הממשלה נתניהו לא מצא, לא מוצא, ואולי גם אינו מחפש, תשובה של אמת למחאה החברתית. המעשים מלמדים, ורק על פי המעשה נבחן את הדברים. שני דברים נעשו אתמול, ייקור החשמל בכ-10 אחוזים, מחיר הנחה, והקמת ועדת בדיקה לענייני המחאה בגודל הפוליטברו הקומוניסטי. 18 שרים. שניים שלושה משקיפים לפחות. עוד מספר מומחים לענייני כלכלה וחברה מפה ומשם, חלוקה לוועדות משנה, ים של שולחנות עגולים, פרופסור טרכטנברג כיו"ר צוות המומחים, ועוד ועוד ככל שהלוחצים דרשו וידרשו. כל הקומפלקס הזה, שלא תהיה טעות, בראשות ובאחריות שר האוצר שטייניץ. על שטייניץ למדנו, בין היתר, שכל בכירי פקידיו ברחו מפיקודו בזה אחר זה בשנה האחרונה. שטויות, הוא שיהיה אחראי על המולת הוועדה ומסקנותיה, וזה, בסיכומן של שלושת שבועות המחאה, המעשה היחיד שעשה ראש הממשלה בתשובה לדרישות המפגינים. זה כלום. בולען. בור שחור בולע כל.
מחאת האוהלים - כותרות אחרונות
קרוואן הוצב ופונה במאהל המחאה ברוטשילד
שטייניץ: "בעד דיאלוג, בלי לשפוך התינוק עם המים"
רה"מ יכריז על צוות ההידברות, סער: לא נהרוס הכלכלה
מאות אלפים הפגינו: "עכשיו זו שעת הזעקה"
השרים נאבקים על מקומם בצוות ההידברות עם המוחים
מלחמת התשה
2. וכדי שלא יהיה לנו ספק במסקנה הזו, ראש הממשלה נתניהו גם קבע את זמן העבודה לוועדה, שמונה שבועות, שמונה שבתות מעכשיו, עד שתגיע למסקנות בסוף ספטמבר, אם תגיע. אחרי שתגיע, אם ירצה השם, יחוקקו גם החוקים המתאימים, שאחריהם, אנחנו נראה כבר. כל זה שווה ערך לבלוף. אחיזת עיניים. עוד מתכון משומש, מסדרת מתכוני סבתא של פוליטיקאים, למסמוס כל דרישה שבעולם. זו הייתה תגובתו המחושבת של נתניהו למחאה, הקמת מפלצת שלא תוכל לסגור על מעבר חציה. או במילים אחרות, ראש הממשלה בחר במלחמת נגד. התשה. ייבוש המוחים עד מיאוס. עד סוף ספטמבר באוהלים, תוך כדי פתיחת שנת הלימודים והפגנות הפלסטינים, המחאה תתקשה מאוד לעמוד בכך.
3. פחחח, אומרים במאהל בשדרות רוטשילד. נתניהו הופך את עצמו לאויב המחאה. קודם העביר את החוק הוו"דלים בכוח, עכשיו הוא מורח וועדה. אם הוא נגדנו, שיגיד. אם הוא חושב שאנחנו סתם נודניקים, עוד צל עובר, שיגיד. העם ישמח לענות לו.
4. העם, זו מילת המפתח בשלושת השבועות האחרונים, וזו גם ההגדרה החדשה. העם יוצא לרחוב, העם דורש, העם חושב, העם רוצה. יש עם. מלא עם. והוא פוגש את עצמו כבר שלושה שבועות, נהנה מאוד מן המפגשים, אפילו גא, ומחייך, והולך ומתגבש בהם לכדי יחידה אחת. זה אמנם עדיין לא כל כולו של העם. החרדים חסרים בפאזל, חובשי הכיפות מתגנבים רק אחד אחד ובאין רואה, מוחים בעיקר בפריפריה, ואולי גם לא נראה אותם במחאה הזו עד תומה, אבל גם את היחידה המתגבשת היום איש לא יוכל לעצור. לא עוד. בהפגנה השלישית, זו של מוצ"ש האחרון, בתוך המפגינים, ניתן היה לחוש בבעירה, בלהבות ממוקדות של יחידה אחת. עם.
מי יעצור את השרים?
5. האם נתניהו הולך להפיל את המחאה על ראש הליכוד למרות שהמחאה לא התכוונה לכך? אפשר גם אפשר, ובעוד שבועיים שלושה נדע זאת בברור. על יכולתו של נתניהו לאבד את מצביעיו במהירות שיא למדנו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ועוד יותר בתקופת כהונתו כשר אוצר. אז, בצוק העיתים, קרע לקשישי ישראל את הצורה באמצעות קיצוץ אגרסיבי מדי של תקציבי הפנסיה, חיתוך שהסתבר כגדול בהרבה מן הצורך. ערב בחירות 2006 הוא גם התנצל על כך, בפומבי, צילמתי את התנצלות ההיא במלואה, אבל אף אחד כבר לא רצה לשמוע אותו והליכוד נשאר עם 12 מנדטים. עכשיו נתניהו ושטייניץ הולכים להתיש את המחאה על ראש הליכוד וה"ה גדעון סער, סילבן שלום, משה כחלון וגלעד ארדן, לא פוצים פה. הם אוהדים את המחאה, את אנשיה ואת סיבותיה, בני משפחתם פוקדים את המאהל וגם צעדו ברוב ההפגנות, אבל השרים הצעירים, תקוות הליכוד לשנים הבאות, לא יצאו נגד. והם גם יקחו חלק בשולחן העגול.
6. אלי ישי, הרודף, בוועדה? כן, עד שיפורסם דו"ח המבקר על השריפה בכרמל. וגם ישראל כץ, מן הרפורמה והרכבת והמינוי הנגוע? כן. למה לא? ואורית נוקד? וואלה. וגם יעקב נאמן? יש. צריך אחריות שקטה. ואפילו יולי אדלשטיין? איך הוא הסכים לכך עם כל העיסוקים שיש לו על הראש? ולימור לבנת משקיפה? פנטסטי, שום דבר לא יברח מעיניה. ומי עוד? סטס, סטס מהתיירות? זה חתיכת כוח חברתי, תשמעו, מי יעצור אותם?
7. ארבעים ושמונה שעות לפני תשעה באב, לפני הבכי והצום והזיכרון, איכה הייתה לזונה קריה, הדור דיבר ברבבותיו. הוא בחר במחאה, באחדות, בחיבור בין כל השבטים, במכנה המשותף, בצמיחה, לא בחורבן. בחורבן היינו. שנים הפרידו בינינו, זעקה המפגינה מאשקלון, מאשדוד, מרעננה או משכונת התקווה, שנים הפרידו בינינו בגלל דעה פוליטית, מחנה או צבע, ולא עוד. והנה עיניהן בורקות משמחה. ועיני המקשיבים זולגות דמעות. זה אומר שיערי סומר וזה עונה כולי צמרמורת. וזה משקה את זו במעט המים שנותרו בבקבוקו, חמישה שקל לבקבוק, הכי זול בארץ. ופתאום נדמה שכל המחאה הזו אינה אלא כור היתוך אחד גדול, תושב בתושב, מגזר במגזר, ברגע האחרון ממש. העם עצמו דורש צדק ולא נביא אחד פה ושם. העם מבקש את חזון הנביאים, בקולו, במצעדו, ישעיהו חוזר, וירמיהו חוזר, ועמוס היקר והראשון חוזר, פתאום רוח אלוהים נושבת על העם הזה מכלום, מגבינת קוטג'. זה הנס. רוח אלוהים חזרה.
מסכימים עם רינו צרור? בואו לדבר על זה בפייסבוק