אם לא יתחולל שינוי, יממש צה"ל את מדיניות הממשלה לאכוף את תוכנית הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון כפי שאושרה בקבינט המדיני ביטחוני. פיקוד המרכז כבר הכין תוכנית מבצע לאכיפת ההקפאה. לפי פקודת המבצע, המוגדרת כתוכנית ראשונית, מדובר במבצע צבאי רחב היקף בהשתתפות כוחות ביטחון רבים ומגוונים. אבל את תשומת ליבי לכד היחס לתקשורת. לפי פקודת המבצע הראשונית, התקשורת תורחק מן הזירה. כלומר, ייעשה מאמץ לסגור את זירת האירוע ולחסום את דרכם של כלי התקשורת מלמלא את תפקידם לשדר, באמצעים שונים, את אשר עתיד להתרחש, ככל הנראה.
ואנו מתקשים להשלים עם גזירה זו. מדובר במדיניות המשדרת לציבור בישראל את המסר הבא: אנו, כוחות הביטחון באחריותו של פיקוד המרכז, איננו רוצים כי ייראו המראות שעלולים, אין ספק, להיות קשים. הפיקוד מבקש למנוע את האפשרות שאירועי פינוי עמונה, אשר כללו, בין השאר, התכתשויות בין בני אדם לבין פרשי המשטרה, יחזרו על עצמם ויונצחו.
בסופו של דבר, הפירוש שלנו לתוכנית הזו הוא שחסימת אמצעי התקשורת כשיחל המבצע הצבאי למימוש צווי ההקפאה נובעת פשוט מבושה, כי מי שכלל את הגזירה של חסימת אמצעי התקשורת מבקש רק לצנזר. אין סיבה אחרת לתרחיש זה.
החלטה שנויה במחלוקת
בניגוד למבצע עופרת יצוקה, אשר במהלכו נחסמו למעשה אמצעי התקשורת מסיקור צמוד של הפעילות הצבאית, הפעם לא נועדה הרחקת התקשורת לשמור על חיי החיילים, אלא למנוע מהציבור לראות את המראות הקשים שעלולים להתרחש. אלא אם כן סבורים בפיקוד המרכז כי מימוש צווי ההקפאה הוא מעשה מלחמתי, על כל המשתמע מכך, וכי סכנת חיים נשקפת למבצעיו ולמסקריו.
ההחלטה על צווי ההקפאה שנויה במחלוקת, אבל היא חוקית, אלא אם כן בית המשפט יחליט אחרת. אז מדוע יש מי שכנראה מתבייש במראות? אולי משום שמראה ההריסה, תוך כדי מעורבות פעילה של כוחות הביטחון, רק ילבה את הוויכוח הציבורי.
אל לו, לפיקוד המרכז, לחסום את דרכה של התקשורת לסיקור מבצע שייעשה בהנחיית הממשלה הנבחרת. הוויכוח המתחולל סביב צווי ההקפאה הוא פוליטי, רעיוני, משפטי. כך גם בנוגע למחלוקת אם זו משימה יאה לצה"ל או ראויה למשטרה.
אבל כל צנזור של ביצוע הנחיות הממשלה ושר הביטחון, כמוהו כנטילת חלק פעיל, מצד כוחות הביטחון בוויכוח האזרחי הפוליטי סביב צווי ההקפאה. אכן, המראות עלולים להיות קשים. סביר כי תיוודע להם השפעה על דעת הקהל בישראל, אבל ממשלה המוציאה צווי הקפאה צריכה להבין גם את המחיר הציבורי-פוליטי שלהם. הממשלה בוודאי לא יכולה להיות אטומה לתחושות המתיישבים שחלקם הגדול, חדור תחושת שליחות שממשלות ישראל נטעו בליבו עתיד להיפגע.
ישראל כבר נתנסתה בפינוי מתיישבים: פונו יישובי סיני ופתחת רפיח עקב הסכם השלום עם מצרים, ופונו ונהרסו גם יישובי חבל קטיף וצפון שומרון. צה"ל, במקרים הקודמים, נקט פתיחות, ולפתיחות כלפי התקשורת אכן היו השלכות פוליטיות. היא השפיעה למשל על ההחלטה "כן או לא להתנתקות חד-צדדית מיתר השטחים. "אבל אין ברירה אלא לשוב אל האמירה הלא שחוקה - "זכותו של הציבור לדעת".