"שרגא הלך במארב, ג'קי נהרג במחנה. מותם של החברים הוא הצלקת של המלחמה"

כשפעמון המלחמה צלצל, שר הביטחון בני גנץ היה בשיאו של ביקור בארצות הברית. אז, בשלהי 1982, הוא סיים את תפקידו כמפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים וטס לקורס קומנדו יוקרתי באחת היחידות המיוחדות של צבא ארצות הברית - "הכומתות הירוקות". עם פרוץ המלחמה הוא שב לישראל היישר אל הביצה הלבנונית.

גנץ, אז קצין צעיר, קיבל לידיו פלוגה שכללה מחלקת לוחמים מגדוד 50, מחלקת שריון, מחלקת וולקן ממערך ההגנה האווירית, שני תותחי 155 מ"מ וטרקטור שליווה את הפעילות ההנדסית. בכוחות משולבים הם תמרנו למערב ביירות וחלפו על פניו של אצטדיון גדול. 36 שנה אחר כך, נחשף באותו אצטדיון פס ייצור של חיזבאללה לטילים מדויקים. "נסענו צפונה תחת איומי ירי, זה היה באוויר בזמן שחצינו את הרחוב". הפלוגה הלכה והתקדמה, אך הירי לא פסק. "יש ירי צלפים, אר.פי. ג'י", שחזר שר הביטחון. "זה לא היה מרחב ערוך ללחימה כמו שאני רואה היום אחרי עשרות שנים".

בחלק ניכר משירותו במלחמה, שהה גנץ בג'בל ברוך, צפונית מזרחית לצידון. קרבות רבים התחוללו סביב ההר, שהפרו את השלווה הפסטורלית בשמורת הטבע בה ההוא נמצא. "בסופו של דבר פוצצתי את כל המתקנים שנשארו בהר", שחזר. "חוליית החבלה עברה ממתקן למתקן ובניין אחרי בניין. אמרתי לעצמי שלא אסע מכאן עם כל חומרי הנפץ שנותרו לנו, ועל כן את הכול פוצצנו. ידעתי שעם הכמויות האלו, אם נחטוף אר. פי. ג'י. לא יישאר מאיתנו כלום. אחר כך נסוגתי עם השיירה דרך החלק המזרחי עד למטולה ואז התיישבנו ברצועת הביטחון. במוצבים. במה שנקרא קו אדום".

ב-40 שנים שחלפו, הקצין הצעיר טיפס בסולם הדרגות - עד לכס הרמטכ"ל הנכסף. כיום, בשבתו כשר הביטחון. הוא מתאר את הקרבות הקשים, ובעיקר את הפצע שהותירה בקרב בני דורו. רבים כמותו איבדו את חבריהם הטובים, השותפים לנשק, על אדמת לבנון.

"בפלוגה שעליה פיקדתי נהרג יעקב ג'קי סבן במחנה אל אוזעי", הוא נזכר. "איבדתי את החבר הכי טוב שלי - סגן במיל' נחום אומי גולדברג בכפר עין זחלתא. אחר כך במארב נהרג לנו שרגא כץ. לאבד חברים זה הדבר היותר משמעותי. רס"ן תובל (תולי) גבירצמן עשה איתי קורס מ"פים ונפל בשדה התעופה בביירות".

"למלחמה צריך ללכת כשאין ברירה וכשאתה מבין מה אתה רוצה ומה אתה יכול להשיג מבחינה מדינית וצבאית", אמר גנץ, ולא במקרה. סימון המטרות כבר הוזכר פעמים רבות בידי ועדות החקירה, בסיומן של ההתכתשויות הצבאיות שבאו אחר כך. "לפני יציאה לקרב, צריך לתכנן מתי ואיך עושים זאת. אהוד ברק עשה את זה בחוכמה כשאמר את המשפט הפשוט 'אם טוב למה שנצא - ואם רע איך נצא'. אחר כך הוא השכיל ומשך אותנו החוצה במאי 2000, תאריך הנסיגה מלבנון".

ההסתבכות בבוץ הלבנוני, שהוגדרה בידי רבים כמלחמת ברירה, ממשיך לזרוק את הצמרת הביטחונית לשאלת הלקחים שהופקו. אותן סוגיות הדהדו עוד יותר גם במלחמת לבנון השנייה - שש שנים לאחר שישראל יצאה משטחה. "יש צורך במודיעין מראש ובמודיעין קרבי תוך הלחימה עצמה שישלים את התמונה", אמר גנץ על ימי מלחמת לבנון הראשונה. עוד הדגיש את הצורך בעבודה משותפת של צוותי קרב. "אף אחד לבדו לא מספיק טוב. לא חיל האוויר לבד, לא החי"ר לבד. בסוף צריך לחימה משולבת ולא לאבד את התחבולה הטקטית כדי לנצח את האויב".

דמות מפתח אותה ציין גנץ בימי המלחמה, היא ייה, אלוף (מיל') יורם יאיר, שהיה המח"ט שלו בימים ההם. "הוא הבין שהוא לא הולך ככה סתם לביירות וכדי לחסוך מאיתנו קרבות הוא עשה דרך ארוכה יותר ממזרח, דרך כאבר שמון", אמר. "הגענו לביירות עם הרבה פחות קרבות, או קרבות נוחים יתר מבחינתו".

40 שנה אחרי, שקט יחסי שורר בגבול הצפון. מאחוריו, הרבה מעבר לעמדות התצפית שהקים ארגון חזבאללה, שוקעת לבנון המשוסעת במשבר כלכלי ופוליטי, נתונה להתערבויות מצד טהראן. "אני מקווה שלא נידרש שוב למלחמה", אמר גנץ. "אם זה יקרה - היא לא תהיה פשוטה - אבל ישראל תנצח בה. 40 שנה אחרי אני חושב שמלחמת לבנון היא בעצם המלחמה הכמעט אחרונה שבה תמרנו לתוך השטח. בינתיים, האויב שלנו השתנה. הוא התבצר בתוך השטח. והוא בנה מערכי רקטות אדירים ומערכי חבלה מאוד גדולים. לכן, יעדי הלחימה שלנו הם לשלול יכולות, להרתיע, לפגוע. אנחנו מסתכלים על מרחב שאפילו אחרי 40 שנה הוא הרבה יותר אורבני, הרבה יותר צפוף. מבוצר ומוכן ללחימה".

הוא הדגיש כי הצבא מדייק את הלחימה כדי לנצח את האויבים ובפרט את זה שבלבנון שהתקדם והשתכלל מימי הלחימה ההם. "אנחנו צריכים לשלוף את האויב מהחורים שלו בשביל להצליח להשמיד אותו ולהתקדם", אמר. "זה אויב מסתתר שיש לו יכולות מאוד משמעותיות והדרך שנשיג את הביטחון כיום היא שונה לחלוטין מימי הקרב אז". היכולות, כך לדבריו, השתנו: מהחייל הבודד ועד לצוות הקרב, החימוש, האש, המטוסים, מערכות התקשוב, המודיעין והסייבר. "כל זה פשוט לא היה", אמר. אלו, יאפשרו לדבריו את הניצחון במערכה עתידית שכזו.

"אנחנו חיים בסביבה גיאופוליטית ולנצח נצטרך לשמור על ביטחוננו ברמה הכי גבוהה שאפשר", הוסיף. "צה"ל מוכן למלחמה. בזמן שאנחנו מדברים צה"ל בעיצומו של תרגיל מתמשך שבו הלוחמים והיחידות מתרגלים את כל המצבים האלה. לבנון צריכה לשאת באחריות המדינתית אם וכשתפרוץ שם מלחמה. אני מסתכל באחריות כבדה על סוגיית מוכנות הכוחות. לפני 40 שנה הייתי מ"פ, לפני 20 שנה הייתי אלוף הפיקוד. 20 שנה אחרי, אני מגיע כשר ביטחון לאותו הפיקוד. המבנים אותם מבנים אבל הסביבה היא אחרת - את הדבר הזה צריך כל הזמן להתאים כדי לעמוד במשימה".