האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות

אם זה לא היה עצוב, זה ודאי יכול היה להיות משעשע. צוות הפקחים של האו"ם שנשלח לבחון אם נעשה שימוש בנשק כימי בסוריה, פרסם ביום שני את מסקנתו הדרמטית כי ב-21 באוגוסט אכן נפגעו מאות אנשים כתוצאה מפגיעה של גז סארין ממזרח לדמשק. זו כנראה תרומתו היחידה של צוות הפקחים המיוחד. לאחר שלכל העולם ברור היה שבאותו יום הותקפו אזרחים בנשק כימי, הצליחו אנשי האו"ם לקבוע מה סוג הגז שהרג מאות סורים. הבעיה – הדו"ח נזהר כמובן מלקבוע מי השתמש בגז הרעיל.

המסקנה הזו רחוקה מלספק את מתנגדי הנשיא בשאר אסד. אלה ציפו לפחות לאמירה מפורשת של האו"ם בדבר אחריותו של המשטר למתקפה הכימית בפרברי דמשק. זאת בעיקר לאחר שהתברר כי אין בכוונת הממשל האמריקני לתקוף את המשטר הסורי. במילים אחרות, אלה אינם ימים טובים לאופוזיציה הסורית – ובעיקר לאותם זרמים מתונים, חלקם חילוניים או כאלה הנחשבים ל"איסלמיסטיים לייט". בעיניהם, הקהילה הבינלאומית נטשה אותם. ולא רק שהעולם נמנע מלהעניש את בשאר אסד על מעשיו, אלא שההסכם הרוסי-אמריקני יוביל בעיניהם לחיזוק הזרמים הקיצוניים, נוסח אותם אנשי אל-קאעדה הפועלים בסוריה.

נכון, ההסכם שהשיגו שרי החוץ קרי ולברוב מהווה בשורה חיובית לישראל, וימנע (אולי) שימוש חוזר בנשק כימי בידי אנשיו של אסד. אולם באותה מידה ההסכם מתיר לנשיא הסורי להמשיך להרוג את בני עמו ללא הגבלה בנשק קונבנציונלי, ואף מכיר במידה מסוימת במנהיגותו של אסד. וזו איננה הבעיה היחידה של מתנגדיו. מצבה של האופוזיציה מבחינה ארגונית-פוליטית הולך ומידרדר.

בעוד שהצבא הסורי שומר על סדר יחסי והיררכיה, מתברר כי למתנגדי אסד לא רק שאין בעל בית, אלא שהפיצול והתחרות ביניהם מעמידים בסימן שאלה את האפשרות שביום מן הימים תקום חלופה של ממש בסוריה. הירחון לענייני ביטחון "ג'יינס" פרסם השבוע ב"טלגרף" קדימון לכתבת תחקיר אודות האופוזיציה הסורית. המסקנה שהובלטה בעיתון הבריטי הייתה שמתנגדיו של אסד התפצלו לערב רב של קבוצות, שחלקן פועלות זו לצד זו ואחרות זו נגד זו. על פי אותו תחקיר, מספר הקבוצות הפועלות נגד אסד ברחבי סוריה נאמד בכאלף (!). לא פחות מדאיגה מבחינת המערב היא המסקנה שאליה הגיע ה"ג'יינס", ולפיה כמחצית מקרב פעילי האופוזיציה הסורים נמנים על הזרמים האיסלמיסטיים.

רק אתמול התנהלו קרבות קשים באזור מצפון לעיר חלב בין זרמי אל-קאעדה לפלגים המתונים יותר בצבא סוריה החופשי. זאת בעקבות ההודעה של רמטכ"ל צבא סוריה החופשי, סלים אידריס, שהוא מכריז מלחמה על שני ארגונים המזוהים עם אל-קאעדה: ג'באת א-נוסרה ו"המדינה האיסלאמית בעיראק וא-שמס" (ראו הרחבה בהמשך).

הפרסום הזה מגיע דווקא כאשר לסוריה מתחילות להיכנס קבוצות ראשונות של מתנגדי אסד אשר אומנו על ידי ה-CIA וקיבלו מידיו נשק מתקדם נגד טנקים ומטוסים. התוצאות כבר נרשמות בשטח, כאשר עוד ועוד טנקים של המשטר נפגעים מטילי נ"ט מתקדמים ששיגרו פעילי אופוזיציה שעברו הכשרה אמריקנית מתאימה בירדן או במקומות אחרים. אולם המסקנות העולות מקריאת הנתונים של ה"ג'יינס" רחוקות מלהיות מעודדות. יידרש נס כדי להפוך את קבוצות החמושים לחלופה שלטונית ראויה לאסד.

לפי התחקיר הבריטי, פעילי האופוזיציה מונים כ-100 אלף לוחמים. כ-10,000 – או כ-20 אלף לפי הערכת גורמי הביטחון בישראל – נחשבים ג'יהאדיסטים התומכים באידיאולוגיה של אל-קאעדה. עוד כ-35-30 אלף פעילים נמנים על זרמים איסלמיסטיים קיצוניים, השותפים לאמונה בדבר הצורך במדינת שריעה (מדינת הלכה מוסלמית. א"י), אך ממקדים את פעילותם בסוריה בלבד ולא בהנחלת האיסלאם בכל העולם. יחד, מדובר ביותר ממחצית מלוחמי האופוזיציה הפועלים בשם אידיאולוגיה רדיקלית איסלמיסטית. וזה מלבד עוד כ-30 אלף החברים בקבוצות איסלמיסטיות "מתונות".

מכאן שרק חלק קטן מאותם פעילים נגד אסד משתייכים לזרמים חילוניים-לאומיים. למעשה, רק כשליש מכוחות האופוזיציה נחשבים מקובלים על הבריטים – פחות מזה על הממשל האמריקני. ואם המספרים הללו אינם מספיקים כדי להבהיר מדוע נשיא ארצות הברית ברק אובמה לא הזדרז יתר על המידה לתקוף את המשטר הסורי, מבהיר מחבר התחקיר, צ'רלס ליסטר, כי שתי הקבוצות הדומיננטיות ביותר בקרב מאות הכוחות הפועלים מטעם האופוזיציה הן אלה המזוהות עם אל-קאעדה: ג'בהת א-נוסרה ו"המדינה האיסלאמית בעיראק וא-שאם".

אלא שאפילו פעילי אל-קאעדה אינם פועלים כגוף אחד, בניגוד לרושם שנוצר בחודשים האחרונים. מתברר שהפיצול והתחרות הגיעו גם לשם. אהרון זלין, חוקר מטעם "מכון וושינגטון", הציג בשבוע שעבר במסמך שכתב את תולדות הפיצול. זה החל בארגון בשם "המדינה האיסלאמית בעיראק", למעשה ממשיך דרכו של הארגון שבראשותו עמד אבו מוסעב א-זרקאווי, או במילים אחרות – אל-קאעדה בעיראק. יורשו של זרקאווי, אבו באקר אל-בגדאדי, היה כנראה הראשון להבין את הפוטנציאל הטמון מבחינת אל-קאעדה בסוריה לאחר תחילת ההפגנות שם. כבר בסוף קיץ 2011 הוא שלח את הפעילים הראשונים של "המדינה האיסלאמית" לסוריה כדי להקים שם ארגון זהה. ביניהם היה אבו מוחמד אל-ג'וולאני.

בינואר 2012 הודיע אל-ג'וולאני על הקמת ג'בהת א-נוסרה, שהצליח להוציא לפועל לא מעט פיגועים מוצלחים נגד המשטר הסורי, לגייס שפע מתנדבים לשורותיו ולהשתלט על שטחים ברחבי סוריה. ההצלחה של אל-ג'וולאני עוררה, כך מסתבר, את קנאתו של "הסנדק", אל-בגדאדי, שבאפריל האחרון הודיע כי אנשי ג'בהת א-נוסרה יפעלו יחד עם ארגונו במסגרת אחת בשם "המדינה האיסלאמית בעיראק וא-שאם".

אולם אז התברר כי ההחלטה של אל-בגדאדי לא הייתה מקובלת על אל-ג'וולאני, וזה הודיע כי ג'בהת א-נוסרה ימשיך לפעול בנפרד והחל לפעול ישירות אל מול מנהיג אל-קאעדה העולמי, איימן א-זווהירי. אך הנזק לג'בהת א-נוסרה כבר נגרם. עוד ועוד פעילים חצו את השורות והצטרפו לארגון של אל-בגדאדי, שהפך לקבוצה הדומיננטית מבין השניים. לדברי זלין, בשונה מג'בהת א-נוסרה, דווקא "המדינה האיסלאמית" מצליח להתבסס על פעילים מקומיים סורים ולא על זרים.

האופוזיציה הסורית, ובכלל זה הזרמים האיסלמיסטים, מזכירים בימים אלה את הסצנה מהסרט "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון. בריאן שואל חבורה של אנשים היושבים באמפיתיאטרון אם הם-הם "החזית של אנשי יהודה". אחת הדמויות, אותה מגלם השחקן ג'ון קליז, מקלל אותו על שהעז לטעון זאת. הוא מסביר לו שהקבוצה שלהם היא בכלל "אנשי החזית של יהודה" והיחידים שהם שונאים אותם יותר מהרומאים הם "החזית של אנשי יהודה". ואמנם, עבור חלקנו הישראלים, הסיטואציה בסוריה עשויה להישמע נלעגת לעתים. קצת משעשעת. את אזרחי סוריה זה ממש לא מצחיק כנראה.

אלה אינם ימים טובים – בלשון המעטה – לתנועת חמאס, בייחוד ברצועת עזה. הארגון סומן על ידי צבא מצרים והשלטון החדש בקהיר כאויב, לא פחות. לעתים קשה להפנים עד כמה הידרדרו היחסים בין מצרים וחמאס. כך לדוגמה, מנועים בכירי הארגון הפלסטיני מלצאת את רצועת עזה למצרים. מדובר בפעולה שגם בימי הנשיא לשעבר חוסני מובארק נזהרו השלטונות מלנקוט. והנה, כבר כמה שבועות זו המציאות החדשה שעמה מתמודדת צמרת חמאס בעזה.

אולם מניעת היציאה לחו"ל היא הקלה שבבעיות של צמרת הארגון בשלב זה. המצוקה האמיתית שלהם נובעת מהמצב במנהרות. רק השבוע סיפר דובר צבא מצרים, אחמד עלי, כי אנשיו סגרו עוד 154 מנהרות שפעלו בין סיני ועזה (ואפילו סיכלו פיגוע מנהרת תופת שהכניסה אליה מרצועת עזה. עלי נזהר שלא לתקוף את חמאס באופן ישיר, אך טען כי חלק מכלי הנשק שנתפסו בסיני יוצרו על ידי הזרוע הצבאית של הארגון ברצועה).

מעבר הסחורות דרך המנהרות, שהיה קריטי לכלכלת חמאס, פסק כמעט לחלוטין, ובדומה לעבר, המחסור המשמעותי ביותר הוא בדלק. בשנים האחרונות עצר חמאס את ייבוא הדלק מישראל וקיבל דרך המנהרות ממצרים עשרות אלפי ליטרים של דלק ביום, במחיר מוזל של שלושה שקלים לליטר. ה"חגיגה" הסתיימה עם המבצע המצרי לסגירת המנהרות, וכעת הברירה שנותרה בפני הארגון היא לייבא דלק מישראל (דרך הרשות הפלסטינית) במחיר ממוצע של שבעה שקלים לליטר וללא יכולת לגבות מסים נוספים.

חמאס משתדל שלא לעשות זאת בהיקף נרחב לעת עתה, והמחסור בסולר ובבנזין יוצר בשבועות האחרונים תורים עצומים של מכוניות בתחנות הדלק בעזה. במקביל התחדשו גם הפסקות החשמל שהיו לסימן ההיכר של עזה בימי המצור הישראלי. ע', אחד מתושבי הרצועה, סיפר לי כיצד מתנהלת שגרת החשמל בביתו: "בשמונה בבוקר יש הפסקה עד שלוש אחר הצהריים לערך. בעשר בלילה שוב הפסקה עד שלוש או ארבע בבוקר וחוזר חלילה". הבעיות באספקת החשמל יצרו בעיות גם במערכות כמו טיהור השפכים הזורמים בימים האחרונים באופן חופשי לים התיכון. גם המחירים של מוצרי הבנייה עלו במאות אחוזים.

רצועת עזה הופכת במהירות לפצצת זמן שקשה לדעת מתי תתפוצץ. דווקא הפעילות המסיבית של הצבא המצרי נגד ההברחות ונגד חמאס, שבישראל פיללו לה בעבר, יוצרת פוטנציאל גדול להתלקחות נוספת. חמאס מכותר, הכלכלה העזתית מידרדרת (וגם לפני כן מצבה לא היה מזהיר) ולכך נוסף הלחץ של הציבור על הארגון לפתור את המצוקה.

הפאניקה בקרב מנהיגי חמאס גוברת גם לנוכח הפעילות האינטנסיבית ברשתות החברתיות של תנועת "תמרוד" העזתית שקוראת להפגנות נרחבות ברצועה ב-11 בנובמבר. לדברי פרשנים עזתים, המוצא היחיד שנראה כרגע סביר מבחינת חמאס היא ליזום סוג של הסלמה מול ישראל. "זה ימשוך את תשומת הלב הבינלאומית והערבית חזרה לעזה, שלאף אחד לא אכפת לו ממנה כרגע. בנוסף, זה יפעיל לחץ על מצרים לפתוח את המנהרות ואת מעבר רפיח", אמר לי אחד הפרשנים. לדבריו, אין בחמאס עניין בעימות צבאי נוסף מול ישראל, "אך אם תוך חודש לא יירשם שינוי במצב בשטח, הכל יכול לקרות, כולל התלקחות".

הליגה הערבית – טורים קודמים
בזכות פוטין: אסד יחביא את הנשק הכימי, וימשיך לטבוח
מזרח תיכון חדש-ישן: אילו מגמות התחזקו באזורנו?
צבא מצרים נגד הג'יהאדיסטים: מפת ארגוני הטרור בסיני