"הנני ממליץ על העלאה זו על סמך הישגיו הטובים במיוחד של אייכמן, שכבר זכה להצטיין במיוחד בסילוק היהודים מאוסטריה, כמנהל הרשות להגירה יהודית. הודות לעבודתו של אייכמן, אפשר היה להבטיח לרייך הגרמני נכסי הון עצומים" - כך נכתב בין השאר במכתב ההמלצה להעלות בדרגה את אדולף אייכמן בשורות האס-אס. המכתב הוא מ-9 באוקטובר 1941 וחתומים עליו שלושה קציני אס-אס. אייכמן, על פי השלושה, כבר הוכיח את עצמו במסגרת "המדור לענייני יהודים".
המסמך המדובר הוא אחד משורת מסמכים שמרכיבים את התיק האישי של אייכמן. לימים, במסגרת המשפט שנערך לו בישראל לפני 61 שנים, שימש התיק האישי כמוצג במשפטו - המשפט שדן בתיק פלילי 40/61. כעת, כמעט 60 שנים אחרי הוצאתו להורג, מפרסם ארכיון המדינה את התיק האישי של אחד ממובילי "הפתרון הסופי". בתיק זה נמצאים המסמכים המקוריים מתיקו האישי, ותרגומיהם לעברית.
אל תפספס
באותו מסמך מאוקטובר 1941, מפליגים הממליצים בשבחיו של אייכמן ש"עבודתו הייתה מצוינת, אותה ביצע ביוזמה למופת ובקשיחות הדרושה".
במשפט שנערך לו בישראל ניסה להמעיט אייכמן מאותן תשבוחות שהעניקו לו הממליצים. "'קשיחות אישית' או 'קשיחות דרושה' זו הייתה בעת ההיא סיסמה שנדרשה לגבי כל המלצה להעלאה בדרגה", הסביר להרכב השופטים. לדבריו, אם בסעיף זה לא הייתה נכתבת דעה חיובית, "הרי נפלה ההמלצה אל מתחת לשולחן. ועל כן, בין אם הייתה מצויה הקשיחות ובין אם לאו - התשובה על כל פנים הייתה חיובית", טען.
באותו מכתב גם מציינים הממליצים כי "כעת מטפל אייכמן בכל שאלות הפינוי והעתקת התושבים. בגלל חשיבותו של תחום משימות זה, חושב אני את העלאתו (בדרגה) של אייכמן, רצויה גם לתנאי השירות". אם יש עוד ספק בצורך להעלאתו בדרגה, מציינים הקצינים הממליצים כי הנס גינתר שמנהל את "הרשות המרכזית להגירה יהודית בפראג" כבר קודם בדרגה ומזכירים ש"אייכמן ממלא לעומתו תפקיד גבוה יותר".
בין המסמכים בתיקו האישי נמצא גם מכתב מ-18 ביוני 1937 שבו מועלית בקשתו של האופט-שארפיהרר (מקביל לדרגת סמל) אדולף אייכמן לאישור ולמימון לימודי עברית. המורה, כך מצוין בפניה, יהיה רב "משום שאי אפשר למצוא מורה ארי".
מהמכתב עולה כי שנה קודם לכן כבר פנה בבקשה לקבל היתר ללמוד עברית מרב ובקשתו נדחתה. בשל כך, "למד במשך שנה לימוד עצמי את יסודות השפה העברית החדשה. אייכמן המשיך ולמד לבדו שפה זו, שיטה המצריכה זמן רב יותר נוכח הקושי", נכתב בבקשה החדשה שהגיש. כעת הוא הפנה בקשה כפולה - שיינתן לו היתר ללימודים עם רב וכן בקשה כי לימודי העברית ימומנו עבורו, בעלות של שלושה רייכסמארק. בקשותיו נדחו שוב ובמשפט שנערך לו בישראל הוא נשאל על כך על ידי סניגורו, ד"ר רוברט סרבציוס.
"רצוני זה עורר בשעתו צחוק, וגם חשדות מסוימים אצל הממונים עלי", אמר בעדותו במשפט והסביר כי "זה לא היה דבר רגיל שאיש אס-אס יחשוב פתאום על לימוד השפה העברית. עליי להודות ולומר שגם אצלי לא הייתה זאת מחשבה רגילה, ולא הייתי בא לרעיון הזה לולא הגיעו אל שולחני מפעם לפעם קטעי עיתונות מן העיתון 'היינט' שהופיע אז בריגה. הסתכלתי בעיתון זה ואמרתי בליבי, כי לא יקשה ביותר ללמוד את השפה הזאת ולהבין גם מה שכתוב באותו עיתון. אז, נטלתי לידי ספר לימוד של שמואל קלקו (Kaleko) והתחלתי ללמוד. משלא יכולתי להתקדם עוד, הגשתי בקשה ללמוד עברית אצל רב. הממונים עליי נתמלאו חשדות ולא הרשו לי את הדבר הזה".
בעדותו אמר כי הוא מצטער שלא פעל אז בדרך אחרת. "קל יותר היה אילו הייתי מציע: הבה נאסור לנו רב יהודי וכשר, הוא יימצא בבית הכלא, (ו)נטיל עליו שילמד (אותי) את השפה העברית. אולם, לא הייתה לי אז נטייה כזאת, ולכן התעניינתי ושאלתי מה המחיר המקובל לשיעורים פרטיים. שמעתי שהמחיר היה שלושה מרקים וזאת הייתה הצעתי".
לדבריו, הממונים עליו "חשדו, כנראה, שאבוא במגע יתר עם רב יהודי ושלא רצוי דבר כזה. אני יכול לתאר לעצמי כי היו סוברים שעל ידי לימוד והימצאות במחיצתו והתייחדות עמו, נגיע גם לנושאי שיחה אחרים מאשר הוראת השפה".
צפו: ישיבת הפתיחה במשפט אייכמן
אגב, העיתון "היינט" שאייכמן לדבריו הסתכל בו מעת לעת, יצא בוורשה ולא בריגה, ונכתב ביידיש ולא בעברית. מעניין לגלות שבאותו עיתון דווקא טעו לחשוב שאייכמן דובר עברית רהוטה, ושנולד בכלל בארץ ישראל. בידיעה שפורסמה ב"היינט" בדצמבר 1938 דווח על הפקיד הנאצי אייכמן שהוצב בווינה, ונכתב בה שהוא נולד במושבה הגרמנית "שרונה" שבארץ ישראל (מרכז תל אביב של היום - א"א). עוד נכתב שם שהוא דובר עברית רהוטה מאז ילדותו בשרונה ושהוא מדבר בשפה זו עם יהודים שמגיעים למשרדו בווינה, וכשהם מתקשים להשיב לו בעברית - הוא לועג להם. באותן שנים עוד עיתונים יהודיים ייחסו לו לידה וילדות בארץ ישראל וידיעת השפה העברית על בוריה.
שלושה חודשים אחרי שהגיש את הבקשה למימון לימודי עברית, ניסה אייכמן לבקר בארץ ישראל, אולם שלטונות המנדט לא אישרו את כניסתו, והוא הסתפק בביקור של שש שעות בחיפה שאולי בהן ניסה את העברית שהצליח ללמוד בכוחות עצמו.
שני אותות הצטיינות תוך ארבעה חודשים
בין מסמכיו של הנאשם נמצאו גם קורות חיים שכתב ביולי 1937. במסמך הוא כתב כי ניהל את הסוכנות האוסטרית של חברת "וקואום אויל קומפני - וינה". ב-1933 פוטר, על פי הכתוב, משום שהצטרף למפלגת הפועלים הנציונאל-סוציאליסטית. אחר כך הוא מפרט את מסלולו בהמשך, עד מועד כתיבת המסמך:
1 באוגוסט 1933 - אימון צבאי במחנה לכפלד.
29 בספטמבר 1933 - מטה הקישור של האס-אס.
29 בינואר 1934 - מחנה דכאו
1 באוקטובר 1934 - עד כתיבת המסמך - שירות במשרד הראשי של האס-דה.
האס-דה הייתה סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית, שאנשיה אספו מידע על גורמים שהיו עלולים לסכן את המפלגה. בתחילה אייכמן היה ממונה על איסוף חומר שעסק בקבוצת "הבונים החופשיים", ואחר כך עבר למדור לענייני יהודים.
המסמך האחרון בתיק הוא מיום 3 בדצמבר 1945. במסמך זה מתבשר אדולף אייכמן כי בשם הפיהרר הוענק לו צלב הצטיינות במלחמה, דרגה 1 עם חרבות. חתום על המסמך רייכספיהרר היינריך הימלר, מפקד האס-אס.
פחות מחודשיים קודם, ב-9 באוקטובר 1944, הוענק לו צלב ברזל דרגה 2. כנראה שבשבועות שבין שני אותות ההצטיינות היה מי שהבין עד כמה גדולה הייתה הצלחתו בתכנית להשמדת רובה של יהדות הונגריה: בין מאי ליולי 1944 היה אחראי אייכמן על שליחתם של 440 אלף מיהודי המדינה למחנה ההשמדה אושוויץ.