חטיבת הצנחנים בפיקוד של יורם (יה יה) יאיר נחתה במלחמת לבנון הראשונה בחופי לבנון, וצעדה דרך ציר הררי קשה עד פאתי בירות. משם המשיכו הצנחנים לציר בירות-דמשק. על ההחלטות הגורליות שהפכו לחלק חשוב במורשת הקרב של צה"ל סיפר האלוף במיל' יאיר בריאיון מיוחד ל"וואלה!", לציון ארבעים שנה למלחמת לבנון.
"אני רוצה לדבר איתך בשקט, אחר כך בלשכה". כך פנה יה יה, מח"ט הצנחנים, למפקד הגיס, אלוף יאנוש בן גל, אחרי אישור התוכניות של התמרון בלבנון. "באתי ללשכה שלו ואמרתי: אתה זוכר את מבצע ליטאני? באנו, נכנסנו עם האוגדות, דחפנו את המחבלים. הם כולם ברחו צפונה. אנחנו נסוגונו. הם חזרו". כדי למנוע את האפקט הזה היה לו רעיון: "המשימה שהטלת עלינו - אנחנו עושים אותה עם יד קשורה מאחורי הגב ועיניים עצומות. אבל יש לי יכולות ששימרתי ופיתחתי של חטיבת הצנחנים לנחות מהים. בוא נעשה איגוף אנכי. תפתיע אותם. תנחית את החטיבה שלי מצפון לצידון, מדרום לצידון, בעומק".
הרעיון של יה יה התייחס לציר החוף, העובר מצפון לדרום: "כוחות מחבלים לא יכולים לברוח צפונה. כוחות של מחבלים או סורים לא יכולים לרדת דרומה. אין לי ספק שזה היה גורם מאוד משמעותי ביכולת של צה"ל להתקדם צפונה. לא הלכנו בשיטה של 'כוח יפתור את הכול'".
יאנוש אישר את התוכנית והכוחות יצאו לדרך. "ככה התחילה מבחינתנו מלחמת של"ג", מספר יה יה. "זה היה מדהים לראות. הפתענו. השתלטנו על השטח. התרחבנו, פשוט נגמרו לי הכוחות כי התפרסנו על פני 15 ק"מ. זה לא שתפסנו איזה חצי קילומטר-קילומטר ותקענו טריז. השתלטנו על רצועה כמו מתל אביב לנתניה כמעט. זה היה טריז שאף אחד לא יכול היה להתעלם ממנו". כך, אומר יה יה, לא נאלץ הכוח להתעסק מהבאים מדרום.
בלילה לפני ששאר הכוחות חברו לחטיבת הצנחנים, מצא יה יה את עצמו יושב על המפה ומנסה לפצח את הציר שיוביל אותו עד ביירות, כדי לא להצטרך ללכת עם כל הכוח הגדול על ציר החוף, שרוחבו בין חצי קילומטר לקילומטר, ושנשלט מהרכס שנמצא ממזרח. "ב-3:00 לפנות בוקר אני מוצא כזה ציר הררי צר באורך של 70 ק"מ שמגיע למזרח ביירות", הוא מספר, "וב-10:00 בבוקר מגיע אלוף בן גל לקבוצת פקודות. אני מציג את זה קודם כל לעמוס ירון, מפקד האוגדה שלי. היה לי מזל שירון היה מפקד האוגדה, ושנינו צנחנים ויש לנו שפה משותפת. הצגתי את זה לאלוף והוא לא אישר. ניסיתי לשכנע אותו: 'יש לך את כל הצבא פה. מה אתה צריך'? בסוף התפשרנו והוא אמר לי להשאיר גדוד אחד למטה. בסדר".
40 שנה למלחמת לבנון הראשונה - פרויקט מיוחד
- כשצה"ל ריסק את חיל האוויר הסורי: "הפלנו 26 מטוסי אויב ב-40 דקות"
- "שרגא הלך במארב, ג'קי נהרג במחנה. מותם של החברים הוא הצלקת של המלחמה"
- אפקט ערצב: "התזמורת" שניצחה על המבצע המיוחד בלבנון הראשונה
- הקצין שהגיע מחו"ל, קיבל מסוקים, טנקים ולוחמי סיירת ויצא לקרב: סיפורו של "כוח יוסי"
- הסוד להארכת האקט המיני ושיפור ההנאה - במבצע מיוחד
יה יה מחזיק בידו את הספר שכתב על המלחמה ההיא, "אתי מלבנון", ומצביע על התמונה מאותו ציר הררי שהפך לחלק מחומר הלימודים בקורסי הפיקוד של צה"ל. "בסופו של דבר מה שקרה היה שעשינו את 70 הקילומטרים האלה, ועוד הורידו לי עוד גדוד, כי בחוף הסתבכו שם. בסוף עם גדוד, פלוגת הסיירת, החה"ן (חיל הנדסה) והעורב התקדמנו. נלחמנו בגדודי אש"ף, בקומנדו סורי והגענו ראשונים למזרח ביירות. ברור לגמרי שההתקדמות אחר כך בציר ההררי היא הרבה יותר מאתגרת".
בהמשך הדרך התנהל הכוח מול כוחות מאורגנים שניסו לחסום אותו, תוך שימוש בכל הטקטיקות שאפשרו לו לשמור על עליונות. אחרי תיאור הקרבות מספר יה יה כי הוא נשאל תמיד בקורסי פיקוד מה היה הדבר החשוב ביותר ברמה הטקטית. "חבר'ה, אני לא רוצה שום מעשי גבורה", הוא עונה, "אין פה עניין של פייר פליי. לא קובעים שמשחקים רק בידיים או רק ברגליים. פה אתה צריך תמיד להגיד: 'זה אני וזה האח הגדול שלי', כמו אצל הגשש. כשהטנק שלי מאוים בטילים, החי"ר פתאום מופיע לפני האויב שמחזיק את הטילים. ואז יש להם ברירה - או לזרוק את הטילים ולברוח, או להרים את הידיים, או אללה ירחמו".
השורה התחתונה של יה יה היא פשוטה: "תמיד תבוא עם יתרון על זה שמולך. זה מה שעשינו לאורך 70 הקילומטרים האלה ובגלל זה גם הגענו".
אין תחליף לנחישות ואומץ
יה יה ממשיך לספר על הניסיון הקרבי של לוחמי הצנחנים בפיקודו, ויש לו גם מסקנה אקטואלית: "מלחמת לבנון היתה הפעם הראשונה שבה היה לנו יתרון משמעותי ביחסי הכוחות. היום היתרון שלנו הוא פי כמה יותר גדול". אבל, לדבריו, בלבנון למדנו גם את מגבלת הכוח. "גם עם כל הכוח שבעולם, יש דברים שאתה לא יכול להשיג, ועכשיו פוטין לומד את זה באוקראינה. החוכמה היא לקחת מכל מלחמה ומכל לקח את מה שרלוונטי להיום. יש דברים שלא ישתנו".
הדברים נכונים, על פי השקפתו, גם למבצעים האחרונים של צה"ל, כמו עופרת יצוקה או צוק איתן. "הרמטכ"לים ביקשו שאני אעבור בין המפקדים והיחידות. אמרתי להם: 'תזכרו, כל העוצמה הענקית של צה"ל, כל הטנקים והארטילריה, המזל"טים, הרחפנים והמסק"רים, כל העוצמה הזו לא משנה את העובדה: ברגע שנפתחת האש, מה שאתה יכול לעשות כחייל בחמש שניות, לפעמים כל צה"ל לא יצליח לפתור בחמש שנים. האחריות היא עליך. לנצח. ואתה חייב להסתער ולפעול בנחישות ובאומץ. עוד לא מצאו את הפטנט שמחליף את זה".