למי קראתם שאננים? הציבור נשמע להוראות - והקורונה ניקתה את רחובות ישראל

בשעות הבוקר המאוחרות, על אף שעוד היה שמשי, הייתה נוכחות דלילה במדרחוב בן יהודה בירושלים. במרכזו, על ספסל, בלטו ארגזי אלכוג'ל שהחליטו למכור שני גברים מאזור ים המלח, לאחר שנאלצו לסגור את העסק שלהם בשל הקורונה. "אנחנו צריכים להתפרנס ויש לנו ילדים", אמר אחד מהם שביקש שלא לפרסם את שמו משום שאשתו ביקשה שלא יסתובב במקומות עם הרבה אנשים. השניים התגאו במחיר, ובצדק - 35 שקלים לחצי ליטר. והעוברים התעניינו ורכשו.

בעוד ההנחיות של הממשלה למאבק בהתפשטות הנגיף מתרחבות מיום ליום, הרחובות ברחבי הארץ כמעט ריקים לגמרי, מרבית החנויות והמסעדות נותרו היום סגורות, והיו עוד בתי עסק מעטים שניסו להמשיך לפעול חרף המגבלות. רק בהמשך היום, משרד הבריאות החריף את ההנחיות אף יותר - וקרא לא לצאת מהבית מלבד במצבים המחייבים זאת.

עוד קודם לכן, מחוץ לאחד מסניפי הבנק במדרחוב, המתינו שירן ויוני שוורץ ממודיעין לטופס משכנתא. את השירות הם קיבלו כשהם ממתינים בחוץ. "מתגעגעת לתלמידים, בטוחה שהם מתגעגעים אליי. זה בשביל לשמור עלינו ועליהם", אמרה שירן שעובדת כמורה. לשאלה איך מעבירים את התקופה הזו השיבה: "זה קודם כל זמן איכות עם המשפחה. מה שאפשר לעשות במסגרת הבית, מה שניתן. זו תקופה שנעבור. נלמד מזה איך לחיות בבית".

מקופת החולים יצאה לאה צרפתי שסיפרה שהגיעה לקחת תרופות לבנה. חרף גילה, היא אמרה כי אינה חוששת לצאת. "למה שאני אפחד, השם שומר ישראל. מי שמפחד נדבק בקורונה. מי שמאמין בהשם - לא נדבק. בטח תגידי לי מה עם כל אלה בטלזסטון (קריית יערים) שנדבקו, זו כבר בעיה שלהם. אני לא יודעת מה המחשבות שלהם. מי שחושב טוב, יהיה לו טוב".

על אף מספר התיירים הקטן, דוכן הרשות לפיתוח ירושלים שמספק מידע היה פתוח היום. "באופן יחסי, מעט אנשים מגיעים אבל מעט", אמרה שירז שרוני והוסיפה כי "התיירים רובם ביטלו או שהתקפלו מפה, אבל יש עדיין תנועה". עם זאת, מרבית הפעילות במקום התמצתה בהכוונה לרחובות. "בעיקר רוצים מידע איך להגיע לרחוב הזה והזה, אנחנו בודקים בשבילם. בעיקר מידע על מיקומים ורחובות, באמת אירועים ומסעדות. הרוב סגור פה כרגע, אבל עוזרים במה שיש".

גם בעיר העתיקה ניתן היה לראות תנועה דלילה, עם קבוצות אחדות בלבד של תיירים, ובעלי דוכנים שמספרים כי הם פותחים לכמה שעות, רק כדי לצאת מהבית. "כבר כשבועיים שאין אנשים", אמר מוחמד סובחי, בעל חנות בגדים. סובחי סיפר כי הוא פותח את החנות כדי להתאוורר קצת, אף שלא הגיעו אנשים, וסבור שהמצב פחות חמור משמתארים אותו.

בעל חנות נוספת הזכיר שבעיר העתיקה כבר מתורגלים בתקופות קשות. "התרגלנו כבר למצב כזה. היו לנו הרבה מלחמות הרבה דברים. אבל העיקר הבריאות", הוא אמר והוסיף כי החליט לפתוח כי "משעמם בבית, אבל עוד מעט נסגור, יהיה כבר אסור לצאת מהבית". זמן קצר אחרי כן, גם משרד הבריאות הודיע על סגירת חנויות.

ראשק מג'ד, שעובד כשומר באחת הכנסיות בוויה דולורוזה, סיפר על המצב הקשה. "בימים האחרונים אין תיירים. לפני זה היה, כולם הלכו. יש רק מקומיים ועובדים בארץ שנשארים כאן כי זה עדיף מאיטליה או מקומות אחרים", אמר. "צריך לשמור על עצמנו כאן ואני חושב שכל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ועל הילדים. זו השיטה היחידה, שכל אדם דואג לעצמו כמו שצריך". (מאיה הורודניצ'אנו)

פארק האגם האקולוגי בפתח תקווה, הסמוך לקניון הגדול בעיר, פתוח כבכל יום עד חצות, לדברי איש האבטחה במקום. "לא קיבלנו שום הנחיה לסגור", הוסיף, עוד לפני שפורסמה החמרה נוספת בהנחיות, לאחר שמשרד הבריאות קרא במהלך היום ש"לא להגיע לפארקים, חוף הים ומרחבים ציבוריים אחרים".

אף שהפארק היה ריק באופן יחסי, ניתן היה למצוא אנשים שבכל זאת יצאו מהבית. אחת מהן היא רחל, תושבת העיר, שהגיעה עם בנה לפארק. "אני מצוידת בג'ל חיטוי", דיווחה רחל. "הילדים מטפסים על הקירות והאמת שאני לא פחות מהם. אי אפשר להיות כל היום בין ארבעה קירות. אתמול היינו בחוף הים באשדוד והיה מפוצץ באנשים. היום החלטנו לצאת למקום פחות הומה".

אף שהמגבלות מחריפות מיום ליום, רחל אמרה כי "אין מצב שלא נצא מהבית בכלל. לא נעמוד בזה". אנדריי, שהגיע עם שלושה מילדיו, אמר כי "אין סגר כללי ולכן יצאנו להתאוורר. אי אפשר להישאר בבית כל היום".

בימים כתיקונם, שעת הצהריים היא השעה העמוסה ביותר ביכין סנטר בפתח תקווה. עובדי החברות מסביב למתחם פוקדים את המקום מדי יום. היום, הוא עמד חצי ריק ומגרש החנייה, שבדרך כלל מלא עד אפס מקום, נותר ריק מלבד לקוחות בודדים שהגיעו לקניות בשופרסל.

מאיר הכהן, תושב פתח תקווה, סיפר כי הוא הגיע רק מחוסר ברירה. "אני מפחד לצאת מהבית, אבל חייבים קניות", אמר. "אני יודע מתי יהיה הסגר? מהקניות אני נוסע ישר הביתה. המצב הזה מפחיד כי לא ברור לאן זה יגיע ומתי זה ייגמר".

במרכז המסחרי בנווה אפק בראש העין לא מאפשרים לקהל להיכנס לחנויות. הלקוחות, שמקבלים שירות מחוץ לחנויות, אינם מתלוננים ומבינים את המצב. ורד, עובדת היי-טק המתגוררת בראש עין, סיפרה: "אנחנו עובדים מהבית וממעטים לצאת עם הילדים. רק לסופר ולדברים דחופים. באתי לכאן לאוכל ואני חוזרת הביתה. אני לא מבינה איך אנשים מבלים בחוץ ככה. זה חוסר אחריות".

גם מוטי, תושב ראש העין, ממעט לצאת מביתו. "באנו לקנות כמה דברים ונחזור הביתה. זה לא זמן להסתובב בחוץ".

לא רק המגבלות על היציאה מהבית מעוררות מחלוקת. גם התקנות לשעת חירום, שאושרו במהלך הלילה ומאפשרות לשב"כ לבצע מעקב סלולרי, התקבלו בדעות מנוגדות בקרב האזרחים. "אני לא מבינה איך זה יעבוד, אבל אני לא בעד לעקוב אחרי אזרחים", אמרה רחל. מנגד, הכהן סבור ש"במצבים כאלה אין ברירה. אנשים מצפצפים על ההוראות וזאת כנראה הדרך הכי טובה לוודא שלא מדביקים אנשים".

ורד מצטרפת לדבריו. "די להתייפייף", היא אומרת. "אני לא חוששת ממעקב. כל הזמן עוקבים אחרינו באמצעות פייסבוק ואינסטגרם. כאן זה לא משחק ילדים, זה בריאות הציבור". (לירן לוי)

במדרחוב זכרון יעקב, שבדרך כלל שוקק בתיירים ובמקומיים, רק מפעם לפעם חולף מישהו שיצא לטייל עם הכלב או למשוך מזומנים מהכספומט שבסניף הבנק במקום. בתי הקפה והמסעדות סגורים כמו שאר בתי העסק, ולצד בית הכנסת "אהל יעקב" הנעול יושב תימהוני הממלמל לעצמו.

רוב הנוכחים הם יושבי המדרחוב הקבועים והמבוגרים יותר. עו"ד עדי בראונר יצא כדי לתפוס שמש ולפתור תשבץ. "בטח שאני חושש מהקורונה", הוא הבהיר. "אני בן 82, אחרי מחלה ויש לי הרגשה שמספיק שיתקשר אליי בטלפון מישהו עם קורונה ואני ישר נדבק. אז אני משתדל לשבת באוויר הפתוח".

בראונר, שהיה בעברו עורך דין וסגן פרקליט מחוז חיפה, טען כי "צעדי האכיפה והבקרה לא נוראיים מדי. אני לא שותף לכל תיאוריות הקונספירציה. זו מטרה מקודשת".

יוסי שאול בן ה-61 עמד ליד המספרה שלו, אך נאלץ לסרב ללקוחות שמתקשרים. "אתמול היו במדרחוב פקחים ושוטרים. העירו פה ושם לבעלי עסקים. פה בדרך כלל האנשים מצייתים גם בלי שצריך להגיד להם. היום כבר לא באו", העיד.

יוסי נשאר אופטימי. "ביבי יציל אותנו. ביבי ורק ביבי, בעזרת השם".

חיים סוריאנו בן ה-63, שבזכרון יעקב מוכר יותר בכינויו "חיים מנעולים", העיד על עצמו כי "חייבים לשמור על מצב רוח טוב. חייבים לחייך ולצחוק הרבה". בעודו יושב באחת מחצרות המדרחוב הריק, ליד החנות שלו, הוא נתן את הגרסה שלו לתיאוריה המדעית שמאחורי יוגה צחוק: "במכון ויצמן גילו שאם אתה מחייך, אז החיוך משפיע עליך לטובה גם מבפנים".

"חיים הזה רק מחכה שמישהו יתקלקל לו משהו", אמר ניסים אשכנזי בן ה-68, שיצא מהבית בתקווה שחבריו ל"פרלמנט" היומי במדרחוב יגיעו אף הם. "חשבתי שגם אתם מהפיקוח. חייבים לצאת קצת. אם נישאר כל הזמן בבית נשתגע. אני לא מפחד מכלום. מה שיהיה".

נתי ולדמן, מחלק עיתונים בן 64 מחדרה, הגיע למדרחוב זכרון יעקב לעבודה, אך לא היה כל כך למי לחלק עיתון, והמעטים הנוכחים נרתעו. לעומתם, אמר ולדמן: "לא מפריע לי להתקרב לאנשים. אני אוהב את מה שאני עושה".

שירן אגמי בת ה-35, אם לשלושה וממשפחת בעלי המאפיות, היא הדמות הצעירה ביותר שחלפה במדרכות. היא יצאה להליכת בוקר מהירה עם התינוק שלה שבעגלה. לדבריה, "זו תקופה מיוחדת לכולם. אנחנו בעסק מיוחד שצריך להמשיך לפעול, אבל מישהו צריך להישאר עם הילדים בבית, וצריך מדי פעם לצאת כדי להתאוורר".

יום אחרי שסיירו שוטרים ופקחים במרכז הכרמל הוותיק בחיפה, מרבית העסיקם נותרו סגורים. על חלונות הראווה של מעט העסקים שנותרו פתוחים ניתן היה למצוא שלט עם חוקי הפעילות החדשים. תור ארוך השתרך על המדרכה שלפני בית המרקחת "מרכז" והלקוחות, שחלקם הגיעו עם מסכות מגן לפניהם, ממתינים בסבלנות. עסקי התרופות כנראה פורחים.

לעומת זאת, בעסק הנעליים המשפחתי "לוי-לסטרה" הסמוך, הפתוח זה 80 שנה, משוועים ללקוחות. "בימים האחרונים המכירות ירדו ב-80%", דיווחו הבעלים, האח והאחות מיכאל וליאנה וינרב. גם בחנות סטימצקי שממול נרשמה תנועה דלילה של לקוחות, על ידי מי שמצטיידים בספר טוב לקראת ההשבתה שנכפתה עליהם.

רק טפטוף של לקוחות, חלקם במסכות מגן, זורם גם אל "הקונדיטוריה של גל", שבימים רגילים הייתה בשעה כזו מלאה עד אפס מקום. גל גבריאלי, הבעלים של המקום זה 17 מקום, אמר כי המצב מזכיר את מלחמת לבנון השנייה. למרות זאת, הוא ציין ש"יש פה לקוחות קבועים שמתעקשים להגיע".

"כל הכיסאות הפוכים על השולחנות", העיד. "אפילו נאלצתי לנעול את הדלתות לחצר כי התחילו לשבת לי שם".

בימי שגרה, הוא מעסיק 18 עובדים באפייה ומלצרות, אלא שבעקבות המצב הוא נאלץ לשלוח הביתה את רובם. "זה הדבר הכי קשה מבחינתי. יש פה כאלה שעבוד שנים ואני דואג להם. מצד שני יש צעירים שפחות מחצי שנה בעסק ולא יקבלו דמי אבטלה", העיד.

למרות זאת, הוא לוקח נשימה ונשאר אופטימי. "החיפאים יודעים לפרגן. אני מקווה שימשיכו לבוא ולקחת טייק-אוויי. אנחנו נערכים לתקופה ארוכה. נשרוד גם חודשים, ברור שיהיה קשה, אבל אני בטוח שהלקוחות יחזרו אחרי שתיגמר התקופה הקשה הזאת". (יואב איתיאל)

"זו שנה היסטורית", אמר אלי לנקרי מטבריה. אבל הוא לא מדבר על הקורונה. "תראה את הכנרת", הוסיף לנקרי, בעל דוכן בטיילת בטבריה, שנמצא במרחק כ-15 מטרים מהאגם. המים כבר כמעט מגיעים לגובה הטיילת, מראה שכמוהו לא היה כבר 16 שנה.

בטבריה כבר החלו להרגיש ניצני תקווה עם עליית מפלס המים, כשנראה היה כי עונת התיירות של האביב, פסח ויום העצמאות תביא ברכה לעיר. ואז משבר הקורונה הגיע ומוטט את הציפיות.

בעוד לנקרי שומר על תקווה ומאמין שיגיעו מבקרים כדי לקנות פופקורן וקרפ עם שוקולד, דובי ברוך החליט שאין טעם לפתוח את הפיצוצייה ברחבת בית המלון. "בתי המלון ריקים. אין אורחים. מה הטעם לפתוח את החנות?", אמר.

הוא מנצל את סגירת החנות כדי "לשאוף אוויר", כלשונו. "אני מסתובב קצת עם שני הילדים שלי. הם לא יכולים להישאר כלואים בבית".

גם הוא העיד כי הייתה בעיר ציפייה לעונת תיירות טובה אחרי החורף הגשום. "הייתה ממש תחושה של שמחה והתחדשות. חטפנו סטירת לחי כואבת".

מנגד, היו מי שאמרו שהטיילת הריקה היא מראה די אופייני לטבריה, גם ללא סגר הקורונה. היו בעלי עסקים שהחליטו לפתוח את בתי העסק שלהם למרות הכול. ברוך טען שאלה אנשים ש"בתוך תוכם בוכים אבל מנסים להראות שהכול כרגיל ושיש תקווה".

במדרחוב היורד לכנרת יש רק עסק אחד כזה: מדובר במעין פיצוציה וחנות לאביזרי טלפונים סלולאריים. מחוץ אליה, ישבו ארבעה תושבי העיר, שלדבריהם העדיפו לצאת מסיר הלחץ שבבית למרות החשש מהקורונה. אחד מהם, עובד שכיר במסעדה שביקש שלא להזדהות בשמו, יצא לחל"ת (חופשה ללא תשלום) ואתמול הוא הלך להירשם בלשכת התעסוקה.

הוא זוכר מצב דומה רק במלחמת המפרץ, אז היה ברור לדבריו שהמצב לא יימשך זמן רב. עכשיו, ישנה אי-ודאות גדולה לגבי העתיד לבוא. לטענתו, בתוך שבועיים או שלושה תחול עלייה במקרי הפשע בגלל המצוקה הכלכלית.

על הטיילת הלך ג'ריס עזאם, בעל מסעדת "הרמיטאז'" בטיילת. היא נמצאת במבנה עתיק, בנויה קשתות גבוהות של אבני בזלת. המבנה כבר ראה רעידת אדמה, מלחמות ושיטפון קטלני. נראה שג'ריס ספג צבר אורך רוח במשך השנים. "תוך חמישה ימים קיבלתי ביטולים של 2,500 סועדים. אני אופטימי. כשזה ייגמר, כולם ייצאו החוצה לחגוג ולנשום ושוב יהיה טוב". (אלי אשכנזי)

שלושה שבועות של שקט היו לתושבי שדרות מאז הרקטה האחרונה. היום, העיר הזכירה את הימים הקשים שבהם התושבים הסתגרו בבתים בגלל התרעות צבע אדום. לדבריהם, "לפחות ברקטות ידענו שיש כמה ימים וזה יעבור. עכשיו הכול שונה".

במרכז המסחרי הגדול של העיר - החנויות שוממות. שמעון אלכרט, הבעלים של "קפה גרג", לא טורח אפילו להוריד את הכיסאות מהשולחנות. "מה הכי מצחיק? שסגרו 70% מהמשק ובסוף רק מסעדות ובתי קפה לא עובדים. הכול מתנהל כרגיל, זה טמטום. או שמשביתים הכול או שמשביתים חלק", אמר.

אלכרט אף הוסיף בהומור כי הוא "מעדיף רקטות". לדבריו, "אני מעדיף סבב של שבועיים הסלמה. ברקטות יש אופק לסיום, פה אין".

פנחס שלי, בעל מסעדה בנתיבות, השאיר אותה פתוחה בבוקר, אך איש לא נכנס אליה. "כולם בפאניקה. לא משתלם לי כלכלית לפתוח את המסעדה. אתמול העובדים עלו לי יותר ממה שהכנסתי".

גם בקניון הגדול בבאר שבע כמעט שאין נפש חיה. עשרות אלפי תושבי הדרום מגיעים ל"גראנד קניון" מדי יום, אך כעת החנויות סגורות. "זאת מכת מוות לעסקים בכל הארץ, אבל אין ברירה. הגעתי לסופר פארם כדי לקנות ג'ל לחיטוי ידיים ורץ מהר בחזרה הביתה", אמר אחד הלקוחות, רועי מבאר שבע.

בפלאפל מארי באופקים עדיין יש תנועה של לקוחות, אבל הרבה פחות. המעטים שמגיעים - עוטים מסכות לפניהם. "אופקים שוממת כמו בכל הארץ. אנשים מקשיבים להוראות וכמעט לא יוצאים מהבתים", אמר יורם, תושב העיר. "אנחנו מחכים שזה יעבור, הבעיה היא שאף אחד לא יודע מתי". (יניר יגנה)

בחוף הקשתות באשדוד ניתן היה לראות רק כמה שומרי כושר שיצאו להליכה או לריצה קלה על קו המים. בזמן שהחוף היה שומם, הים היה "פלטה" - כמעט ללא גלים. גם תחנות ההצלה היו סגורות. רק האניות באופק, שאמורות היו להיכנס לנמל כדי לפרוק סחורה, הזכירו שעד לא מזמן היה כאן נורמלי. אתמול עוד היו רבים שניצלו את היום החם, שכחו מהאזהרות וירדו לחופים. היום, גם מזג האוויר הקריר התגייס כדי להבריח את הישראלים לבתיהם.

רק כמה מבוגרים בסביבות גיל 80 לא שמעו להנחיות ואף הצליחו לגייס שולחן וכסאות מאחת המסעדות הסגורות כדי לפתוח "פרלמנט" נטול אספרסו וקפה הפוך. "שומרים על מרחק של שני מטרים ומדברים. אין דרך להעביר את היום בלי להיפגש קצת באוויר של הים", אמר אחד מהם.

דרומית משם, ניידת ביטחון מפטרלת ומנסה לאתר מפרי סדר. מוכרי המזון מצליחים לשרוד כלכלית בינתיים, אך מי שלא היו צריכים לפתוח את בתי העסק שלהם נאלצו להישאר בבית. במתחם "סטאר סנטר" של איש העסקים ג'קי בן זקן רוב החנויות ריקות, אך סניף יוחננוף מפוצץ ברכבים.

אדיר טובול, מנהל קבוצת הכדורגל של מ.ס אשדוד, בדרך לאימון הראשון של הקבוצה אחרי כמה ימי חופש. כמי שמבין לא מעט בתחום הסלולר מתוך תחביב, יש לחו דעה ברורה על המעקב הסלולרי של השב"כ. "בגודל, בתקופה הזו אני בעד, אבל צריך לראות שלא מותחים את זה לזמן בלתי מוגבל. אי אפשר לבטל את חופש הפרט", אמר טובול. "אם הייתי צריך להיות בבידוד, לא הייתי יוצא לרגע מהחדר ובטח לא מהבית. אבל יש אנשים שמקלים ראש ועליהם צריך לפקח, עד גבול מסוים". (יניב טוכמן)

רן דרי, מבעלי מסעדת "האחים בועז" בשכונת התקווה שבתל אביב, רואה את התקופה הקרובה כתקופת ניסיון. "אנחנו פותחים עד השעה 15:00 כל יום, אך אם המצב יימשך ולא יהיו אנשים, נסגור. זה סתם מיותר", אמר דרי.

המסעדה למעשה סגורה, אך מאפשרת רק משלוחי טייק-אוויי. מדובר בסיטואציה לא שגרתית עבור רן ואחיו, ניר, ששוחחו עם וואלה! NEWS בשעות הצהריים, שבהן המסעדה בדרך כלל מפוצצת ואנשים ממתינים בחוץ שיתפנה מקום. "לא כל מסעדה מתאימה לטייק-אוויי. באופן כללי אפשר לראות את הרחובות. הם ריקים ואין אנשים בשום חנות, לא באמת עובדים".

גם בחנות הצעצועים, מוצרי החשמל והקוסמטיקה בשכונה, שבדרך כלל הומה באנשים, אין לקוחות, או כמו שאמר אבי העובד מאחד מדוכני הבשר: "באים כדי לצאת מהבית. אין לנו יותר מדי מה לעשות כאן, אבל מעבירים את הזמן. במצב הזה כבר עדיף שיהיה סגר ונגמור עם זה".

אפשר לראות ברחובות לא מעט אנשים עם מסכות, המנסים להקפיד על מרווח של שני מטרים אחד מהשני. שיחות החולין כבר עברו מזמן מפוליטיקה לקורונה. אחד מהקונים במאפיה מקומית העיר למוכר: "אחי, אתה צריך לשים כפפות. אני לא מפחד עלי, אבל תראה כמה ידיים אתה עובר ומעביר לאנשים". המוכר השיב: "צודק, אני כל הזמן עם כפפות. מוריד אותם רק מדי פעם ושוכח להחזיר".

במרחק של כקילומטר משם, בשכונת יד אליהו, מסעדת "לה גארדיה גריל בר" ממשיכה לשגשג בזכות הזמנות הטייק-אוויי ואף תגברה את מערך השליחים שלה. ליעד ניב, מבעלי המסעדה, סיפר כי "יש ירידה מסוימת, אבל לא דרסטית. רוב הקהל שלנו בא לקחת או מקבל בשליחות. אנחנו במנגנון שונה, אבל יעיל".

ניב הוסיף: "לא היינו צריכים את הקורונה כדי להקפיד על היגיינה אישית, רק שבמקרה הנוכחי אנחנו מחמירים עם הנהלים - עושים חיטוי כל כמה שעות, כולם עם כפפות. כולל המגע הפיזי בין השליח ללקוח והאפשרות להשאיר סכום מדויק מחוץ לדלת".

גם לדעתו, המעקב הסלולרי של שב"כ לא מעורר דאגה. "שיעשו כל מה שצריך כדי שאנשים כאן יהיו בריאים. החיים של האנשים שווים יותר מפרטיות של בן אדם. חיי אדם הם מעל הכול והגיע הזמן שאנשים יבינו את זה".

לא כולם עדיין מבינים באיזה סוג של מעקב מדובר. עמוס, בעל חנות למוצרי חשמל בשכונת התקווה, אמר: "אני רק שומע ולא מבין. אין לי מה להסתיר, אבל אם ייכנסו לכולם לפרטיות, בסוף זה גם יפגע בציבור. אם אפשר שיידעו איפה נמצאים כל חולי הקורונה והאנשים לידם, אבל לא לכל הפרטים האישיים, ההודעות והשיחות".

עזר, בעל אחת מהבסטות, השלים אותו וסיכם בחיוך: "הלוואי שהיה לי מה להסתיר. אני בא בחמש בבוקר לעבודה ויוצא בשמונה בערב, מגיע הביתה, שותה קפה והולך לישון. מה יגלו, שהפלתי עגבנייה או בצל? רק שנהיה בריאים, זה הכי חשוב". (אופיר סער)