אל"מ אורן שמחה בן ה-44, התגייס לשייטת 13 בשנת 1998 כשצה"ל עוד היה שקוע בבוץ הלבנוני, עבר את אחד המסלולים הקשים ביותר בצבא, התקדם מאז במסלול הפיקודי מצוללן ועד למפקד פלגת לוחמים, למעט פיקוד על היחידה עצמה. רגע לפני שהוא סיים את תפקידו כמפקד חטיבת הנח"ל וטס ללימודים בחו"ל, סיפר בריאיון בלעדי בוואלה! על המבצעים, כיצד קיבל את הבשורה על נפילתו בקרב של רס:ן בר פלח, והשיב לביקורת על מוכנות צה"ל למלחמה עתידית.
השם שלך התפרסם ביחידות העילית, לפי מה ששמעתי, במלחמת לבנון השנייה במבצע "יער הנגב" במטרה לחטוף בכיר חיזבאללה, נהרגו 10 מחבלי חיזבאללה. פעלת בעומק לבנון יותר מפעם אחת, במבצעים שתוכננו מהיום למחר.
"הייתי בעיר צור עם האלוף רפי מילוא (אז מפקד פלגת לוחמים בשייטת 13 כיום מפקד פיקוד העורף). אלו היו מבצעי פשיטה שעשינו במרחב. גם בוואדי חמול, באנצרייה, יש עוד מבצעים שלא צריך לדבר עליהם".
בראשית האינתיפאדה השנייה השתתפת בלחימה היבשתית נגד הטרור הפלסטיני, מפגש ראשון עם כוחות היבשה, מתי היה המפגש הבא?
"עברתי הרבה פעילויות באזור יהודה ושומרון אחרי מבצע חומת מגן. שישה הרוגים מעליי ומתחתיי, ביניהם פקוד שלי. הבנתי כבר אז שאני רוצה לפקד על כוחות ביבשה. אחרי מלחמת לבנון השנייה הלכתי אחרי אלבז (תא"ל במיל' שי אלבז) שפיקד על גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל ופיקדתי על פלוגת החה"ן (פלוגת ההנדסה). אף פעם לא חשבתי על קריירה צבאית, אלא תמיד תפקיד אחד קדימה. היה לנו ציר פתוח בשייטת לצאת החוצה ולהתפתח. זו הייתה תקופה עם הרבה היתקלויות בשומרון. הרבה ניסיון מבצעי, באופן כללי נמשכתי למקומות שבהם הייתה לחימה".
אל"מ שמחה חזר ליחידה ומונה למפקד פלגת לוחמים בשייטת. עם פרוץ מבצע צוק איתן, סימנו גורמי המבצעים בחיל הים מתחם חמאס לא הרחק מאחד מחופי רצועת עזה ששיגר מדי יום רקטות ארוכות טווח לעבר חדרה. תא"ל במיל' אלבז, באותם ימים קצין בכיר במחלקת מבצעים של חיל הים, לחץ לאשר תוכנית נועזת לחדור למתחם מהים ולהשמיד את האתר למרות הקרבה למסגד. המשימה המורכבת שהפכה להיות קרב פנים מול פנים ראשון עם חמאס במבצע צוק איתן, הוטלה על הפלגה של שמחה.
"הייתי מפקד המבצע, יצאנו משם בתחושה מעולה. בשנייה הראשונה, נפתחה עלינו אש מארבעה מקומות במקביל".
היה אז הרושם שהופתעתם. שהמבצע לא כל כך הצליח.
"ממש לא הופתענו, נכנסנו לתוך מערך הגנה שלם של חמאס ברצועת עזה תוך כדי מבצע צוק איתן. אחד משלושת מערכי רקטות ארוכות טווח הכי משמעותיים שהיו להם, היינו מוכנים למכת אש. אפילו בקשר שומעים: 'תהיו מוכנים לאש, יש תזוזות בחלונות'. במכת האש הראשונה הם לא הבינו איפה אנחנו, ידעו שאנחנו נמצאים. הצלחנו לפגוע בשישה מחבלים. אחרי שפגענו, הפללנו את כל הבתים שמהם ירו, כיוונו את חיל האוויר שתקפו עם כלי טיס לא מאויישים ומסוקי קרב. אחרי זה לא היה כלום, לא הגיעו מחבלים. ישבנו וחיכינו, וחיכינו, כי אמרו שיבואו עתודות של חמאס, בשלב מסוים, ראינו שהם לא באים, חיכינו, אבל עוד מעט עולה היום, אמרתי ל-מ' (אחד הלוחמים), תתחילו להתקפל לאחור. מ', עבר מתחת למצוק, אני עשיתי טעות ששלחתי אותו למקום שממנו הגענו לחוף, כשהוא עבר מתחת למצוק זרקו רימונים ממש לתוך הכוח, המזל שאלו היו רימונים מאולתרים. נפצעו באורח קל ארבעה חבר'ה, זה היה בסוף. סיימנו את זה עם תחושה מעולה. רצינו לבצע למחרת עוד מבצע נוסף ואמרו לנו לא. אחר כך אמרו לנו 'למה לא עשיתם עוד כאלה'".
אחר כך קיבלת את הפיקוד על גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל. תקופת טרור הסכינים ביהודה ושומרון, איך מתמודדים?
"היינו שנה שלמה בשבי שומרון, לא זוכר אז כניסה אחת לקסבה בשכם שלא מלווה באש ובמטענים רציניים. בתור מג"ד אני מסתובב בקסבה של שכם, לפי דעתי, לא ירו עליי פעם אחת. מה כן? היו סכינים. ברוב המוחלט זה הסתיים במחבל או מחבלת מנוטרלים, ואם לא הצטיינת במענה אז היית יכול למצוא את עצמך עם לוחם פצוע. אתה משווה את זה לאתגר היום של גדוד 50 עד לפני שבוע בציר חווארה, זה אתגר אחר לגמרי. כשעומד מולך נשק, ירי, והמענה הטקטי הוא הרבה יותר מורכב, כי מהרגע שיש מגע זה כבר נראה אחרת".
בשנת 2020 אתה מקבל את הפיקוד על עוצבת הגולן בגבול ישראל סוריה ורושם גם שם מבצעים נועזים בלחימה נגד דאעש. איך זה כבר בעיניים של מח"ט?
"בהחלט חוויה מאוד משמעותית עבורי. כשאני מסיים שם אני אומר לעצמי שאני רוצה לחזור ולפקד על חטיבת הנח"ל, זו הייתה עבורי חוויה מאוד משמעותית. פעילות התקפית, עבודה עם הרבה יחידות מובחרות, יחידות מיוחדות, מבצעים לדחיקה של חיזבאללה והאיראנים במרחב, היתקלות עם חוליית מניחי מטעני חבלה בשליחות חיזבאללה".
ואז אתה מקבל את הבשורה על מותו הטראגי של מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ שרון אסמן במהלך אימון.
"48 שעות לפני כן אני מסמס לו, כי לא הצלחתי להגיע לטקס ההחלפה בגלל פעילות מבצעית, אז סימסתי לו 'בהצלחה'. היינו שנתיים ביחד כשהוא קצין האג"מ של פיקוד הצפון, ואני מח"ט, היינו חברים טובים, היינו בפו"ם ביחד, ובאופן כללי בשנה האחרונה מאז שהוא סוכם לתפקיד היו הרבה התייעצות על המג"דים, על המטה של החטיבה, על האנשים, מההיכרות שלי".
כיצד בדיוק נודע לך?
"אני פיזית בחטיבה בגולן, יום חמישי בבוקר, אני במסדר לחיילים, סדר וארגון לפני היציאה הביתה. מקבל טלפון מברק רובין, הוא אמר לי כנראה שהמצב אנוש. אני באותו יום מתכנן סיור בגולן עם משפחה שכולה מהשייטת, פקוד שלי רועי אורן (סמ"ר רועי אורן שנפל באוגוסט 2003 בפעילות מבצעית באזור שכם). אני ממאן להאמין שהדבר הזה באמת יכול לקרות, וזה אמיתי. אחרי מספר ימים מפקד האוגדה רומן גופמן אמר לי על האופציה להחליף אותו. אמרתי שאין לי ספק לגבי החשיבות של המשימה וכל מה שצריך לעשות נעשה. אחרי זמן די קצר זה מסוכם. אני מבין שאני נכנס לנעליים מאוד גדולות. נכנס גם לתקופה אינטנסיבית אחרי טלטלה גדולה שעוברת על החטיבה. נפטר מח"ט כל כך נערץ, בחור כל כך מיוחד, אחרי שלושה ימים בלבד בתפקיד, וזה בהחלט אתגר מאוד גדול עבורי. בדרך כלל תפקיד של מח"ט סדירה דורש תהליך הכנות מאוד משמעותי. חצי שנה, ולמעשה להיכנס בצורה חפוזה לנעליו של מפקד שכבר עשה שיחות, פגש את אנשים, והתחיל להתוות דרך כמה חודשים קודם לכן, זה אתגר פיקודי מנהיגותי מהמעלה הראשונה".
מה עיקר המשימות אחרי האימון הראשון?
"תעסוקה מבצעית באזור יהודה ושומרון, ברחו אסירים מכלא גלבוע, פיגועים. פעלנו בקו התפר הפרוץ לעצור הסתננות וחדירה, הגדודים הוקפצו, הסיירת נכנסה להרבה פעילות בג'נין, שני לוחמים פצועים. במקביל פעילות במבצע עלות השחר נגד הג'יהאד האסלאמי. כל החטיבה מופעלת כולל פלוגות מסלול. הגדודים בנחל עוז וכיסופים עושים עבודה יוצאת מן הכלל בהגנה, תחת אש ומצליחים לעמוד במשימה ולשמור על עצמם ללא נפגעים. הייתי שם איתם, זו חוויה משמעותית במוצב שחוטף פצמ"רים באופן קבוע, שומרים על מתח מבצעי ורציפות תפקודית ועושים את זה בצורה מעוררת הערכה. גדוד 932 קיבל על המבצע הזה את אות הרמטכ"ל".
אתה רוצה להתייחס ללוחם בקצה שפועל ביהודה ושומרון מול איום סכינים וירי?
"החיכוך המאוד גדול הזה מאתגר אותנו כל פעם מחדש בקצה המבצעי שלך. במיומנות של הלוחם. בגלל הפריסה הרחבה. בגלל הניסיון לפקד על שטח עם הרבה מאוד נקודות קצה, אתה נבחן ברמת המיומנות של אותו לוחם שפותחים לעברו באש במרכז חווארה. באחד המקרים נפתחת אש על אחד הרכבים מאלון מורה, ולוחם ומ"מ מבינים את הסיטואציה המבצעית המאוד מורכבת, שהם לא יכולים לפתוח באש כי יש הרבה מאוד אזרחים, הם צועקים: 'מחבל', הם יורים באוויר, המחבל נבהל, מתחיל לברוח, מתחילים אחריו מרדף, מבינים מאוד את המרחב ושהם צריכים להיות מדויקים כי כל כדור שבורח שם לא לכתובת הנכונה יכול לפגוע במישהו. עושים מרדף אחרי טיפות הדם, ומוציאים אותו מרים ידיים ונכנע אחרי שהוא פצוע משלושה כדורים".
יש גם אירועים פחות טובים.
"על אף אתגר הטרור המאוד מאוד מורכב להתמודד עם נשק חם, אני חושב שלאורך זמן סך הכול בעליות וירידות יש הצלחה יפה".
אי אפשר לחמוק מהשאלה. מה זו חטיבת הנח"ל בשנת 2023? סביב סטריאוטיפ של פעם כמו: סיגריות נובלס, בעיקר קיבוצניקים, מושבניקים, רעננה, כפר סבא רמת השרון וקצת תל אביב וגרעיני נח"ל.
"קודם כל חטיבת הנח"ל היא צבא העם. יש בה מגוון מאוד עשיר, פסיפס של אוכלוסיות - מהפריפריה, מהמרכז, חיילים בודדים, מכל העדות. יש לנו מוסלמים בחטיבה בעיקר מהצפון".
כמה חיילים בחטיבה זכאים לסיוע כלכלי?
"מאות. כאלה שמוכרים, וכאלה שהם זכאים אבל לא מוכרים".
קרה לך מצב שלוחם לא יכול לסיים שירות בגלל מצב כלכלי או מצב בבית?
"זה קורה, קרה לי יותר מפעם אחת. קורה לעתים רחוקות שאנשים לא יכולים לסיים שירות בגלל מצב רפואי של ההורים, בגלל מצב כלכלי מאוד גדול והם צריכים להיות בבית, אבל מה שמדהים וקורה הרבה יותר, אנשים מגיעים למצבים מורכבים מאוד קיצוניים והם בוחרים על אף הקשיים הגדולים להמשיך בלוחמה ואנחנו מוצאים את הדרך, לסייע במה שאפשר".
יש לך מקרה לספר עליו?
"שני הורים נכים סיעודיים לגמרי, מצב כלכלי מאוד רעוע, ולוחם מתעקש להמשיך להיות לוחם רק מבקש דבר אחד, שבסוף השבוע יאפשרו לו לקחת את ההורים לבית החולים, ומדי פעם לצאת הביתה לקחת את האבא לבית חולים, ומתעקש להיות לוחם. זה במקרה אירוע משבוע שעבר, יש אינספור אירועים כאלה, יש לנו 249 חיילים בודדים בחטיבה, רובם הגדול בודד מחו"ל. זה דורש קשב, הבנה, תמיכה. אני מקדיש להם לא מעט מהזמן שלי, לספר להם את הערכה הרבה, סיפורים מרגשים, עזבו חיים טובים, מדינה, היה להם הכול, הגיעו לפה ובחרו בשירות קרבי, קשה ואתה מסתכל ואומר זו ציונות אמיתית".
היו לך בשייטת 13 כאלה שהם זכאים לסיוע כלכלי?
"כן, היו לי, בטח. זה קיים בכל מקום, פשוט מה שקורה המעבר בין יחידה קטנה כמו הסיירת לחטיבה שהיא 4,500 חיילים בדוח 1 אז ברור שאתה פוגש מגוון הרבה יותר רחב. בגלל שיש משקל גדול למה שהחייל רוצה אז הרבה פעמים כל אחד הולך למעגל החברים שלו, המעגל המשפחתי שלו. צבא העם קיים, זה לא רק נושא הגיוס, החטיבה מאוד מגוונת".
יש איזונים ביחס לחטיבות אחרות?
"יש איזונים, היום בעידן הנוכחי יש חשיבות לזהות למה החייל רוצה להגיע, ולכן צריך לייצר איזונים נכונים בין הרצון של החייל לבין הצרכים. בחלק מהדברים צריך לייצר איזון שלא תהיה חטיבה הומוגנית בצורה מלאה, ולראות שאנחנו מאזנים באחוז החיילים שצריכים סיוע כלכלי ומצד שני אנחנו לא מערבבים רק בשם האיזונים. אנחנו גם מערבבים מבלי להתחשב במה רוצה המלש"ב, וכן אני רואה חשיבות גדולה, שחייל מגיע בבקו"ם, או שאח שלו, אבא שלו ובחלק מהמקרים ראיתי שסבא שלו, שלושתם היו בחטיבה אז יש לזה חשיבות גדולה בזהות. אני לא בעד לפרק את ה-DNA, אבל כן לאתגר אותו. כן, אני רואה חשיבות גדולה לייצר איזונים בין החטיבות שלא רק נערבב בשם הלערבב כדי לייצר כור היתוך".
נדרשת לשאלה הזו? מה זו חטיבת הנח"ל?
"מה הסיפור שלנו? מה הנרטיב שלנו? כן, זה דבר שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו בחטיבה. מי אנחנו, מה אנחנו, מה הסיפור שלנו. יש פיקוד הנח"ל, לפני שנה חגגנו 40 שנה להקמת החטיבה. אנחנו גאים בשורשים ההיסטוריים שלנו".
איך אתה ממסגר את החטיבה?
"אנחנו חטיבת חי"ר לוחמת. חטיבה מתמרנת. אחת שהולכת להיות אחת משש חטיבות רק"מ מתקדם עם קליטת נגמ"ש האיתן, יש לנו כבר עשרה נגמ"שים ראשונים. אתמול 27 חיילי סיירת עושים הסמכות על הכלים בביסל"ח בצורה תעשייתית. הכלי הזה הוא ייחודי".
יש עוד תוקף לגרעיני הנח"ל?
"בעבר הם היו משהו הרבה יותר משמעותי בחטיבה, גם היום קיימים בני גרעינים. עשינו שינוי מאוד משמעותי, בעבר מה שהם עשו היה מסלול ולוחמים, יוצאים לפרק משימה ואז חוזרים להשלמה. לפני שנה שינינו כדי לייצר מסלול אטרקטיבי, כך שפרק המשימה הוא בסוף. הם עושים 22 חודשים ברצף ולאחר מכן ממשיכים לפרק משימה. משם הם משתחררים".
מה עוד ייחודי בשונה מחטיבות אחרות?
"האמת שזה די הפתיע אותי שאני שואל אנשים למה החלטת ללכת לנח"ל, הרבה אומרים 'בגלל ששמעתי שיש שם את המפקדים הכי טובים'. זה מפתיע כי היום לבני הנוער חשוב להם מי יהיו המפקדים שלהם. זו סוגיה. מהותית ואני מאוד שמח ואני חושב שיש בזה עניין גדול. בסוף מה שמשאיר אנשים בצבא, חוויית השירות שכולם מדברים עליה היא לא בהכרח רק המטבחים, והחדרים, שאלו דברים חשובים וצריך לטפל בהם כמו בתשתיות אבל חוויית, השירות של לוחם זה המפקד שלו. אם אנחנו נבחר ונתעקש להוציא את מפקדים הטובים ביותר לפיקוד זו תהיה החוויה של הלוחם וזה כדור שלג שמזין את עצמו".
בהמשך לביקורת של האלוף יצחק בריק על בעיות בימ"חים וכשירות למלחמה. אתה מוכן למלחמה?
"ברמת הציוד והאמצעים? אני משווה את הציוד שיש היום לגדוד לציוד שהיה לי כמג"ד סיירת, והיה לי הכי הרבה ציוד, אני לא חושב שהיה לי רבע ממה שיש היום לגדוד. היום לכל לוחם יש אמצעי ראיית לילה, מענה שלם של ציוד ללוחם, אין פערים בציוד - לא ללוחם ולא בלוגיסטיקה. בנושא האימונים ב-2023 צפויים לעשות שלושה אימונים שבקצה שלהם יש תרג"ד. אימון היה בתחילת השנה, אני חושב שזה מייצר כשירות גבוהה יותר. רמת הכשירות טובה, ותמיד אפשר להתאמן יותר".
אתה יכול להתייחס ללחימה עתידית עם חיזבאללה?
"אסור לזלזל בהם ואסור להאדיר אותם יתר על המידה".
מה יהיה האתגר הגדול שלכם במלחמה הבאה?
"האתגר הכי גדול במלחמת לבנון השלישית יהיה ההתמודדות עם העורף. שם יש שטחי כינוס, התנועה אל הגבול, את הדבר הזה צריך להכין, השינוי המנטאלי הזה של כמות אש מאוד גדולה, לא נוכח פני אויב, מאחורה, הוא יהיה אתגר גדול למפקדים להניע את כל המסגרת הזו תחת אש לכפרי החזית זה יהיה אתגר גדול. מהרגע שנכנס לכפרי החזית שם האתגר יהיה יותר קטן, כי אנחנו מיומנים בזה, בלוחמה בשטח בנוי, שם מבחינת לוחמה יש הבדלי עוצמה מאוד משמעותיים בין חטיבה מתמרנת לכמה כפרי כינוס שנמצאים שם לוחמי חיזבאללה עם ניסיון לעכב, לשחוק אותנו, יהיה לזה מחיר".
אתם מוכנים למלחמה? או שיהודה ושומרון ועזה שחקו אתכם?
"אני חושב שאנחנו מוכנים למלחמה".
מה דעתך בנות לוחמות בחטיבות החי"ר?
"הגישה שלי היא לשים בצד את כל נושא האג'נדות. להסתכל על המקצוע. אם יש בחורה שיודעת לעמוד בכל הדרישות בלי להוריד לה ס"מ אחד מהדרישות הפיזיות והנפשיות ואת כל שאר הדברים? והיא יודעת לעמוד בזה? אז שיהיו לוחמות".
איך עושים את זה? גיבוש?
"הסטטיסטיקה והידע מהאמריקנים, ששם זה פתוח הרבה מאוד זמן, מוכיח שיהיה קשה מאוד לנשים להצליח לעמוד בדרישות הפיזיות שמתבקשות היום מכל לוחם מבוחן מסלול, מסע כומתה, ואת כל הדברים האלה בסיטואציה הנוכחית"
אז מה אתה מציע?
"אני מציע לעשות להן מסגרות מותאמות ליכולות הפיזיולוגיות של נשים. דרך אגב אני חושב שזה קורה בהצטיינות יתרה בגדודים המעורבים".
סוגיות צבא העם, איך זה פוגש אותך כמח"ט?
"יש הרבה רגעים כאלה. אני אקח את האירוע שבו נפל בר פלח. בר גדל בנתניה, בשכונה לא פשוטה, גדל, התפתח, המשיך בצבא. כשהוא נהרג, הקשר שלו, שגם קיבל על זה צל"ש אלוף, לגאס, בן העדה האתיופית, לא חשב פעמיים והתחיל לזחול לכיוונו. עשה סדר פעולות מרשים, גם הצליח להרוג את המחבלים, גם הצליח לטפל בו, השאיר אותו ער כמה שאפשר עד שיגיע הטיפול הרפואי. מצד שמאל היה לוחם בשם קרמר, אתה רואה רק את השלושה באירוע מבצעי, פוגעים במחבלים והיו משמאל ומימין לוחמים נוספים, רק באירוע הזה, ראינו רעות תחת אש, שזה לא באמת משנה אם אתה מהפריפריה, אם אתה ממקום אחר, או שאתה בן העדה, לוחמים ביחד, זוחלים ביחד, הולכים להציל יחד אחד את השני וגם על זה אף אחד לא חשב פעמיים למרות שתוך כדי היה ירי. כשאתה מסתכל על הדבר הזה אתה אומר זה הכוח שלנו, הביחד הזה, אחוות הלוחמים, אין שום הבדל מתחת לאלונקה, . אין שום הבדל מאיפה אתה בא, מה הדעה הפוליטית שלך, וזה לא מעניין אף אחד את הדברים האלה כי יש אחדות ושותפות גורל, אלו הדברים שאתה מסתכל עליהם, זה צבא העם".
אתה יכול לתאר את השיחה האחרונה שלך עם בר פלח?
"ערב אחרון שלי איתו, ערב לפני האירוע, אני והוא לבד חמש שעות. בר היה סמג"ד יחסית חדש, הייתה אמורה להיות פעילות ביחד בג'נין 24 שעות לפני. תכננתי להיכנס יחד עם הסיירת. פלח כבר אמר לי שיש לי מקום בג'יפ שלו. הכול היה סגור, אני בדרך צפונה. מתקשרים אלי ואומרים לי שהפעילות בוטלה. אמרתי לבר 'אני בדרך לשבת איתך, אני רוצה לשמוע איך הולך'. ישבתי איתו חמש שעות, אני והוא לבד, ערב לפני, בדיעבד ערב פרידה, אני נפרד ממנו בשעה 01:00 בלילה, ואני אומר לעצמי 'וואו איזה מפקדים יש לנו, גאווה גדולה'. הוא בא, מדבר איתי על החפ"ק שלו עם עיניים בורקות, 'תראה איזה אנשים יש לי, איך הכול מאורגן'. דיברנו על ג'נין, היתקלויות, לקחים מבצעיים".
24 שעות אחרי ממי אתה מקבל טלפון?
"מקבל טלפון ממויאל, מח"ט ג'נין, אומר לי 'אורן, הייתה לנו היתקלות, סמג"ד פצוע עם שני כדורים, נראה שהוא יציב אני אדבר איתך'".
מה עובר בראש של מח"ט שכבר עבר חוויות, ראה דברים?
"בהיכרות שלי עם פלח הוא היה אדם מאוד עוצמתי וחזק פיזית, ברגע הראשון לא הבינו את חומרת הפציעה, אמרתי שאני אקפוץ לבקר אותו בבית החולים. אחר כך לאט לאט עוד טלפונים עם עדכונים, אני בדרך לבית חולים, ואני מבין שנקבע מותו והוא נפגע פגיעה קשה מאחד הקליעים ולא באמת אפשר היה להציל אותו. הוא פשוט הצליח להחזיק את עצמו הרבה זמן, הוא תקשר ודיבר וצחק עם האנשים אחרי שהוא נפגע. עם הקשר הוא צחק על מה אכלו ערב לפני, כולנו היינו תקווה שהוא ישרוד את זה, וזה לא קרה".
אם אשתך הייתה יושבת פה במקומי מה היא הייתה שואלת אותך? עקיצות? פרגונים? בסוף אתה לא בבית.
"נכון. קודם כל אשתי באמת גיבורה אמיתית שמחזיקה באמת לבד את הבית, את הילדים, את השגרה את היומיום. אשתי עושה הרבה מאוד, בגלל שהיא מבינה את הקושי הזה. לטובת בנות הזוג של המג"דים והמ"פים, זה מאוד חשוב לה ההקרה שמאחורי המפקדים יש בנות זוג, יש ילדים, שהן לוקחות חלק מאוד משמעותי בנטל ובמשימה הזו של ההגנה על עם ישראל וצריך להכיר ולהוקיר אותן".
אם שואלים את בת ה-14 שלך מה אבא שלה עושה, מהי אומרת?
"ברור שהיא יודעת, מח"ט הנח"ל. היא אמרה לי אתמול. 'רגע, עכשיו כששואלים אותי מה אבא שלי עושה אז מה אני אומרת?' אמרתי לה: 'תגידי סטודנט. זה גם עושה אותי יותר צעיר'".