אני מכבד ומעריך את נשיא המדינה יצחק הרצוג. למען גילוי נאות אציין שאנחנו ידידים. יש לי עדיין דרישה אחת ממנו - בעלת משמעות קיומית לעם ישראל. אחזור אליה בהמשך. הרצוג נמצא במקום הנכון לו ולנו, הוא איש חכם מאוד, ידען מופלג, יודע לגשר בין יריבים ולקרב בין אויבים, משכיל, מנוסה מאוד במקצוע חשוב ששמו פוליטיקה וגם במדינאות, רגיש מאוד לסבלם של אנשים, עובד מבוקר עד לילה בלי לעשות יותר מדי רעש. מאז 7 באוקטובר הנשיא פקד את ביתן של מאות משפחות שכולות, ביקר מאות פצועים בבתי החולים, פגש את כל משפחות החטופים ואת המפונים, ועוד. זה מה שנשיא צריך לעשות, והוא עושה, עם כוונה עמוקה השוכנת בליבו.
בשנת 2021, חודשים ספורים לפני סיום כהונת הנשיא הקודם, ראובן ריבלין, (הוא התחרפן? פרזנטור של קופסאות שימורים?), פגשתי מכר שהיה מאוד מקורב אליו. בסדר היום התקשורתי בלטה אז האפשרות לעסקת טיעון לנתניהו. שאלתי אותו מדוע הנשיא לא מפעיל את כובד משקלו כדי לקדם עסקת טיעון שתכליתה ויתור אפילו על הקלון המחויב, הצדעה לדברים הטובים שעשה למען המולדת לפני שהפך מבנימין לביבי, ובתנאי שיפנה מיד את כסאו לטובת חבר ליכוד אחר ויצילנו מפניו.
זה היה בקדנציה הקודמת של נתניהו, לפני ממשלת בנט-לפיד-ליברמן, לפני המהפכה המשטרית שניסה ביבי להוביל - כנראה כדי לחלץ את עצמו מהמשפט ובתמורה להכניס את כולנו לבור משטרי עמוק, ואחריו המבול. מזימה זו שהובלה על ידי לוין ורוטמן, בגלל ביבי, התפרצה עלינו ב-7 באוקטובר כמו פצצה גרעינית, באשמתו של ביבי. והוא עדיין כאן. שופריו, חסידיו ומאמיניו עדיין לא מבינים מה לא בסדר. מזל שהם הולכים ומתמעטים, אך אלו שנשארו לסגוד למנהיג העליון, הם עדיין רבים ובעצם תמיכתם בו מסכנים את שלומה, בטחונה וכלכלתה של המדינה האהובה שלהם ושל כולנו.
תשובתו של אותו מקורב לריבלין הייתה חדה: "לטנגו צריך שניים והרקדן הסרבן אינו הנשיא". מה שהיה נכון אז - נכון אף יותר, הרבה יותר, גם עכשיו. נתניהו לא ילך מרצונו לעסקה כי יש לו רק מה להפסיד. יש לו בן שנמצא במיאמי ואין לדעת מה יהיה איתו אם אבא שלו לא יהיה ראש ממשלה. לתחושתי זה המשתנה הכבד ביותר בשיקוליו. בנוסף - יש לו חשש שאם יחדל לכהן - שופרותיו יידמו, ולצד זה תקווה גדולה שכל עוד הוא מכהן כראש ממשלה שופרותיו יגבירו את קולם ואולי את השפעתם על בית המשפט ושיצליח להיחלץ בשלום ממשפטו. יש בו כנראה גם ייצר נקמה במדינה שהעזה להגיש נגדו כתבי אישום, שעה שהוא המלך שדואג לה ואין בילתו.
אך איפה העם? איפה המשפחות השכולות? איפה החטופים ומשפחותיהם? איפה אלפי הפצועים? איפה המפונים? איפה הסכנה הקיומית? איפה ההחלטה הקריטית על "היום שאחרי" שביבי מסרב לקבל ובגללה לא יכול להיות "ניצחון מוחלט" ואף לא "פסע מהניצחון". איפה הבושה?.
כנראה שבראייתו של ביבי - יש סכנה קיומית אחת שהיא באמת חשובה וזו הסכנה הקיומית לשרידות ממשלתו. לכן - לא צפוי שהוא ייעשה דבר שעלול לפרק לו את הממשלה. המסקנה היא שביבי מנוהל על ידי סמוטריץ' המשיחי וחבריו הקיצוניים. מדוע מופתעים לפיכך שביידן פועל נגד נצח יהודה? מעשה מקומם ולא הוגן של הנשיא האמריקאי, אך ביבי קנה אותו ביושר בגלל האנשים שמחזיקים אותו ואת ממשלתו.
כדי שכולם ייצאו כאן בסדר - כל אחד צריך לוותר במשהו. כולם, האנטי-ביביסטים וגם הביביסטים - שהם פטריוטים שרוצים את טובת המדינה, אך אינם מבינים שאצל ביבי עצמו השתנו כנראה סדרי העדיפויות. אם כולם יוותרו קצת, כולם גם ינצחו קצת, ונהיה סוף סוף בני חורין, נוכל גם לנצח במלחמה ולסיים אותה כראוי בכל החזיתות. אי-אפשר להמשיך עם ראש ממשלה שהרוב המכריע של הציבור לא מאמין בו ושהעולם הנאור סולד ממנו ומממשלתו.
לכן, אני קורא לנשיא המדינה לעשות מעשה שיזעזע את כולם - לקרוא ציבורית לראש הממשלה להכריז על בחירות בתוך 6 חודשים ולהתחייב שלא יתמודד בהן ולא בעתיד. "גם אם אתה צודק, גם אם עשו לך עוול - וייתכן שעשו, אתה חכם מספיק, ביבי, כדי לראות את הפילוג שנזרע בעם היקר שלנו ובאסון הנורא ביותר מאז השואה שאירע למדינה במשמרת שלך.
מהסיבה הזו בלבד, העובדתית, לא הנסיבתית, עשה טובה גדולה לך, למשפחתך ולמדינת ישראל, עשה את המעשה", כך צריך הנשיא לדרוש מביבי. בד בבד ובאותה נשימה - כדי שהדרישה תהיה מעשית, חייב הנשיא להפעיל את מיטב כישוריו שנמנו לעיל - כדי לגרום לפרקליטות לוותר, לתביעה לוותר, לאנשי האנטי-ביבי להירגע, לביביסטים להירגע, ולהגיע עם נתניהו לעסקת טיעון לעת חירום שתכלול גם הסדר לבנו שבמיאמי וגם יציאתו מחיינו ללא קלון. מעשיו הטובים בעבר וגם קלונו יהיו חקוקים בהיסטוריה של עם ישראל, ובכך - דיינו.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, פאר לוין תקשורת