תשע שעות וחצי של שכרון חושים חווה אתמול (חמישי) ראש הממשלה בנימין נתניהו: מהרגע שהחלה ההשבעה במליאת הכנסת ועד לצילום התמונה הקבוצתית של הממשלה בבית הנשיא שחתמה את חגיגות הניצחון. נתניהו אומנם חגג את ניצחונו כבר בליל הבחירות בתחילת נובמבר, אבל השמחה הייתה קצרה. בבוקר למחרת, כבר החלו המגעים הקואליציוניים שהתארכו לנצח שנמשך חודשיים, ורק אתמול הוא מימש את הקאמבק המהולל ללשכת ראש הממשלה ויכול היה לנוח על זרי הדפנה.
עם חיוך רחב שלא ירד מפניו, נתניהו התרוצץ הלוך ושוב בין המליאה ללשכת יו"ר האופוזיציה, אותה ארז למעבר לחדרו הישן-חדש בקומת הממשלה בכנסת, שם חיכו המוני ליכודניקים מעריצים לקבל את פניו ולזכות בסלפי למזכרת מהמעמד ההיסטורי. בערב, בפתח ישיבת הממשלה הראשונה, הוא סיפר שפגש אזרחים "מחייכים, שמחים ומאושרים", ושיקף גם את רחשי לבו עצמו.
בתוך משכן הכנסת פגש נתניהו את אוהביו ואוהדיו המאושרים. בחוץ, פחות; בזמן ההשבעה הפגינו אלפים נגד הממשלה הנכנסת. בערב, בעוד שרי הממשלה החדשה התקבצו בחגיגיות לצילום משותף, מאות מפגינים חסמו את צומת עזריאלי בתמיכה בקהילת הלהט"ב.
עוד בוואלה!
עוד לפני שהוקמה, את פניה של הממשלה החדשה מקבלת התעוררות אזרחית חסרת תקדים: הפגנות, מכתבים ועצומות של הייטיקיסטים, טייסים, ראשי ערים, שוטרים ומשפטנים שמתריעים כבר שבועות מהרפורמות המהפכניות שהיא מתכננת. אפילו המגזר העסקי התייצב באופן חריג בזירה הפוליטית; החלטת בנק דיסקונט השבוע לעדכן את מדיניות האשראי ולצאת נגד מדיניות איסור האפליה של הציונות הדתית גררה גל של הודעות דומות מהחברות הגדולות במשק. גם במערכת הביטחונית דרוכים מהשינויים שבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר רוצים לעשות בצה"ל, מג"ב וההתנחלויות.
עם שוך ההאנגאובר מחגיגות הניצחון, נתניהו ישאף להרגיע את השטח הבוער. "אני ראש ממשלה של כולם", שב ואמר בנאומים הטקסיים השונים שנתן אתמול, בהם לא היה כל זכר לסדר היום החרדי-חרד"לי-מגזרי-קיצוני שנחשף בפרטי הפרטים של ההסכמים הקואליציוניים עם שותפיו. הוא נקב בארבע מטרות עיקריות לממשלתו השישית, כולן נטועות עמוק בלב הקונצנזוס: איראן, ביטחון ומשילות, יוקר מחיה והשלום (לא עם הפלסטינים, עם סעודיה).
נתניהו גיבש נבחרת מדינית ביטחונית מורחבת, שכוללת את מקורבו האולטמטיבי רון דרמר במשרד לעניינים אסטרטגיים, שר הביטחון יואב גלנט, וראש המל"ל צחי הנגבי, שנועדה לחזק ולתעדף את הנוכחות והעשייה האסטרטגית של ממשלתו. רגע לפני שיאיר לפיד התחלף עם נתניהו, בנאומו האחרון כראש ממשלה, הוא אמר שאפשר להגיע עם הסעודים לנורמליזציה מלאה "תוך זמן לא ארוך". לפיד ובנט גזרו את הקופון של נתניהו על הסכמי אברהם, והוא ישמח כעת לגזור אותו עם דרמר בחזרה ולהגיע במהרה לדובדבן הסעודי שבכתר שישלים את המהלך שהחלו בו, וישיק את הקדנציה באווירה היסטורית וחיובית.
בליכוד מעריכים שעם הקמת הממשלה, שרי הממשלה ייכנסו מיד לעבודה ושהשותפים יהיו עסוקים מדי במשרדיהם החדשים מלעסוק בכל הקטנות המגזריות והקיצוניות שדרשו במו"מ הקואליציוני. המשימה הראשונה והדחופה ביותר על שולחן הקואליציה היא העברת התקציב, והנושא היחיד שיקבל עדיפות וקדימות חוץ מזה הוא הנושא המשפטי - שיופקד בידיו של מקורבו האולטמטיבי השני של נתניהו, שר המשפטים יריב לוין.
ללוין יש תוכנית סדורה ומרחיקת לכת לרפורמה משפטית מהפכנית, שתעלה את הממשלה על מסלול התנגשות חזיתי עם מערכת המשפט. אבל לא ברור כמה מהר נתניהו רוצה שזה יקרה: אם הממשלה תיכנס מיד למלחמה על הדמוקרטיה, יהיה לה קשה מאוד לעשות במקביל שלום. שני המקורבים האולטמטיבים שלו, דרמר ולוין, והמשימות שהם אמונים עליהם, משקפים את המתח המוכר שחזר, בין המדינאי שרוצה לעשות היסטוריה והפוליטיקאי שמטרתו העליונה להיחלץ מכתבי האישום. נתניהו רוצה גם וגם, ובקצב שלו.
עם זאת, לוחות הזמנים לא תלויים רק בו. כבר בשבוע הבא יגיע האתגר הראשון, כשבג"ץ ידון בהרכב מורחב במינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לשר הפנים והבריאות, על אף הרשעתו בפלילים. אם השופטים יבחרו להתערב במינוי, זה יהפוך את סדר היום של הממשלה שרק יצאה לדרך ויציב אותה בעימות חריף עם מערכת המשפט כבר בחודשה הראשון; דרעי צפוי לדרוש שהכנסת תחוקק במידי פסקת התגברות או תבטל את עילת הסבירות לפסילת מינויו, ולעקוף כל החלטה שבית המשפט יקבל בעניינו. כך, מלחמת העולם בין הרשויות השלטוניות עלולה לפרוץ מוקדם מהמצופה, ולהסיט את התוכניות של נתניהו למסלול אחר.