שארלוט, קרולינה הצפונית. בבוקר שאחרי נאומו בוועידה הדמוקרטית, התעורר הנשיא ברק אובמה הישר אל הדו"ח החודשי על מצב התעסוקה במשק האמריקני. החדשות היו די טובות, אבל לא נהדרות, בערך כמו מצב הקמפיין של אובמה. בחודש שעבר, נוצרו קצת פחות ממאה אלף מקומות עבודה חדשים, והאבטלה ירדה בשתי עשיריות האחוז, ועומדת עכשיו על 8.1%. זה נחמד, וזה עוזר לחדד את המסר המרכזי של אובמה, לפיו הכלכלה משתפרת בהדרגה. אבל בכל זאת, אין זה מספיק כדי להפוך את התמונה הכלכלית.
בחירות בארה"ב - סיקור מלא בוואלה! חדשות
אם יהיה לאובמה מזל, והנשיא הזה דווקא לא התברך בהרבה מזל מאז שנבחר לתפקיד, נתוני האבטלה בחודש הבא ובזה שאחריו ירדו בעוד עשירית האחוז, או אפילו בשתיים, והוא יוכל ללכת לבחירות עם אבטלה של פחות משמונה אחוזים, הרף שמעליו לא הצליח אף נשיא מכהן להיבחר מחדש. יש משהו סמלי בהתבוננות בנתוני האבטלה יורדים בטפטוף איטי של עשיריות האחוז, בהמתנה לתהליך המייסר של שיקום כלכלת אמריקה. סמלי, כי גם הקמפיין של אובמה עבר תהליך דומה.
מימים של דרמה גדולה, אי שם ב-2008, עם ציפיה לשינוי שיהפוך את אמריקה בין לילה למדינה אחרת, אל הסתכלות מפוכחת במציאות, והבנה שתהליכים לוקחים זמן. אחרי שההמונים מתפזרים מן הכיכר ועובדי הניקיון אוספים את השלטים המשומשים ומטאטאים את הקונפטי, נותר הנשיא עם הרבה עבודה קשה, ועם מעט מאד רגעים של שחור ולבן ורגעים של הישגים ברורים.
אובמה היה רוצה להיאחז במעט הרגעים שבהם ההישג היה ברור - כמו בהבטחה. לכן הביא לוועידה את סגנו ג'ו ביידן, שיספר בפרטי פרטים את עלילות מאחורי הקלעים של שניים מההישגים הבולטים ביותר של אובמה: הריגתו של מנהיג אל-קאעדה, אוסמה בן לאדן, והצלת תעשיית הרכב האמריקנית. אלו הן דוגמאות נהדרות, כי בשתיהן הייתה זו מנהיגותו של אובמה שהכריעה את הכף. בניגוד לדעת מומחים, אובמה הסתכן והזרים מיליארדי דולרים ליצרני הרכב, ולמרות עמדות הבכירים, הוא בחר בפעולת קומנדו עתירת סיכונים נגד בן-לאדן.
בשני המקרים, התוצאה הייתה חד-משמעית ומצויינת: תעשיית הרכב ניצלה ועמה ניצלו למעלה ממיליון מקומות עבודה - ואוסמה בן לאדן איננו. איך אמר ג'ו ביידן? בזכות אובמה, בן לאדן מת וג'נרל מוטורס חיה. וכמובן, העובדה שמיט רומני התבטא נגד הזרמת כסף לתעשיית הרכב והתנגד להשקעת מאמצים כדי לאתר את בן לאדן, רק הועילה למסר.
אבל שתי הדוגמאות הללו, שנשמעו שוב ושוב ביום חמישי בהיכל הצפוף בשארלוט שבקרולינה הצפוינת, היו החריג, ולא הכלל. לרוב, נתקל אובמה במציאות סבוכה יותר, שכפתה ויתורים ופשרות. רפורמת הבריאות שלו היא היסטורית, אבל רחוקה מהתוכנית המקורית שרצה. ההישגים בתחום זכויות האדם הם מרשימים, אבל פחותים מכפי שהבטיח. תחומים רבים, בהם הגירה ואנרגיה, כמעט ולא השתנו. בעיקר נכונים הדברים לכלכלה האמריקנית, שעשתה כברת דרך ארוכה לקראת שיקום מאז נכנס אובמה לבית הלבן בינואר 2009.
המערכת הפיננסית עוצבה מחדש, הבנקים ניצלו מקריסה, שוק הנדל"ן השתקם, האבטלה החלה להיבלם, ואת תעשיית הרכב כבר הזכרנו. אבל המסע להחזרת הביטחון הכלכלי לאמריקה רק החל, ולכן אובמה של שארלוט 2012 נשמע כל-כך שונה מזה של הוועידה הדמוקרטית בדנבר 2008. לא מדובר רק במעבר מהאצטדיון הענק בדנבר לאולם הכדורסל בשארלוט - ממעמד של כוכב רוק למכובדות של נשיא ארצות הברית - אלא שאובמה נשמע שונה גם בטון הדיבור.
אובמה החדש נשמע כמעט מהורהר כשהוא מדבר על הכלכלה. הוא מנסה כעת לשווק לאמריקה פילוסופיה חדשה, שתבחין בינו לבין רומני, ובין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים כולם. השאלה, לפי אובמה החדש, היא לא למי יש תוכנית טובה יותר להצלת המשק, כי הוא הרי כבר יודע היטב שאין בנמצא תוכנית אחת יחידה שתציל את הכלכלה. השאלה היא איזו דרך מתאימה יותר לאמריקני הממוצע. את עצמו ואת מפלגתו, מוכר אובמה כנציגים של המעמד הבינוני, כאלה שיוכלו להחזיר את החלום האמריקני בזכות תפיסת עולם, שמאמינה בבטחון סוציאלי ובעזרה ממשלתית.
במידה רבה, אובמה מאמץ את הביקורת של יריביו. נכון - הוא בעד ממשלה גדולה. הוא גם גאה בכך, כי זה מה שהמעמד הבינוני רוצה. זו אידיאולוגיה שמייצגת היטב את ארבע שנות כהונתו של אובמה, ובעיקר, זו טקטיקה הכרחית לאדם במצבו. קל יותר היה לעמוד באסיפות בחירות לפני ארבע שנים, ולהבטיח הרים וגבעות לקהל שבע אכזבות משמונה שנותיו ג'ורג' וו. בוש.
עכשיו, על אובמה להעביר מסר מורכב שמבשר שיפור הדרגתי ואטי שיש בו תהליכים וגם קשיים. "באתי לומר לכם את האמת, בגלל זה בחרתם בי", אמר אובמה לקהל בשארלוט, וזה נכון באופן חלקי בלבד. נכון - אמריקה התאהבה בכנות ובישירות של אובמה, אבל לא פחות מכך, אמריקה האמינה שהוא קוסם. מעכשיו ועד 6 בנובמבר, אובמה ינסה להסביר שהוא אינו קוסם. הוא נשיא טוב, יש לו הרבה הישגים ויש לו רעיונות טובים להמשך, אבל יונים צחורות לא עפות מכובעו, וקסמים בפרט אינם חלק מהפוליטיקה. הדרך תורכב מהתבוננות מייסרת בנתוני האבטלה שיורדים באיטיות, והסברים ארוכים על כך שכמו בכל סיפור אהבה, יש לא מעט רגעים קשים ואכזבות, אבל שבסוף היום, הוא ואמריקה נועדו זה לזו.
הבחירות בארה"ב - טורים נוספים
כיצד יצליח אובמה להוכיח שרומני גרוע ממנו?
עם לב חדש, מיט רומני יוצא למסע האחרון
כלכלה ושלום: מלחמה באירן תסייע לאובמה?