עוף מוזר

"בהתחלה לא חשבנו שננגן בצורה פורמלית, חשבנו שנישאר במחתרת במתכונת כייפית", מספר זאק, "תני הוא הכריש המוזיקלי, הוא היה בכמה להקות קאוורים, אני תמיד חלמתי לנגן מול קהל, וחשבתי שזה יהיה מגניב להיות בלהקה, אך זו היתה מחשבה במובן ילדותי. עבדנו על כמה שירים, וברגע שהתחלנו לקבוע מועדי חזרות, ולעבוד על שירים זה התחיל להיות מעניין. אני שימשתי כמתופף הלהקה, אפילו שרוב הכתיבה היתה שלי והייתי באמצע שיעורי תופים. בשלב מאוחר יותר כשהבנו שמדובר בשירים טובים וקיבלנו פידבקים מהחברים, לקחנו מתופף רציני והחלטנו להופיע".

איפה הופעתם לראשונה?
"ההופעה הראשונה היתה לפני שנתיים, בנובמבר 2001. בירושלים, במקום שנקרא mike’s place. ההתחלה היתה מפחידה כי אין לך מושג איך הקהל יגיב ואיך אתה תגיב מול קהל. אתה מקווה שפשוט תזרום עם זה - זה בעצם כמו בר מצווה. ההופעה היתה אחלה. אנשים נכנסו מבחוץ, היה פרגון. אחרי ההופעה הרגשנו ב"היי". ההופעה השנייה נערכה בחנוכה במועדון המעונות באוניברסיטה העברית - זה לא היה מוצלח כל כך, החדרון שהוצב לנו העכיר את ההופעה מבחינה מקצועית. במהלך אותה שנה הופענו 15 פעמים בירושלים והמרכז, והכרנו להקות נוספות. התועלת בכך נעוצה בעובדה שפעם אתה מזמין ופעם אתה מוזמן, וזו כמובן השאיפה העתידית - להביא כמה שיותר הופעות עם כמה שיותר להקות מאילת ועד מטולה".

מי האחראי להעברתכם מלהקת מחתרת ללהקה שמופיעה במועדונים?
"אחי, ג'וש, הוא בעצם המפיק המינהלי שעומד מאחורי הקלעים. הוא זה שהקים את האתר www.weirdchicken.com , גישש בנוגע להופעות בניו יורק".

שאר החברים בלהקה הם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, והם: תני קלפסדל – גיטרה, אביעד שקולניקוב - תופים ודאבי הרוי - גיטרת בס.
מדובר בחבר'ה בגילאי 24-25 שהחלו את הקרירה, כביכול, במרתף ביתו של דאבי בשכונת רמות בירושלים.

איך בעצם הגעתם למצב שאתם מופיעים בניו יורק?
"כשביקרתי בניו יורק בחורף שעבר ראיתי הופעות של כל מיני להקות במועדון בעל חשיבות בסצינה העצמאית של הלהקות. לשם השוואה, בירושלים יש שני מועדונים שלהקות עצמאיות יכולות להופיע בהם פעם בשבוע. בניו יורק החשיפה ללהקות עצמאיות היא רצינית יותר. אני חושב שזה תלוי תרבות. כשהבנתי את גודל החשיפה שיכול להיות לנו חשבתי למה לא?! אנו שרים את מירב שירנו באנגלית, ניסע כטיול, נשיר, נקבל חשיפה, נתיידד עם להקות נוספות. הרעיון לא זכה בהתחלה לאהדה רבה בקרב חברי הלהקה. באותו זמן אביעד, המתופף, היה בטיול בדרום אמריקה, זו תקופה בה לא הופענו, לא עשינו חזרות והגענו למסקנה שלאביעד אין תחליף. הן במובן השתלבותו בלהקה וכן בפן המיקצועי. בנוסף ידענו שאנו צריכים להכין דיסק, כי זה כרטיס הכניסה שלנו למועדונים. מזלנו היה שאביעד הקליט בלילה אחד, לפני שהוא טס, את כל השירים שהוא צריך לתופף לדיסק וגם מעבר. יומיים לפני הטיסה לניו יורק סיימנו להקליט את הדיסק".

אתם נוחתים בניו יורק. מה עכשיו?
"הגענו לניו יורק כשיש לנו הופעה אחת ושבועיים לחזרות. במהלך אותם שבועיים אירגנו לנו הופעות נוספות. במהלך אותו חודש הופענו בשמונה מקומות שונים: ניו יורק, פילדלפיה ובבוסטון".

איך הגיב הקהל האמריקני?
"היה בעיקר טוב. מלבד ישראלית אחת שטענה שאנחנו צריכים להוסיף את ה"לוק" למוזיקה. דבר שמנוגד לעקרונותינו, אנו לא בעד מראה אנו כאן בגלל המוזיקה. היה אמריקני אחד שהתלהב מאתנו מאד והישווה אותנו לאחת מלהקות ההרדקור פאנק הראשונות - שזו מבחינתו מחמאה שעולה פי כמה מזו של הישראלית. חשוב לנו איך אנו נשמעים ולא איך שאנו נראים".

מה תרמה לכם הנסיעה לניו יורק?
"זה נותן לנו בסיס להמשך, אם נרצה לשוב ולהופיע בחו"ל, יש לנו כרטיס כניסה. היתה לנו הרגשה טובה להופיע במקומות עם כל כך הרבה היסטוריה, אין הרבה להקות ישראליות שעשו את זה. לשיר בעברית במקומות הללו זו חלוציות שלנו. הוספנו לניסיון שלנו, פגשנו להקות שלמדנו מהן וכמובן שהתגבשנו כלהקה. היום להופיע, מבחינתנו, זה טבעי יותר. עכשיו יותר מבעבר, אין מקום שלא ירצה אותנו בארץ".

מה הלאה?
"ראשית להמשיך וליהנות. זה לא שלא הייתי רוצה שחברת תקליטים תחתים אותנו, אך אנו לא עושים זאת כדי, אלא למען עצמנו. התיכנון שלנו היום להופיע בכל מקום אפשרי בארץ. אנו מתוכננים להופיע באוניברסיטה העברית ביום הסטודנט. אנו רוצים חשיפה, אך בצורה עצמאית, לאו דווקא לבד אלא עם כמה שיותר להקות, מעין החלפות של הופעות. ליצור הכרה שאנשים יכולים להופיע מבלי לפחד שברדיו הם לא מושמעים. בנוסף, אנחנו נוציא בקרוב סינגל של השיר "סטוצדה" וקאבר של השיר "אינך יכולה" של החלונות הגבוהים. הכוונה לשלוח את זה לרדיו לכל מי שמוכן להשמיע. אנו מתכוונים לעשות קליפ לערוץ 24. בקיצור להגיע לחשיפה תקשורתית, אך אני יודע שהדרך צריכה להיות עצמאית".

משפט מחץ לסיום?
"יש הרבה אנשים בארץ שאוהבים ושומעים רוק, ולא רק דרך הרדיו. הגיע הזמן שהנישה הזו תקבל ביטוי אמיתי. אנו מקווים לספק תשובה לצורך הזה, כמתגמלים ומתוגמלים, הפריה אחד של השני, הקהל שצורך מאידך והלהקה שואבת ורוצה להופיע מנגד".