אחים, לבינתיים: הקרב הסמוי שמאיים על הברית בין בנט ולפיד

ביום שני בערב, זמן קצר אחרי שהקואליציה הביסה את האופוזיציה ביום ההצבעות הראשון שאחרי הפגרה, ראש הממשלה נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד צייצו במקביל סרטון משותף בו חגגו את ניצחונם. שעה קלה קודם לכן, פוש מהארץ דיווח שבנט מעריך שהממשלה הגיעה לקצה, מתכונן לבחירות, ומעדיף שהאשמה תיפול על רע"ם, כדי שהוא יוכל לשמור על כיסאו במהלך הקמפיין.

לפיד, שבדיוק הגיע לפגישה שבועית בלשכת ראש הממשלה בכנסת, הכיל וקיבל את ההכחשות הנמרצות והציע לצלם סרטון כדי להזים את השמועות, ולשדר שותפות ואחדות. "הממשלה פה בשביל להישאר", הוא כתב בהתלהבות בציוץ הנלווה לסרטון. בנט, כך הבחינו חדי עין, היה נלהב קצת פחות: "חוזרים לכנסת", צייץ בסתמיות.

ברירת המילים והשוואת המסרים בציוצים אמנם קטנונית, אך היא גם סמלית, ומשקפת נאמנה את חלוקת העבודה שהייתה בין בנט ולפיד השבוע, במאמצים לייצוב הקואליציה ולפתרון המשבר עם רע"ם: לפיד עבד קשה בשביל להציל את הממשלה, ובנט לא עשה כלום, חוץ מלהתייצב להצבעות. אומנם, בכל פורום אפשרי הוא קרא "להירתם בכל הכוח" לשימור הקואליציה, אבל מול רע"ם, לא רק שהוא לא עזר, אלא להיפך, סיכל והפריע.

בעוד לפיד ואנשיו עמלו בקדחתנות על הורדת הלהבות הלאומיות ברע"ם וסיום המשבר סביב הר הבית, מלשכת ראש הממשלה לא הפסיקו לזרוק לעברם ניצוצות. כבר בשבוע שעבר, ביום העצמאות, כשח"כ יום טוב כלפון עלה להר הבית וזכה לברכות פומביות מאיילת שקד וניר אורבך, ברע"ם החמיצו פנים מהדיווחים שהכול בברכת בנט.

ביום ראשון, בישיבת הממשלה, בנט העלה ביוזמתו את הר הבית לראש סדר היום, והחליט להשתמש בדברי הפתיחה שלו מול המצלמות כדי להתעמת עם מנסור עבאס. יום קודם לכן, עבאס כתב פוסט בערבית, בו הצהיר שעמדת רע"ם בעניין הר הבית תיקבע בהתאם להבנות בין ישראל וירדן. ראש הממשלה הרגיש צורך להשיב בתקיפות ולהבהיר שלא יתקבלו החלטות "מתוך לחצים של גורמים זרים או גורמים פוליטיים".

השיא היה ביום שלישי בבוקר, שעות ספורות בלבד לקראת כינוס מועצת השורא, כשלשכת ראש הממשלה פרסמה הודעה יזומה בעניין התקנים של הווקף הירדני בהר הבית. התירוץ הרשמי היה תגובה לדיווח בכאן 11, אבל ההודעה שוגרה בתפוצת נאט"ו לכל כלי התקשורת והחזירה לכותרות את אל אקצא, בדיוק כשלפיד ועבאס היו בשיא המאמץ להרגעת האש האידיאולוגית.

מאז שנישא באוויר ריח בחירות בעקבות פרישתה של סילמן, הסעיף המפורסם ביותר בהסכמים הקואליציוניים הוא זה שקובע מי יעמוד בראש ממשלת המעבר, במידה והממשלה נופלת לפני הרוטציה. אם שני ח"כים מהגוש של בנט יצביעו בעד פיזור הכנסת, כלומר אם יימצא עריק נוסף או יותר מימינה או מתקווה חדשה, לפיד יקבל את התפקיד לתקופת הקמפיין. אבל אם רע"ם או מישהו מהגוש של לפיד יפיל את הממשלה, בנט יישאר ראש הממשלה, טיקט בעל ערך בבחירות, ובמיוחד למועמד חד ספרתי שלא ממש ברור מי הבייס שלו. לכן, רצף ההצהרות על הר הבית חיזק את החשד שאצל בנט תוקעים בכוונה אצבעות בעין, כי הם לא ממש רוצים שהמשבר עם רע"ם יסתיים.

בסופו של דבר, למרות הניצוצות, לפיד ועבאס הצליחו להחזיר את המצב לשגרה ולתת צ'אנס נוסף לשיתוף פעולה, ואווירת הנכאים ששלטה בקואליציה בתחילת השבוע התחלפה באופטימיות זהירה בסופו. ביום רביעי בערב, לפיד הלך להרהיב בניצחונו בריאיון אצל עמית סגל בחדשות 12, וחולל לבנט סערה זוטא משל עצמו, כשדיבר על שיתוף הפעולה הפרלמנטרי עם הרשימה המשותפת ולא שלל את האפשרות שגם בהצבעה על התקציב הם יעניקו לממשלה רשת ביטחון.

בימינה לא אהבו את הכותרת ופצחו בגל תדרוכים ותגובות כדי להבהיר שלא יקום ולא יהיה, למרות שרק השבוע המשותפת סייעה לקואליציה להפיל את הצעות אי האמון הראשונות שאחרי הפגרה. אבל בנט ושקד חוששים שלפיד ינסה להפוך את שיתופי הפעולה עם אחמד טיבי לשגרה, כדי שהם יגלגלו אותו לעבר הרוטציה, ושזה יגביר את הלחץ מימין על חברי ימינה וידחוף אותם להצטרף לסילמן בפרישה. הם ראו בריאיון סוג של תג מחיר על ההתנהלות עם רע"ם, שנועד להעביר מסר שגם לפיד יכול לתקוע אצבעות בעין בחזרה.

לפיד הדף בריאיון את השאלה של סגל על הקרב הסמוי על ראשות ממשלת המעבר כרעשים וספינים שנועדו לסכסך ולייצר ריבים, והביע אמון וביטחון ביחסיו עם בנט ובכך שתתקיים רוטציה ואפילו שהוא יעבור לגור בבית בבלפור. גם בנט הכחיש בתוקף את הדיווחים והשמועות על הערכותיו הפסימיות לגבי הישרדות הממשלה ונתן שיחות מוטיבציה לשרים ש"זה תלוי רק בנו".

ביום רביעי, בנט ולפיד נפגשו עם שר האוצר אביגדור ליברמן. שלושתם צייצו תמונה משולשת של הישיבה על התקציב לשנה הבאה, הפעם עם מסר זהה ומתואם: "עובדים על התקציב, בשבילכם!". אם הממשלה תתייצב בשבועות הקרובים ותמשיך במומנטום הישרדות להצלחה, ברית האחים יכולה להתגבר על האינטרסים המנוגדים. אבל ככל שהיא תמשיך להתנדנד, הקרב הסמוי בין בנט ולפיד על מי יפיל את הממשלה עשוי לקרב אותה אל סופה.