"איפה אתה ממקם את עצמך על הסקאלה שבין דן מרידור לבני בגין?", נשאל בכיר בליכוד לפני כשנה. הוא חייך. "למה אתה חושב שבני הוא הסמן הימני בליכוד?", שאל, ומיד הסביר: "להיות ימני זה לא רק מה שאתה חושב על יהודה ושומרון. להיות ימני זו תפיסת עולם שקשורה לכל מרקם החיים כאן: לזהות של בית המשפט העליון, ליחס לערביי ישראל, למסתננים. ובחלק מהדברים, זה לא שבני אינו סמן ימני, הוא אפילו סמן שמאלי".
המתווה שיצר בגין בנוגע להתיישבות הבדואית בדרום עבר השבוע בקושי בקריאה ראשונה בכנסת, ובדרך סדק עוד אבן בחומת הקואליציה, השבירה ממילא. אמנם הפעם לא שמענו נאומי תוכחה חוצבי להבות מחברי קואליציה שמופנים לעבר שרי הממשלה, אבל העובדה היא, שבפעם השלישית בתוך חודש מהווה מליאת הכנסת בימה להבכת הקואליציה. עדיין לא קרה שום אסון מבחינתו של יו"ר הקואליציה, יריב לוין, אבל האירועים מתחילים להצטבר לכדי תופעה. האופוזיציה, על כל פנים, בעננים. התקציב ממש מרומם את רוחם. הדיונים בחוק הריכוזיות הם כמו שיר בליבם. אם רק בג"ץ יעביר לידיהם את חוק ייצוא הגז, הם יפצחו בריקודי הורה במליאה.
עבור ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדובר בעוד שבוע לא נוח מבחינה פוליטית. אחיזתו בכנסת מתרופפת, המאחזים שהקים במרכז הליכוד יעברו, כפי הנראה, בשבוע הבא לידיים אחרות, עם תחילת עידן דני דנון בוועידה. לא שמישהו מערער על מעמדו בשלב זה. אבל הפרוצדורות, הו הפרוצדורות, עלולות להפוך את הפוליטיקה הפנימית לסיוט. פה דיון מדיני במרכז שייקבע בדיוק בשלב קריטי במו"מ, שם הצבעה חשאית על האיחוד עם ישראל ביתנו - ולך תדע מה עוד.
ועדיין, לכל המספידים את נתניהו מומלץ להירגע. ראש הממשלה לא הולך לשום מקום, ויכולותיו הפוליטיות כבר הוכחו בשנים האחרונות. "הבעיה של כולם", מנתח שר בליכוד, "היא שמנסים לדעת מה יקרה בעוד כמה שנים (כשיהיו בחירות - ל"מ) על בסיס המצב כיום. אבל זה יכול להשתנות עוד אלף פעם. הפוליטיקה כל כך נזילה". ומוסיף בכיר אחר: "בסופו של דבר הכול תלוי בהישגים של ביבי. אם הוא יהיה ראש ממשלה מוצלח ופופלארי בציבור הרחב, לא משנה מי יישב במוסדות, אנשים שלו או כאלו שנגדו. ובאותה מידה, אם יקרה ההיפך והוא יהיה ראש ממשלה רע, זהות אלו שיושבים במזכירות ובלשכה לא תעזור לו, גם אם יהיו אנשים שלו".
כל הגז הזה
בשלהי כהונת הכנסת הקודמת, אחרי שכבר יצאנו לפגרה, פנה ראש הממשלה נתניהו לראובן ריבלין - כך מספר מי שהיה עד לא מזמן יו"ר הכנסת. הממשלה כבר הניחה את חוק הריכוזיות, ונתניהו רצה שהכנסת תקדם את החוק גם בעת הפגרה. "אמרתי לו", משחזר ריבלין, "שאני צריך להתייעץ עם הלשכה המשפטית". הרי כל הח"כים מסתובבים ברחבי הארץ, ואיך אפשר לקיים דיון כל כך רציני עם יו"ר הוועדה ועוד איזה חבר שיגיע לדיונים.
בלשכה המשפטית של הכנסת נאמר לריבלין שהדבר בעייתי. הוא הסביר זאת לנתניהו, וגם הדגיש בפניו שהוא יכול להיפגע אישית, כי יאמרו נגדו ש"ראש הממשלה וממשלתו פעלו כגנבים בלילה על מנת להעביר חוק כל כך חשוב ומרכזי". נתניהו השיב שהוא רוצה להתייעץ עם אנשיו. כעבור זמן מה, מספר ריבלין, חזר אליו נתניהו ואמר: "יש שני דברים. האחד, אני נוטה לקבל את ההמלצה שלך. השני, אני מבקש שזה יבוא ממך. שאם יגידו, 'למה לא מתקיים על זה דיון', נאמר שלראש הממשלה אין בעיה עם זה, אבל יו"ר הכנסת לא מסכים. לי לא היתה עם הבקשה שלו שום בעיה".
ריבלין מספר את הסיפור הזה כדי להסביר את המהלך המפתיע שלו השבוע: ההצטרפותו ליו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ', ולאחרים, בעתירתם נגד הממשלה שבחרה לא להביא את הדיון בנושא ייצוא הגז לפתחה של הכנסת. לא בכל יום עותר חבר קואליציה שהוא גם יו"ר כנסת לשעבר נגד הממשלה.
יש נושאים, מסביר ריבלין, שחייבים להיות מלובנים בכנסת, גם אם לא מדובר בחקיקה טהורה. עתיד האנרגיה של ישראל הוא אחד מהם. ריבלין, שלא מחסיר אף דקה בדיוני ועדת הכספים בכנסת הנוכחית, מזכיר שמסקנות ועדת הריכוזיות הוחמרו בעת הדיונים בוועדה. לדבריו, למעורבות ולעניין שגילה הציבור בנושא היתה לכך השפעה מרכזית. לכן, תהליך דומה צריך להתרחש בנושא הגז. ולא שהוא מטיף בשלב זה לשינויים במתווה שעליו החליטה הממשלה. כל מה שהוא רוצה זה דיון בכנסת.
ריבלין לא מכחיש שיחסיו עם נתניהו רעועים מאי פעם, לאחר שראש הממשלה סיכל את מינויו המחודש לתפקיד יו"ר הכנסת, אבל מבקש שלא נראה במקרה הזה חלק מהיריבות הזו. "אני בטוח שגם חלק מהשרים מחזיקים בעמדה כמו שלי", הוא אומר. "אני בטוח שגם ראש הממשלה מבין שהעמדה שלי היא עמדה ציבורית ולא עניין שמתייחס למחלוקת בין ריבלין לנתניהו, אלא עמדה שהיא מסורתית להתנהלותי כשליח ציבור - ולדעתי, אני מתנהג כאן בעד הליכוד, ולא נגד הקואליציה".
בעבר, מזכיר ריבלין, כבר הובאו בפני הכנסת עניינים שלא היה בהם מן החקיקה. מסקנות ועדת שישינסקי, למשל, או הסכמים מדיניים. בג"ץ, בינתיים, לא דחה על הסף את העתירה בנושא, אלא ביקש מהמדינה להשיב בתוך 15 יום. אם בסופו של דבר יוחלט להעביר את הנושא לכנסת - יהיה כאן שמח. טיעוניהם של העותרים נשמעים משכנעים, אבל יש עובדה אחת שמפריעה לאידיליה הזו. כשפניתי ללשכת יו"ר הכנסת הנוכחי, יולי אדלשטיין, בשאלה מדוע לא הצטרף לעתירה או לחלופין ניסה למנוע את הגשתה, נעניתי שככל הידוע, יו"ר הכנסת לא ידע מראש על העניין. זה מוזר, הרי בעת דיוני התקציב נשמר קשר ישיר בינו לבין האופוזיציה. אז מה קרה עכשיו? מדוע הוא מודר? ואם כך הוא הדבר, אולי יש משהו בטענתו של נתניהו שהכל פופוליזם?
שכר הלימוד של נפתלי
עם כל הכבוד לבלגן בליכוד - ובהחלט יש כבוד - המפלגה שבה התרחשו ההתפתחויות המעניינות ביותר במאה ימי הממשלה הזו היא הבית היהודי. אחרי ההישג בבחירות, אחרי הנתחים הנאים שגזר יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, במו"מ הקואליציוני - הגיע הזמן לנהל את הדבר הזה. על יכולות הקמפיין של בנט אין חולק, אבל בעניינים הפוליטיים, נטל ההוכחה נפל עליו. ולא שזה היה קל. האמת היא שזה עדיין לא קל.
בגזרת הרב הראשי, המפלגה בדרך לחטוף תבוסה צורבת מש"ס. מאחורי הסיפור הזה נמצאת שאלת מהות יחסי הכוח בין בנט למספר 2 שלו, אורי אריאל, שטרם הובררה סופית - ועל פיה ייקבע במידה רבה הכיוון שאליו הולכת המפלגה. האם תהיה חרד"לית, האם יותר מפד"ל, או האם תימצא דרך הביניים. הרבה סוגיות עקרוניות וחשובות נפלו על הבית היהודי, שנמצאת רק בתחילת דרכה.
הטענות שהופנו כלפי בנט בתוך הסיעה, היו שהוא לא הפנים את השינוי. שלא הבין שניהול קמפיין ומו"מ קואליציוני אינו דומה לתחזוק יומיומי של מפלגה. זה כבר לא "נפתלי אמר וכולם עושים", אלא "אם זה מה שנפתלי רוצה, שיבוא וישכנע אותנו". שכר הלימוד היה לא נמוך, אבל מבחינתו של בנט הכל מאחוריו. משהו השתנה בשבועות האחרונים, לאחר שהבין את כללי המשחק הפוליטי. כשיש עניין שחשוב לו, הוא לא מנחית אותו על החברים, אלא מנסה לשכנע. בדרך הוא ממחיש להם עד כמה חשובה האחריות הקואליציונית. כשעוזרים לשותפות בנושאים שחשובים להן, לא חוטפים מהן זובור באלו שחשובים לנו. אפילו העבודה עם ראש הממשלה עלתה על פסים חיוביים. בנט מתרשם בעיקר מהדרך שבה מנהל נתניהו את הדיונים בקבינט. בשיתוף, ביעילות, בענייניות, עם אפס הדלפות.
מבחינת בנט, הדיון על זהות הרב הראשי המחיש לו עד כמה הכול שברירי; כמה הריסוק של המפלגה קרוב, אם הוא לא ייקח את העניינים בידיים. ההחלטה על התמיכה ברב סתיו שחררה את הלחץ. לא שכולם אהבו אותה, אבל לפחות היא שמה מאחור את העיסוק בסוגיה ואת הורדות הידיים שליוו אותה. האם אכפת לו מי יהיה הרב הראשי? כן, הוא רוצה שזה יהיה הרב סתיו. אבל אם גם ייבחר רב אחר הוא יחיה איתו בשלום, כמו החבר שלו שעדיין תקוע עם הרסיס בישבן. הרפורמות בשוק המלט, ביוקר המחיה ובנמלים חשובות לו לא פחות ואולי אף יותר. בנט לא רוצה להיות מלך המגזר, הוא רוצה להיות מלך ישראל.
הנושא המדיני בוער בעצמותיו. בעיקר הוא סומך על הפלסטינים, שלשיטתו אינם בשלים דיים להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ההתנגדות שלו להקמת מדינה פלסטינית הושמעה מעל לכל במה בעת מערכת הבחירות, ואם היה צריך לחדד את העניין הזה על ידי דימויים מעולם הכירורגיה הפלסטית אז לא נורא, העיקר שזה השיג את היעד. זה לא אומר שהוא מתכוון לשים רגליים לתהליך המדיני או לפרק בקרוב את הממשלה. כשיביאו את השלום, הוא יעשה הערכת מצב מחדש. בינתיים הוא לא מפסיק ליהנות.
סיפורי סבתא
שתי ישיבות, צמודות זו לזו, התקיימו ביום שני השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. כותרת הראשונה: פרק ז', סעיפים 56(5) עד (7), 57 ו-59(ה) עד (ח). כותרת השנייה: פרק ו', ס' 40(1)(ב), (2)(ב) ו-(ג), (10), (12) עד (15), (16)(א)(4), (19), (43) ו-42(ב)(1), (4), (6), (8), (11).
מאחורי המספרים, האותיות, הסוגריים והגרשיים מסתתרים שני הסיפורים הבאים: בישיבה הראשונה נדון הסיוע לקשישים. כל קשיש זכאי לקבלת "שעות סיעוד", בהתאם לאישור שניתן לו מהביטוח הלאומי. המטפל מגיע לביתו, מסייע בניקוי, בסידורים ובקניות ומארח לו לחברה. במסגרת חוק ההסדרים, מבקשת המדינה להכניס שינויים בסיוע הזה. במקום אנשים, יקבלו הקשישים כסף - שאיתו יחפשו לבד מי שיעזור להם. זה אמור לחסוך מיליארדים למדינה. לחברות כוח האדם וההשמה ההחלטה הזו עלולה לפגוע בהכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה.
באי הוועדה הקבועים - אין הרבה כאלה - שפשפו את עיניהם בדיון הראשון. בדרך כלל הם מורגלים לשלושה-ארבעה ח"כים שבאים לדיונים. הפעם הגיעו 18(!). הלוביסטים ובעלי העניין הרבים שנכחו בחדר עקבו בעניין אחרי צעדיהם. בימים האחרונים הם הפעילו מערכת לחצים כדי לשנות את ההצעה.
בישיבה השנייה נדון השינוי שמבקש האוצר לערוך במיסוי הפנסיות. אם יעבור השינוי במתכונתו המוצעת (כנראה שהוא לא: יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ, מתנגד בתוקף), יילקחו מדי חודש מאות שקלים מבעלי שכר של 15 אלף שקלים בחודש ומעלה. בעלי משכורות גבוהות יותר יעדיפו למעט בהפרשות לפנסיה מחוסר כדאיות. מה שהם יוציאו היום על מוצרי צריכה יחסר להם כשיזדקנו. וזו בשורה רעה מאוד למדינה.
בעת הישיבה הראשונה תהה יו"ר הוועדה כץ אם כל הח"כים יישארו לישיבה השנייה. אחד הנוכחים הרגיע אותו. לחוסכים לפנסיה, אמר, אין לובי. כמה שהוא צדק. רק חמישה חברים טרחו להישאר גם לישיבה הזו.
אגב, בשני הנושאים טרם התקבלה החלטה. זמן טוב בעבור הח"כים לעסוק גם בעתיד הפנסיות.
שאלה של אמינות
שר האוצר, יאיר לפיד, אמר בריאיון לוואלה! חדשות בשבוע שעבר שהוא לא יישב עם אריה דרעי בארבע עיניים כי דרעי שקרן. לחברי כנסת אחרים מש"ס ויהדות התורה הוא דווקא החמיא, כך שלא מדובר בשנאת חרדים. השבוע טענו בקואליציה שבהצבעה על החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית לא עמדו אנשי ש"ס בהסכמי הקיזוז שלהם, דבר שהביא לתוצאה הצמודה. עם ישי, אמרו, זה לא היה קורה. הוא ישר כמו פלס. האם זו הבשורה של ש"ס המתחדשת?