הארגון שבראשו אני עומדת, ויצו, משמש כבר 64 שנים כיועץ מטעם המועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם - ECOSOC. למעמדו זה הוא הגיע כארגון נשים ציוני כלל עולמי, רב מעשים ועתיר ניסיון. בימים אלה, אל הקושי המובן של נפש ציונית לפעול במסגרת האו"ם, האנטי-ישראלי במהותו, מצטרף קושי חדש: לעשות זאת כאשה.
מאז החרוז המפורסם של בן גוריון לא היה יותר "שמום" מזה: המדינה שנבחרה לעמוד בראשות הוועדה למעמד וזכויות האשה היא דווקא סעודיה - מדינה שבה מצב זכויות הנשים מגדיר את הרף התחתון העולמי. בסעודיה אסור לאשה לצאת מביתה ללא אישור, אסור לה לעבוד בחברת גברים, רק לפני שש שנים הותר לנשים לנהוג ברכב. זו המדינה שמופקדת מטעם האו"ם על מעמד האשה בעולם.
כמה זה אבסורד? כמו שרוסיה, בעודה מפציצה את קייב, דורשת מישראל להעביר סיוע הומניטרי לעזה. כמו לצרף את לוב כחברה בוועדת האו"ם לזכויות אדם, כמו לממן בכספי האו"ם את ארגון אונר"א בעוד שהוא מוציא ספרי לימוד רוויי שנאה, אלימות ואנטישמיות וקריאה לזכות השיבה של הפלסטינים. האו"ם הפך מנותק לגמרי מהמציאות הקיימת מחוצה לו, בועה אלטרנטיבית שבה מלבד אינטרסים ומאזני כוחות ושנאת ישראל - אין דבר.
צריך לזכור: כיום, כרבע מאוכלוסיית העולם היא מוסלמית. לצד השאלה מה עתידם של היהודים בעולם כזה, יש לשאול, ולא פחות בדאגה: מה עתידו של מעמד האשה? הדגמה קצרה קיבלנו ממחבלי ואנסי חמאס, בסרטים המזעזעים מ-7 באוקטובר, כשהם צוהלים למראה צעירה ישראלית שתפסו, וצועקים בשמחה "הנה עוד שפחה". מעמדן התרבותי והחוקתי של נשים במדינות ערב, מעמיד אותן כנחותות באופן רשמי, ואצל מנהיגת העולם המוסלמי, איראן, נשים עדיין נכלאות על לבוש בלתי הולם בפומבי, או מוצאות להורג על "מרדנות" בחוקי הדת, הדוחקים אותן אל הפינה ומבטלים את זכויותיהן האלמנטריות.
ההשתלטות על הובלת המהלך העולמי לקידום נשים עלולה בקלות לשנות צורה, ובתוך 10, חמישים או מאה שנה, להפוך לדרך לבלום את המסע לשחרור נשות העולם, ולהשליט בחזרה את דיכוי הנשים גם במקומות שנחשבים כיום מתקדמים.
התרבות הערבית היא סבלנית מאוד, ואין כוחות חזקים כמו ההתמדה, הסבלנות, וההתרבות טבעית. שני מיליארד מוסלמים שיש כיום - יכפילו את עצמם תוך דור, תוך פיזורם גם באירופה ואמריקה, ו-57 מדינות שחברות כיום ב"ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" - צפויות לשלוט לחלוטין באו"ם, בלי שמי מהמדינות האחרות יכולה לעמוד מולן. או-אז, נראה לא רק ניגוח שיטתי של ישראל ושל יהודים, אלא גם הדרת נשות העולם והחזרתן למעמדן מהמאה ה-19.
כל זה קורה ממש כעת, באופן תרבותי ולגיטימי, במוסד שלכאורה מחבר את אומות העולם לאנושות שצועדת קדימה. בפועל, הוא בעיקר מניח את אבני הדרך לקראת שינוי כיוון וחזרה לאחור.
הכותבת היא יו"ר ויצו העולמית