מלחמת האזרחים הישראלית כבר הוכרזה

חוק החרם המשפיל כל מדינה באשר היא - ולא רק את ישראל - הינו רק אחד ממבול חוקים אנטי ציוניים, אנטי ישראליים ואנטי יהודיים שמפילים עלינו חברי ועד הקהילה המכונה הכנסת; כבר הרבה חוקים חוקקו לאחרונה והיד עוד נטויה. החוק, הנוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא לא רק יריקה בפרצופה של ישראל אלא מכת מחץ לכל מי שהיה רוצה לראות כאן מדינה מתוקנת. וכמו בימי פומפיי האחרונים אנחנו חוגגים בעליצות על סף אסון. אנחנו מין וויימר שבעת שלטונה קיבלה גרמניה דמוקרטיה: באמונתה שכל אחד ימשיך בדרכו שלו - נתנה יד חופשית להיטלר להמיט את הרעה הגדולה.

נאבקים אנחנו שני עמים אלה באלה, ישראל ויהודה. אין לנו שפה משותפת ואין לנו עוד היסטוריה משותפת כי כל צד רואה אותה אחרת. הציונות כצונמי לאומי חדלה להיות המהפכה היהודית שהיתה, כאשר הרבנות בסיוע ימין מבולבל נכנעה לנוראים שבחוקים שנחקקו לפני אלפי שנים.


עוד על חוק החרם
הכנסת אישרה את חוק החרם - מי תמך?
משפטנים: "ראוי שבג"ץ יפסול את חוק החרם"
מרידור נגד חוק החרם, אלקין חוגג את ניצחונו
ומה חושבים על חוק החרם בעולם?

אבי הימין, זאב ז'בוטינסקי, היה יושב שבעה על נציגיו היום. במגילת העצמאות - המכנה המשותף שהיה לנו - מדובר על העם העברי היהודי ועל הלאום שחולל הפיכה בגורל היהודי והקים בית לאומי במולדתו ההיסטורית. היום אנחנו נאבקים אלה באלה כדי להציל משוואה בלתי קבילה בעליל כאילו יכולה להיות מדינה יהודית שהיא גם דמוקרטית. אולי פעם היה אפשר, אך לא היום כאשר היהדות היא דת שרק דרכה ניתן להיות חלק מהלאום. היום זה דת או ציונות; דת או דמוקרטיה. בניגוד לדת שיש לה אמת מוחלטת, לעם אין. האדם הראשון גורש מגן העדן ונאלץ לחיות בלי אל המחליט בשבילו מה טוב ומה רע, כי בחירה חופשית קשה לעשייה אבל היא בסיסה של הדמוקרטיה.

מלחמת האזרחים הישראלית כבר הוכרזה: בפועל היא עדיין לא התממשה כי קיים פחד מן התוצאה: השמאל חושש שיפסיד, כי נחלש המסכן, ואילו הימין – שמתאמן למלחמה הזו מאז ששת הימים ובטוח בניצחונו - יודע שלא יוכל להתקיים בלי מה שנקרא "תל אביב" שתפרנס אותו, תטיס את מטוסיו ותעשה לו מדע ותרבות. השמאל חושש מפני שלא כל כך רע לו - ולהתלונן קל יותר. הקוטג' אמנם יקר אבל אפשר לטוס לקנות אותו ברומניה ובה בעת גם לקנות שם סופרמרקט, קל יותר להתמרמר ולבכות מול הטלוויזיה – עם או בלי כוסית וויסקי – כי מי מאיתנו אינו אוהב להתלונן.

ואף על פי כן הניצוץ כבר פה. ריחו חזק. נתניהו הולך על גבי אפר בוער. גם יתר חייליו הנאמנים לו - ברק, ישי, וליברמן והעם הרב שמאחוריהם ההולך כעיוור לאורו של הרב המסית ליאור שהיה מורהו הרוחני של גולדשטיין ואף השפיע על יגאל עמיר. הניצוץ יצוץ מאיזשהו צד כי באין עם בעל היסטוריה אחת ועבר אחד משותף, הניצוץ בן שלושת אלפים שנה ומאה ומשהו שנות ציונות, ידליק להבה.

לכן, חרף ניצחון האלוהיים והקנאים, שני הצדדים יובסו. ב-1947 ו-1948 לחמנו על הקמת מדינת יהודים: בן גוריון החליט לקרוא לה ישראל על שם עם ישראל שהיינו טרם נהיינו דת. העם שלחם והתפלל חלום חילוני יהודי למדינה לאומית ציונית, נותר בשוליים. אלה שהותירו מהיהדות שהיתה פעם רק שנאה, גזענות, ושמירה על חוקים עתיקים שאין להם ולא כלום עם החיים באלפיים השנים האחרונות, הם הממיטים את האסון.

אבל הם יודעים - אפילו הם גרים בקיסריה אשר הייתה בירת רומי בימי בית שני - שבאמצעות חוק חמור אחרי חוק נורא, נאום מטופש אחרי נאום מסית, הם מביאים את סופה של המדינה הזאת שהקמנו והם לא הקימו. סופסוף ממשלת נתניהו מיישמת את חזון שתי מדינות לשני עמים אבל שני העמים אינם הישראלים והפלסטינים אלא היהודים והישראלים. הספר המסית "תורת המלך" הכשיר את מה שאבותינו החכמים ניסו להסתיר לא רק מאחרים אלא גם מעצמם, למשל את מה שאמר ר' שמעון: "הטוב שבגויים הרוג". הם השכילו לא אבו שתהיה קנאות ודת רצחנית.

אנחנו נמצאים בשלב ההכנה לקרב הראשון שיהיה גם האחרון. עדיין אין למלחמה גייסות אבל לא תהיה ברירה יען כי שלושה עמים עקשנים נאבקים בדבקות ואיבה על הארץ הזאת וכולם בעלי תחושות של צדקת הדרך של כל אחד מהם בנפרד וניצים אלה לאלה ונאבקים יהודים בישראלים וישנם הפלסטינים. כיוון שבין הישראלים ליהודים יושב כעס עמוק על אתוס משותף שנופץ על ידי ימין סהרורי ורבנות שאין בה יהדות, ינצחו הפלסטינים כי הם נאבקים על עצמאות לא מעם אחד אלא משני עמים שונאי עצמם לדעת שיהרגו בשבילם אלה את אלה .

ואתם? תומכים בחוק החרם או מתנגדים לו? בואו להצביע בפייסבוק