מדוע אנחנו נהנים לשנוא מוסלמים (כי זה קל כמו לקנות באיקאה)
1. לאחרונה ביקרתי באיקאה. באחד המעברים בחנות עמד בדממה בחור בכפכפים. כעוף טורף, שממתין לצלול לעבר דג עסיסי, נעץ הצעיר את עיניו ביחידת המדפים "אקספדיט" בצבע אפור-עכבר (עיצוב: טורד ביורקלונד). ללא כל התראה, הגיחה מהפינה הנגדית אישה ברעלה, לקחה את הפתק של היחידה האחרונה, והסתלקה. הבחור בכפכפים שלף טלפון נייד ודיווח בכעס לבן-שיחו: "איזה ערביה מסריחה לקחה את 'השבדית' האחרון".
פעם היה מי שטרח להפריד בין "ערבי טוב" (מסייד לנו את הבית, לא עושה פיגועים) ל"ערבי רע" (לא פרטנר לשלום, כן עושה פיגועים). היום נדמה לישראלים שיש אויב חדש: המהגרים, ובעיקר אלה המוסלמים. כאילו אין לנו די בצרות מבית, אנו מבקשים להזדהות עם תושבי אירופה, שעבורם ההגירה היא בעיה של ממש. אך לישראל אין כמעט מדיניות הגירה אחרי שחסמה את הגבולות בגדר. האפשרויות העיקריות הן גירוש או גיור.
2. בשבועות האחרונים שמענו על ארבע תקריות, שונות ומרוחקות זו מזו, שמוסלמים הואשמו בהן: הפיגוע במרתון בוסטון, רצח החייל בלונדון, דקירת החייל בפריז והמהומות בשבדיה. שלושת המקרים הראשונים הונעו כנראה מנקמה במערב בגין הפעילות הצבאית מעבר לים; המהומות בשבדיה פרצו על רקע כלכלי.
אך העובדות אינן מחסום בפני הישראלים. עיון בטוקבקים בשולי הכתבות מדגים עד כמה אדירה השמחה לאידו של המערב: "סוף סוף למדו מה זה באירופה", או "האופי האמיתי של המהגר המוסלמי נחשף". מדוע אנו, כישראלים מותשי-פורענות, מוחאים כפיים דווקא לאסונם של אחרים? (הסברים אפשריים: כי אובמה רע ליהודים; כי התור למגדל אייפל ארוך מאוד; כי המלונות בלונדון יקרים נורא; וכו').
3. תמוהה השמחה בעיקר על הבערה ברחובות שטוקהולם. מעטים הישראלים שמכירים מקרוב את שבדיה, אך רבים כבר פסקו: "המוסלמים אשמים". בסקר שערכתי בין מכריי, לא איתרתי ולו אדם אחד שביקר בשבדיה בשנים האחרונות כדי שיוכל לספר לי על חוויותיו משם. וכך נזכרתי בפרק בסדרה סיינפלד, כאשר ג'ורג' וג'רי מתווכחים על שמה של הולנד, המדינה הסמוכה: האם שמה Holland, Netherlands, או ה-Dutch? מי יודע, למי אכפת, מה זה משנה.
חלק מהמתפרעים בשבדיה אמנם היו מוסלמים, אך מרביתם הייתה ערבוביה של צפון-אפריקנים, יוונים, רומנים, בוסנים, איראנים ואפילו סינים. כולם כאחד מחו על התנהלות המדינה שנודעה כגן עדן של רווחה, ושפתחה להם את שעריה אך לא קלטה אותם כנדרש. הם שוכנו בפרברי עוני ולא הצליחו ללמוד את השפה. לא הוקצו עבורם משרות והם הידרדרו לפשע. מה הפלא שאשליית הרווחה התפוצצה בלהבות?
4. כבר שנים שהישראלים רוצים להיות בליגה האירופית. האויב המשותף המהגר מאפשר לנו להתרווח בנוחות, ולהיצמד למסלול המוכר והבטוח של השנאה נטולת-הסיכון. אם ניזכר בבחור בכפכפים מתחילת הסיפור, הרי שלשנוא מוסלמים דומה לקפיצה לסניף של איקאה. זה זול, מהיר והכל מתפרק בסוף בקלות, ללא רגשות אשמה. מחר נקנה רהיט חדש, מחר נשנא אדם אחר.
אין בשנאה הזו מחשבה אחת מיותרת: היא חסרת כל ערך, והיא אינה מחזיקה מעמד מספיק זמן כדי לעורר דיון אמיתי. כמו המוצרים של איקאה, גם מרכיבי השנאה מרוכזים זה לצד זה: איבה, גזענות, ורצון לברוח לרגע אחד לחו"ל ולחזור מהר עם מוצר באריזה שטוחה. ואסור לשכוח את הקפיטריה: זה קצת מסריח, אבל כשר ועוד איך. אין מישהו שיגיד אחרת.
פוסטים קודמים בבלוג "שיחת חוץ"
למה אנחנו מתעקשים להמשיך לשלוח עכברים לחלל ולהחזיר אותם מתים
אפילו אחרי חיסולם, שני העיתונאים של חמאס לא זוכים למנוחה
מדוע אנחנו קונים בגדים שיוצרו בתנאי עבדות ולמה זה לא צפוי להשתנות
לפניות:
uriah_c@walla.net.il