אברהם גזען

סוף כל סוף צימח שר הפנים פורז את ביצי היען הדרושות כדי להרהיב עוז ולהציע מעין "תיקון" שכזה לחוק נגד איחוד משפחות. תכליתו של סעיף זה למנוע את התאזרחותו האוטומטית של כל בן-זוג פלסטיני שיישא לאישה בת זוג ישראלית. דבר זה מקפל בתוכו בעצם גם מעין שינוי בחוק האזרחות הישראלי, שעד כה לא הושתת אלא על מסדים של שוויון ושאר ערכים דמוקרטיים לכאורה, ושעתה הופך לחוק גזעני ומפלה המכער אומנם את פניה של מדינת-ישראל, אך גם חושף אותן בדיוק כפי שהן באמת.

כידוע, חרף המלחמה השוררת כאן, והמצב הכלכלי המביש ועוד מיני קלקולים, ישנם גם כאלה הרוצים לחסות בצל כנפיה השבורות של מדינתנו. מאז הוקמה מדינת ישראל, הוזמנו כל יהודי התפוצות לעלות לארץ-ישראל וכן להתאזרח בה מבלי שהשלטונות יעמידו סייג לבקשתם.

אולם, ישנם גם לא יהודים, ליתר דיוק, מדובר בפליטים פלסטינים המבקשים להיכנס בשערי הארץ הנכספת ולהתיישב בה ישיבה של קבע ולקבל אזרחות מכוח חוק איחוד משפחות. זאת הם עושים כאמור, מתוך ציפייה, שלדברים האמורים בסעיף 7 לחוק האזרחות יש תימוכין במציאות, שנאמר: "בעל ואשתו, שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו כל התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על-ידי התאזרחות אף שלא נתקיימו בו כל התנאים שבסעיף 5(א)".

לשון זו של החוק, יצרה מצב מביך בקרב הביורוקרטים ממשרד הפנים, אשר מדי יום נערמות על שולחנותיהם בקשות רבות של בני-זוג ערבים המבקשים להתאזרח בארץ במסגרת של איחוד משפחות. כדי להימנע מן המצב המביש, נקט עד עתה משרד הפנים באקט סרבני וחמקני, שבאמצעותו הוא דוחה את בקשותיהם של בני-זוג ערבים המבקשים להתאזרח בתואנה שהם אינם עונים על הקריטריונים, מטעם שהם עלולים להוות סיכון לביטחון המדינה (הנוהל לגבי התאזרחות של בני זוג של אזרחים ישראלים קובע כי בקשתו של הלה תיענה אך ורק אם זו אינה מעוררת חשש לפיקטיביות של הנישואין ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית).

אולם מעכשיו, משלמדו לבלרי המשרד וקברניטו שר-הפנים כי לא יוכלו להשתמש עוד בתירוץ הקלוש הזה כדי למנוע את התאזרחותם של ערבים תושבי השטחים המוחזקים שנישאו לערביות ישראליות, נמלך השר בדעתו והחליט להקשיח את תהליך איחוד המשפחות ואף להקפיא את הטיפול בבקשות להתאזרחות של בני-זוג ערבים (לפחות לזמן מה וזאת עד שימצא פתרון אחר).

כדוגמא לכך, ישמש מקרה של בני-זוג ערבים שביקשו לתאם ביקור בלשכת משרד הפנים בת"א כדי להמשיך את תהליך אזרוחו של אחד מהם, בתשובה לבקשתם ענה להם משרד הפנים בתל-אביב כי אין טעם שיבואו ללשכה ולו בעטייה של החלטת שר הפנים להקפיא את הטיפול בבקשתם של בני-זוג ערבים להתאזרחות. תשובה זו כשלעצמה אינה מותירה מקום לספק: 'אם אתה ערבי אינך רצוי כאן'.

לשר הפנים לא אכפת שהחלטתו השרירותית מטילה מגבלות קשות על בני-הזוג שפרידתם כפתה עליהם לא רק את הכאב הכרוך במרחק שנפער ביניהם כתהום המאיים לטרוף את זוגיותם ויש שגם את התא המשפחתי שייסדו, כי אם גם להטיל בפניהם מכשלות כגון מגבלות הכלכלה הכרוכות ביציאה מן הארץ ובשהות בחו"ל; מגבלות-תעסוקה; מגבלות בריאות וכיו"ב.

שר הפנים בעצם אומר לאנשים אלו: "לא הייתם רצויים אף-פעם, אינכם רצויים עכשיו וגם אף פעם לא תהיו! למה? כי אתם ערבים!" וזאת אף-פי שאנו היינו שותפים לאותה עוולה היסטורית שנוצרה בין השנים 1947-1949 [ושבעטייה יצאו הערבים מיפו ומחיפה (בין החודשים אפריל-מאי 1948); גורשו מלוד ומרמלה (ביולי 1948); וברחו מן הגליל העליון ומן הנגב הצפוני (בין החודשים אוקטובר-נובמבר 1948)] ואף הולידה את הפליטים ואת הפליטוּת, ומה הפלא אם כן שהם רוצים לחזור ועוד בדלת האחורית?

לא מר פורז ולא קודמיו חשבו על כך, שבשלילתם את הזכות לחיי משפחה שהיא זכות יסוד בסיסית, המוכרת במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי, ומוגנת על-ידי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הם פוגעים בתדמיתה של מדינת-ישראל ומסכנים את מעמדם של יהודי התפוצות, מה שהובע היטב ע"י הפרופסור בנימין אקצין, אשר התנגד לעשיית אבחנה בין המבקשים להתאזרח על רקע גזעי ולעיגונו של אותו עוול במדיניות ובמשפט הישראליים: "את הסולידריות של כלל ישראל יש לפתח ברקע התרבותי, הכלכלי, החברתי, הלאומי והדתי. כל ניסיון ליצירת סולידריות כזאת ברקע המשפטי אינו יכול אלא לגרום נזק. מדינות חוץ לא תסכמנה לו. הן תשתמשנה בו בתור אמתלה והצדקה לקיפוח זכויותיהן האזרחיות של יהודי ארצותיהן... לא הייתי מייעץ למדינת ישראל לעשות צעד אחורנית מן המושג החדיש של אזרחות כוללת, שאין בה אפליה גזעית, ולנקוט עמדה, שבאופן גלוי או נסתר, שבה אל העיקרון הגזעי בקביעת זכויותיהם וחובותיהם של בני אדם" (מתוך: זרח ורהפטיג, חוקה לישראל, דת ומדינה, שם).

מה גם, שבייחוד בימים אלו, כשממשלת ישראל אישרה את מפת-הדרכים, ואפילו המתנחלים הפנימו את המציאות החדשה המשמשת ובאה, אנו מסכנים את אותם ישראלים המסרבים היום להיעקר ממושבותיהם בהתנחלויות ולו במחיר של מסירת השליטה האזרחית על כל תחומי חייהם לידי הפלסטינים, שמן הסתם יהיו אף הם מעונינים להקים מדינה בעלת צביון לאומני מוקפד שלא יתיר מקום לקבלתו של האחר ולבטח שלא לשילובו בכל מסגרת שהיא המאפיינת את חיי המדינה - וזה כאמור רק הרע במיעוטו.