בשעה 09:30 צלצלו אתמול פעמוני הכנסייה בניוטאון 26 פעמים לזכר קורבנות הטבח בבית הספר סנדי הוק. עשרים ילדים ושישה מבוגרים רצח אדם לנזה, לא לפני שירה למוות באמו, ננסי. לאחר מכן התאבד בירייה. גם האם כבר נטמנה באדמה, ועל גופתו של הרוצח כלל לא מדברים. גם העיסוק בסוגיית המניע, אם יש דבר כזה בכלל, כבר שקע מעט. בעיירה כל-כך קטנה, קל להבין מדוע השאיפה המיידית היא למחוק את הזיכרון ולהמשיך הלאה.
גם הנשיא אובמה ממשיך הלאה. יום שישי היה עבורו יום עמוס. בשבת בבוקר הוא כבר נחת בהוואי לחופשה משפחתית, אך אמש, לפני שהמריא, הוא הספיק להשתתף בהלוויה לחבר סנאט, להציג את שר החוץ הבא שלו, להעלות ליוטיוב דרשה לאומה ולשאת הצהרה מפויסת שהוקדשה למשבר המצוק הפיסקלי. חדר התדרוכים בבית הלבן לא היה עמוס כבדרך כלל אחרי הכל, זה יום השישי האחרון שלפני חג המולד, וגם לעיתונאים יש משפחות לשוב אליהן.
מי שזכה ביום שישי למרב תשומת הלב בוושינגטון היה דווקא ווין לה-פייר, מנכ"ל איגוד הרובאים הלאומי (NRA), שזוכה לרוב לפינות ברשתות השמרניות ולבוז מכלי התקשורת הליברליים. בהתייחסות פומבית ראשונה של לובי הנשק האמריקני, גוף שמיוחסות לו עוצמות מיתיות והשפעה כלכלית מסתורית, אמר לה-פייר כי "הדבר היחיד שיכול לעצור אדם רע חמוש באקדח זה אדם טוב, חמוש באקדח אף הוא". פעמיים הופסק נאומו של לה-פייר בשל מפגינים סמויים שזינקו מולו, כשהם זועקים "איגוד הרובאים רצח את ילדינו". לה-פייר, שאנשיו נמצאים תחת מתקפה חסרת-תקדים בימים אלה, ניצל את הבמה כדי לתקוף בחזרה את התקשורת, ואמר כי היא מעודדת אלימות, ולא הרובים. בין היתר, הוא ציין ש"קיימת בארץ הזו תעשיית-צללים קשוחה ומושחתת, שמוכרת ומפיצה אלימות נגד אנשיה-שלה". הוא לא התכוון לתעשיית הנשק, אלא לתעשיית משחקי הווידאו.
אך הנקודה המעניינת ביותר בהצעתו של לה-פייר הייתה ההצעה שהניח בחלל האוויר, שלדבריו תוכל לפתור את מקרי הרצח במוסדות החינוך: "אני קורא לקונגרס לקדם מיד חקיקה, שבמסגרתה יוצב שוטר חמוש בכל בית-ספר באומה שלנו". האם שוטר חמוש באקדח היה מסוגל לעצור את אדם לנזה, בן 20, שפרץ לבית הספר מדלת צדדית, חמוש באקדח וברובה ובמאות כדורים? האם כשיחזרו הילדים לבתי הספר מחופשת חג המולד, שוטר חמוש בכניסה לבית הספר ירגיע אותם ואת הוריהם, או רק יגביר את האווירה המתוחה ממילא? האם דעתו של שוטר חמוש לא תוכל להיטרף ביום שישי בהיר אחד, והוא עצמו יכוון אקדח אל מורים ותלמידים?
כמה מורים בקונטיקט ששוחחו עם וואלה! חדשות אחרי הטבח בבית הספר "סנדי הוק" אמרו מוקדם יותר השבוע כי האבטחה במוסדותיהם הולמת דיה, וסיפרו כי נהלי הביטחון תוגברו עוד יותר לאחרונה. האווירה שעולה מהשיחות היא שמאז מקרים טרגיים בעבר מהטבח בתיכון קולומביין או הטבח באוניברסיטת וירג'יניה טק, ויש גם מי שמציין את הפיגועים במגדלי התאומים האבטחה בבתי הספר בארה"ב תוגברה מאוד, אך עדיין מי שינסה לחדור אותה עשוי להצליח. במילים אחרות: אפשר להתכונן היטב לרעידת אדמה, אבל באזעקת צונאמי אפשר רק להתפלל.
"סיפרנו לילדים רק בצאת השבת"
מרסי תומסוויק מלמדת בבית הספר הפרטי "עזרא אקדמי" בעיירה וודברידג', מזרחית לניוטאון ומרחק חצי שעה נסיעה מהמקום שבו אירע הטבח. כילדה, הוריה השוטרים לימדו אותה כיצד לירות באקדח, אך כיום היא ובעלה אינם מחזיקים נשק בביתם.
בבוקר יום שישי שעבר, כשמרסי ועמיתיה שמעו את הדיווחים על הטבח במוסד החינוכי השכן, הם החליטו שלא לספר לתלמידים. "בהתחלה הדיווחים היו סותרים ומבולבלים, אבל לא חששנו שהם יגלו בעצמם, כי אסור להם להשתמש בטלפונים ניידים בכיתות", סיפרה מרסי. גם משני בניה, שלומדים בבית הספר בכיתות א' ו-ג', הסתירה את המידע. "בעלי ואני החלטנו לספר להם רק בצאת השבת, כי רצינו לשלוט במה שהם שומעים. רצינו להיות שם כדי לענות לשאלות שלהם. גם לא רצינו שהם ישמעו את זה מילדים אחרים ויכעסו עלינו שהסתרנו את זה מהם". בתום השיחה, מספרת מרסי, שני הילדים שאלו כמה שאלות, ואחד מהם בכה. "אבל אף אחד מהם לא הביע חשש או חרדה מהחזרה ללימודים".
כשהלימודים התחדשו, מספרת מרסי, היה נדמה שהרצח השפיע יותר על המורים מאשר על התלמידים. בכיתות, מרבית התלמידים לא יזמו דיון בנושא ומקצתם ביקשו לדעת כיצד אפשר לסייע לתושבי העיירה השכנה. הצוות הפדגוגי היה נסער, גם אחרי סוף השבוע הארוך. "הרבה מורים ביקשו לברר את נהלי האבטחה בבניין שלנו. הם רצו לבדוק אם יש מרחב פיזי גדול מספיק כדי להחביא את הילדים במקרה הצורך", מספרת מרסי. "כולנו רוצים לחשוב שאנחנו יכולים לשמור על התלמידים שלנו, אבל אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לשלוט במעשיו של אדם אחר".
"מי יכול לעשות דבר כזה? -מישהו מופרע"
מעט צפונה משם, בתיכון הציבורי "ליימן" בעיר וולינגפורד, המורים התקשו להסתיר את המידע מהתלמידים, שאמנם לא הפיצו את השמועות בטלפון הנייד אך קראו אותו באינטרנט. רייצ'ל הכטמן, מורה למדעים בבית הספר, סיפרה כי בשעה 10:00 כחצי שעה אחרי תחילת הירי כבר הופץ בין המורים קישור לידיעה ברשת על המקרה. "המנהלת שלחה אי-מייל למורים, וביקשה שנבהיר לכל תלמיד ששואל שבית הספר שלנו אכן בטוח".
ריי'צל מספרת כי מרבית התלמידים העבירו את יום הלימודים מבלי שגילו על הטבח. אך בכיתה אחת, שישבה במעבדת המחשבים, הסיפור היה שונה לגמרי. "כחצי שעה לפני סוף היום, אחד התלמידים מצא כתבה באינטרנט, ופשוט בהה בה. הוא שאל אותי: 'מי יכול לעשות דבר כזה?, ועניתי לו 'מישהו מופרע'. לאט לאט, כל הכיתה הפסיקה לעבוד, והתלמידים רק חיפשו מידע נוסף באינטרנט. כולם שאלו אותי את אותה השאלה, ולכולם נתתי את אותה התשובה".
האם שוטר חמוש בכניסה לבית הספר, כפי שמציע איגוד הרובאים, יוכל לעצור "מישהו מופרע", אך כזה שככל הנראה תכנן את מסע הרצח שלו במשך תקופה ארוכה? מהתיאור של רייצ'ל, האבטחה בתיכון הציבורי שבו היא מלמדת בקונטיקט הייתה אדוקה ביותר עוד לפני הטבח בניוטאון. "אני מאמינה שבתי הספר בארה"ב הם מקום בטוח", היא אומרת. "אחרי הטבח בקולומביין, החלטנו להדק את האבטחה בבניין שלנו, ופיתחנו מנגנון לנעילה אוטומטית. אנחנו מתרגלים את זה כמה פעמים בשנה. כל הדלתות החיצוניות אצלנו כעשרים הפכו לנעולות, ויש אדם, לא חמוש, שיושב בכניסה, ומכווין אנשים למשרד הקבלה". ואולם, בחלוף הזמן לדבריה גם הנוהל הזה התרופף מעט, ושלא לפרוטקול, מבקרים תכופים, שהצוות הכיר וזיהה, כבר הוכנסו מדלת צדדית כדי שייחסך מהם עיקוף, רישום וענידת תג מבקר. השבוע, נוהל האבטחה הקפדנית הוחזר כסדרו, עד להודעה חדשה.
בתחילת חודש ינואר, ישובו התלמידים לבית הספר מחופשת חג המולד, והקונגרס ישוב מפגרה. בתמיכת הנשיא אובמה, חברי סנאט צפוים להציע חקיקה שתחמיר את ההגבלות על מכירת נשק. בכיתה של רייצ'ל, שמלמדת בני 18-17, תלמידה אחת הביעה כעס על כך שרבים מתמקדים יתר על המידה בחוקי הנשק, במקום במחלת הנפש שהובילה, לטעמה, לירי בבית הספר בניוטאון ולרצח עשרים תלמידים ושישה אנשי צוות. אותה תלמידה אמרה ש"לכל אחד שמורה הזכות לשאת אקדח", אך בתום דיון בכיתה, התרככה מעט, וסיכמה את הדיון שמתנהל כעת בחברה האמריקנית כולה: "אולי בכל זאת צריך להקשות מעט על מי שרוצה להחזיק בנשק".