וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהפכה בחינוך המיוחד? דורנר אופטימית

נעמה טלמור

24.8.2008 / 14:03

"כל ילד בישראל יהיה זכאי לקבל חינוך על פי צרכיו", כך לפחות טוענת השופטת בדימוס, שתגיש בקרוב את המלצות הוועדה בראשותה

החינוך המיוחד מעסיק לאחרונה את בכירי משרד החינוך, כמו גם את שרת החינוך יולי תמיר ויועציה. כבר זמן רב שקבוצה לא מבוטלת של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, מנהלת מאבק עיקש כנגד החלטתה של שרת החינוך שלא להרשות ליווי של סייעת אישית צמודה לבית הספר לילדים חריגים.

רק השבוע החליט משרד החינוך "ללכת לקראת ההורים", לשון המנכלי"ת שלומית עמיחי, ולהעניק לילדים חריגים במיוחד סייעת תגבור. "ראייתנו היא ראייה פדגוגית, טובת הילד לנגד עינינו. אנחנו לא מחזירים את הסייעות האישיות", הדגישה עמיחי, "אך בגלל רגישות הנושא החלטנו להציב סייעת נוספת בכיתת החינוך המיוחד. בראש ובראשונה אחריותה תהא לדאוג לילד החריג".

בזמן שעמיחי הודיעה על הוספת הסייעת, הפגינו ההורים בפתח בניין משרד החינוך בתל אביב. משיצאה ההודעה, ניתן היה לראות בעיניהם, כי גם כעת הם פשוט לא מאמינים לאיש במשרד החינוך. "הם חושבים שבדרך הזו הם ישתיקו אותנו, הם טועים", אמרו ספק זועמים ספק עייפים ממלחמות, "אנחנו נמשיך לדרוש ליווי צמוד ואישי לילדנו".

סיפור זה הוא רק קצהו של עולם סבוך, רגיש ומורכב, עולמו של ילד במדינת ישראל הזקוק לחינוך אחר משאר בני גילו. בסיפור הזה אין כנראה טובים ורעים, יש בעיקר חוק חינוך מיוחד אמורפי שמאפשר לכל אחד לפרש אותו על פי דרכו. בעוד כחודשיים עתידה לסיים את עבודתה ועדה בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. הוועדה דנה בשנה האחרונה, מאז הוקמה ביוזמתה של תמיר, בנושא החינוך המיוחד בישראל.

חברי הוועדה "הקומפקטית", לדבריה של דורנר, יצאו לדרך בידיעה כי יש לשנות את פני החינוך המיוחד בישראל ולהפסיק את חטאן של ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים.

בראיון מיוחד לוואלה! חדשות, משרטטת השופטת דורנר קווים לדמותו של מערך החינוך המיוחד שעתיד להתקיים בישראל. "ההצעות שלנו יהיו מהפכניות. פני החינוך המיוחד ישתנו באופן דרמטי".

מה יקבל כל ילד?

הרעיון המרכזי של הוועדה היה להציע מערכת שתחסוך בביורוקרטיה, מערכת שתספק אוזן קשבת להורי הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, ובנוסף לאפשר לתקצב את המערך הזה באופן רציונלי, הסבירה דורנר. "ככל הנראה, אנחנו נמליץ לחוקק חוק ולקבוע באמצעותו שכל ילד במדינת ישראל יהיה זכאי לקבל חינוך על פי צרכיו, כאשר המדינה תהיה מחוייבת לספק לו תקציב מינימום". כיום, משרד החינוך מתקצב על פי ראות עיניו את אותם ילדים כשהוא חף ממינימום של תקציב כלפיהם. דורנר תציע "סל תקציבי" לכל ילד בעל צרכים מיוחדים.

"יוקמו ועדות אפיון קטנות המפוזרות במחוזות. הן יורכבו אך ורק ממומחים כגון מנהל בית ספר ופסיכולוג, שיקשיבו גם לרצון הילדים עצמם. נציע לפעול על פי שני עקרונות מרכזיים המיושמים במדינות האו. אי. סי. די (ארגון עולמי לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי - נ.ט): על פי עקרון אחד נציע כי התקציב ילך עם הילד, משמע לאחר הערכת צרכיו יותאם לו תקציב אישי", מסבירה דורנר. "על פי העיקרון השני, יוכלו ההורים להחליט היכן לשים את ילדיהם, בין אם בכיתת חינוך מיוחד ובין אם במסגרת כיתה רגילה. הוועדה תבדוק את מצבו של הילד בכל שנה. זאת בניגוד למה שקורה היום, כאשר איש לא בודק מה השתנה עם ילדים שהשתלבו במוסדות רגילים, ואילו את הילדים הלומדים בחינוך המיוחד מעריכים רק מדי שלוש שנים".

לדברי דורנר, "מעל לוועדה הקטנה המדוברת תעמוד ועדת ערער. אם אחד הצדדים, ההורים או חברי הוועדה, יהיו חלוקים בדעתם יוכלו לפנות בתום שנת הלימודים לערער, שם ישבו גם נציגי הורים". בנושא הסייעת האישית, אומרת דורנר, כי "הוועדה אינה סוגרת את הדלת מפני האפשרות לתת לילד הזקוק לכך סיוע אישי, אך אלו יהיו היוצאים מן הכלל. באופן כללי שוכנענו שסייעת אישית אינה לטובת הילד. שמענו מומחים בעלי שם מהעולם שאמרו כי הילד מפתח תלות בסייעת, היא מפריעה לו, הוא זקוק לחיים חברתיים, שלא לדבר על כך שאם הסייעת חולה הוא לא בא לבית הספר".

נופלים בין הכיסאות

"עד היום התנהל החינוך המיוחד בבתי המשפט", מספרת דורנר, "כך נפלו הרבה ילדים בעלי צרכים מיוחדים בין הכיסאות, למשל ילדים שיכלו להשתלב במוסדות חינוך רגילים הלכו למוסד לחינוך מיוחד, וילדים הזקוקים למוסד לחינוך מיוחד נשלחו על ידי ועדות השמה להשתלב בבתי ספר רגילים. ועדת השמה קבעה לאן הילד ילך ואם ההורה לא רצה, התחילו צעקות ולבסוף הגיעו לבית המשפט".

כשופטת בבית המשפט העליון, נתקלה דורנר בעמותת ית"ד (ילדי תסמונת דאון), שעתרה כנגד משרד החינוך בעניין אופן תקצוב ילדי החינוך המיוחד. העתירה דנה בשאלה אם ילדים בעלי צרכים מיוחדים זכאים לחינוך מיוחד חינם במוסד מסוג זה בלבד, או שמא המדינה חייבת להעניק חינוך מיוחד חינם גם לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ששולבו במסגרות החינוך הרגיל על פי החלטות רשויות החינוך.

"בחוק החינוך המיוחד היתה הוראה כללית", אומרת דורנר, "היועצת המשפטית של משרד החינוך פירשה את החוק כי שילוב הילדים המוגבלים אכן עדיף. אבל התרשמתי שככל שהדבר נוגע בתקציב, אין למשרד החינוך כל חובה לתקצוב השירותים שלהם באמת נזקקים הילדים. הייתה לי הזכות לשבת ולכתוב את פסק הדין, שם נקבע ברוב דעות כי קיימת זכות אדם לחינוך ולשיוויון". בפסק דין ית"ד מ-2002 כתבה דורנר במפורש, כי "אילוצם של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לוותר על שילובם במסגרת החינוך הרגילה אך ורק בגלל קשיים כלכליים שבהם נתונים ההורים הוא חמור, ואין להשלים עמו". משרד החינוך הפסיד, ההורים ניצחו.

בשנת 2001 התייחס גם מבקר המדינה לעניין וביקר באופן חריף את התנהלותו של משרד החינוך. "המשאבים המצומצמים שמקצה משרד החינוך לתכנית השילוב אינם מספקים את צרכי התלמידים המשולבים", נכתב בדו"ח, "בנסיבות אלה, נופל הנטל הכלכלי והנפשי של השילוב על כתפיהן של משפחות התלמידים, שנאלצות לממן בעצמן את השירותים החסרים. מאחר שמרבית המשפחות אינן מסוגלות לעשות זאת, נפגעת אפשרות שילובם של תלמידים רבים בעלי צרכים מיוחדים במערכות החינוך הרגיל".

מה יעלה בגורל הוועדה?

דורנר כבר עברה ועדה ציבורית שעבודתה כמעט ירדה לטמיון. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי ועדת דורנר לחינוך מיוחד תגיש (ככל הנראה אחרי החגים) את המלצותיה בתקופה בה המערכת הפוליטית בישראל לא יציבה. עדיין לא ברור מי יהיה שר החינוך כאשר תגיש את המלצותיה. "אני תמיד חוששת מביורוקרטיה, אני מאוד מקווה שהשר יקבל את ההמלצות, אך אם משרד החינוך יניח מוקשים זה יהיה קשה", היא מבהירה וקוראת לחברי הכנסת להיות ערים לכך שעזרתם לחוקק את החוק המדובר עשויה להיות הכרחית.

"אני רואה בחקיקת החוק נדבך ליישום ההמלצות, ואם חלילה העניין לא יתקבל בשל עניינים בירוקרטיים, לא אכעס אם גם חברי הכנסת ירימו את הכפפה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully