בימים האחרונים נישאות עיני העולם כולו בחשש לעבר צפון קוריאה בעקבות איומיה לפתוח במלחמה גרעינית נגד ארצות הברית. ואולם, המבט הישראלי הוא נוקב וחודר יותר. הדאגה הישראלית הייחודית נובעת מהקשר המיוחד שנרקם לאורך שנים בין צפון קוריאה, המדינה ה"מצורעת" ביותר בעולם, לאיראן, עליה מוטלים עיצומים בשל הדאגה מפני תכנית הגרעין שלה.
המשבר בקוריאה - כותרות נוספות
בריטניה: "התבקשנו לפנות את השגרירות בצפון קוריאה עד יום רביעי"
דוח מודיעין: ייתכן שיגור טיל מקוריאה בימים הקרובים
פרשנות: תקיפה אמריקנית בצפון קוריאה תאותת לאיראן
צפון קוריאה: המלחמה עם ארהב עלולה לפרוץ כבר היום
שליט צפון קוריאה: הבחור המשוגע שמאיים על המערב
איתות נוסף: ארהב שלחה שוב חמקנים לדרום קוריאה
צפון קוריאה היא במידה מסוימת "נייר הלקמוס" של איראן. הקשר ההדוק בנושאי טילים, וכנראה גרעין, בין שתי המדינות נרקם כבר לפני כשני עשורים. ולא בכדי הכתיר הנשיא ג'ורג' בוש בנאומו לאומה בינואר 2002 את שתי המדינות כחלק מ"ציר הרשע", שכלל גם את עירק של סדאם חוסיין.
נישואי נוחות או ידידות אמת?
תעשיית הטילים של איראן מבוססת על הידע של צפון קוריאה. טילי השיהאב ארוכי הטווח והטילים הבליסטיים של איראן, שמסוגלים להגיע לישראל, הם פיתוח של הטילים של פיונגיאנג. מומחי טילים משתי המדינות שיתפו פעולה ביניהם בהחלפת ידע ונכחו בניסויים שביצעו שתי המדינות. אלה הם נישואי נוחות של שני משטרים, שלכאורה לא צריך היה להיות שום קשר ביניהם. אך עבור צפון קוריאה המתהדרת בהיותה "רפובליקה עממית" (סוציאליסטית) מכירת ידע הטילים הוא צורך קיומי הכנסות במטבע חוץ.
עבור איראן, שהיא לפי הגדרתה "רפובליקה איסלמית", רכישת הידע היא צורך ביטחוני, אסטרטגי והרתעתי. מכירת ידע הטילים לאיראן ולסוריה, העלתה את צפון קוריאה על הכוונת של המודיעין הישראלי. שניסה עוד בשנות ה-90 למצוא נתיבות ללב המשטר בתקופת כהונתו של הבן בשושלת המשולשת של משפחת קים.
בישראל יש כיום חשש גובר והולך כי שתי המדינות גם משתפות פעולה בתחום הגרעין. צפון קוריאה החלה את תכניתה בנתיב הפלוטוניום, כחומר בקיע לנשק גרעיני שאותו היא מפיקה בכור ביונגביון, אותו קיבלה בעבר מברית המועצות וסין. איראן החלה את תכנית הגרעין שלה בנתיב האורניום העשרה במפעל בנתנז ובהמשך גם בקום. אך עד מהרה שתי המדינות החלו לבצע גם מהלכים צולבים. איראן חותרת לייצר פלוטוניום ולכן היא בונה כור גרעיני באראק וצפון קוריאה הקימה מתקנים להעשרת אורניום. מקורן של התכניות להעשרת אורנים בשתי המדינות הוא ברשת ההברחות של אבי פצצת הגרעין הפקיסטנית, ד"ר עבדול קאדר חאן.
בין צפון קוריאה לאיראן יש שני הבדלים בולטים. צפון קוריאה ביצעה ניסויים גרעיניים, איראן עדיין לא. עם זאת, בישראל ובמערב יש חשש כי מומחי גרעין איראנים נכחו בשלושת הניסויים שביצעה פיונגיאנג בשנים האחרונות או לפחות בחלק מהם, ובכל מקרה הידע והניסיון שנצבר באותם ניסויים הועבר לבחינתה של איראן, כדי שתלמד מהם. צפון קוריאה כנראה כבר הרכיבה פצצה, איראן עדיין לא. קשר הטילים והגרעין של השתיים יכול גם להצטלב בכל הקשור להחלפת ידע ושיתוף פעולה כדי שיוכלו לפתח ולמזער את הנשק הגרעיני כראש קרב (רש"ק) על טילים.
תכנית הגרעין של איראן היא במידה רבה פרי הפקת לקחים מהניסיון של צפון קוריאה. ארצות הברית חוששת להתעמת עם צפון קוריאה משום שיש למשטר הבלתי צפוי שלה נשק גרעיני. איראן מבינה שאם יהיה לה נשק גרעיני, גם עמה לא תרצה ארצות הברית להתעמת ותתנהג כלפיה בזהירות רבה.
אם במשבר הנוכחי מול צפון קוריאה יתברר כי וושינגטון פועלת בתקיפות ובעוצמה, איראן תגיע למסקנה כי היא צפויה ליחס דומה. אם ארצות הברית תתקפל מחשש שהשליט הינוקא השלישי בשושלת קים מפיונגיאנג הוא מטורף, יסיקו כוהני הדת מטהרן כי כדאי לאמץ את טירופו. מכאן, שכל מהלך בחצי האי הקוריאני, כל התפתחות במשבר המתעצם, יקיש גם על מסקנותיה, לקחיה והתנהלותה של ישראל.