נחשים ועכברים בדימונה

באחת הסצינות מעוררות הצמרמורת בסרטה המצויין של טלי שמש, "זהב לבן, עבודה שחורה", שהוקרן אמש בערוץ 2, נראה עובד במפעלי ים המלח המגדל להנאתו נחש באקווריום, ומאכיל אותו בעכבר חי. איזה משל מצויין לסיפור ההפרטה בישראל: לרגע העובד מודאג כאימא פולניה שמא יימנע הנחש מלאכול את העכבר שנרטב, אך הנחש המריח את הדם אינו מתפנק. ככל הנראה הוא אינו מודע לכלוב העכברים היבשים הסמוך, וטורף את העכבר. בחיוך קצת מטריד מציין המרואיין שהוא נהנה כל פעם מחדש לראות איך החזק מנצח וטורף את החלש, ממש כמו בטבע. אמנם בטבע הנחש נאלץ לתור אחרי טרפו, לארוב לו ולתפוס אותו בכוחות עצמו, אך בביתו של מגדל הנחש, כמו במערכת הכלכלית בישראל, לבעל הון בישראל די ביכולת בליעה. הממשלה כבר תדאג לפיטומו.

סרטה של שמש מתעד את המעמדות השונים של הפועלים במפעלי ים המלח, וכיצד כל הוויתם נקבעת על ידי מעמדות אלו. העובדים הקבועים, המכונים עובדי דור א', מנפנפים, זחוחים ומדושני עונג במעמדם ושכרם כאילו זכו בגביע במשחק הוגן מול העובדים האחרים. עובדים אלו לא רק שאינם מראים שום סולידריות עם שכניהם - נראה שקיומם של "הדפוקים" נחוץ כדי שיוכלו להתענג על מצבם. לעומתם, עובדי הקבלן העובדים שנים במפעלי ים המלח, ללא קביעות וללא תנאים סוציאליים, חוששים לדבר למצלמה ללא מסיכה - דימונה היא עיר של מפעל אחד.

האחים עופר המנוסים נמנעו מלהתראיין, אך עובדי דור א', שאינם מגובים ביועצי תדמית, השוויצו בשכרם ומעמדם. התנשאותם על עובדי הקבלן עוררה תחילה אנטגוניזם, אך במחשבה שניה היה משהו פרובינציאלי בראש הוועד שהתפאר במחיר יום הכיף שאירגן, או באשת עובד קבוע שנהנתה להשוויץ במשכורת ובמתנות מהמפעל. האחים עופר אינם צריכים ללכלך ידיים, את הדיכוי היומיומי של עובדי הקבלן יבצעו העובדים הקבועים. בהסכמתם לגיוס עובדי הקבלן הפכו עצמם למשת"פים עם שיטת הקבלנים, מכרו את עצמם בנזיד עדשים. רעבתנות של הבעלים תישאר בגדר הערת שוליים, והאצבע המאשימה תופנה לעובדים המאורגנים.

ג'קי אדרי, עובד קבלן אמיץ ודעתן, הסביר שהאינטרס שלו הוא להמשיך לגור בדימונה ושילדיו יחזרו לגור בעיר, בעוד שהאינטרס של האחים עופר הוא לסחוט כמה שיותר רווח. עצוב לראות שהעובדים המבוססים רואים עצמם קרובים יותר לאחים עופר, מאשר לשכניהם בני עירם. כעובדים הם יהיו הרבה יותר בטוחים אם לא יהיו עובדים קבלן, ובעבר אכן הבינו שעובדי חברות כוח אדם מאיימים על כוחם, והצליחו לצרפם כעובדי המפעל, דור ב'. כלום אין האינטרסים של שאר התושבים, גם עובדי דור א', זהים לאילו של ג'קי? האם אינם מעונינים בשגשוגה של דימונה? האם אינם רוצים שילדיהם יחזרו לעיר?

כמו חברם המאכיל את הנחש שלו בעכברים, כך מגישים עובדי דור א' את חבריהם לאחים עופר. העובדים המאורגנים הם שיבעו את עתידה של דימונה מחר, ולמעשה את עתידה של מדינת ישראל. בידם האמצעים לצרף אליהם את כל העובדים ולדאוג לכולם לרמת השתכרות המאפשרת קיום מכובד. ואז ייאלץ הנחש במשל, הבעלים בנמשל, להתאמץ כדי להשיג את טרפו. ואם הוא באמת איש עסקים מוצלח הוא יתפנה ליוזמה חדשנית, ולא יסתפק בגזירת קופון מאוצרות הטבע של כולנו.