מי שומר על חיות הגן?

הבוקר נחמץ ליבו של כל חובב בעלי חיים, או סתם בעל לב, לשמע הידיעה כי הג'ירפה ג'וליה נפחה את נשמתה בספארי. הסיבה, ככל הנראה: אוכל שזרקו לה המבקרים. האינסטינקט הראשוני הוא לקלל את המבקרים חסרי החינוך, שלא מזמן כבר סייעו להריגת ג'ירפה שלווה אחרת, אבל הם לא האשמים היחידים כאן, ואולי אפילו לא האחראים האמיתיים למותה.

מיליוני מילים ואלפי דקות שידור כבר הוקדשו להיעדר החינוך של הישראלי המצוי. האלימות במועדונים, במגרשי הכדורגל, בכבישים, בכנסת, בבתי הספר ובמחסומים – הכל נתלה, ובצדק, בטבע הישראלי גס הרוח. הבעיה היא כי בכל אחד מהמקומות הללו יש לאלימות ולזלזול בחוקים עוד כמה גורמים אחראיים, שפשוט לא עושים את תפקידם ומאפשרים לעוולות האלה להתרחש באור יום, לעיני כל וללא כל בושה. אם ברוב תחומי החיים מי שאחראי לאכיפה היא משטרת ישראל, הקורסת תחת העומס - במקום פרטי כמו הספארי, התירוץ הקבוע הזה ממש לא לוקח.

מביקורים שערכתי בספארי ברמת גן, בחמת גדר ואפילו בפינת החי הקטנה בפארק הירקון, חזרתי עם רושם אחיד: אף אחד לא שומר על חיות הגן. בפארק הירקון לדוגמה, מוחזקים בכלוב לא גדול במיוחד כמה יעלים, מספר סוגי ברווזים, עוף ממשפחת היענים ומשפחה מצומצמת של חיה, שנראית כמו שפן סלע וכמובן כמה עשרות יונים, שבאות ומחרבנות על כל חלקה טובה. מבלי להתחשב בזוטות כמו בית גידול ושיקולים אקולוגיים אחרים, צופפו האחראים על הפארק את כל מיני החיות הללו בכלוב אחד, אולי כדי לחסוך בקצת גדר ואיזה מתקן האכלה. והמבקרים, שפוקדים בהמוניהם את פינת החי בסופי השבוע, מביאים לחיות מכל טוב הארץ והמקרר וממש מתחת לשלטי ה"נא לא להאכיל את החיות" מכבדים את הבמבי בבמבה – אם זה טוב לילד, אז מה, לחיות זה לא מתאים?

ואם תרחיקו עד משולש הגבולות בואך רמת הגולן ותחליטו לבקר בחמת גדר תיתקלו בתופעה בעייתית לא פחות. אין מה לעשות, תנין, גם כשהוא קטן, הוא לא בדיוק חמוד ודורש ליטוף, וזה אולי מה שגורם למתקפה הכוללת עליו, שסופגים זוחלי הענק בחמת גדר. באחד מביקורי במקום נחרדתי לראות חבורת בני נוער מתחרים בידוי פחיות על התנינים במכלאה שמתחתם, כשבמקביל זרקו אחרים ממבחר המוצרים הנמכרים במזנון, כדי לכבד את בעלי החיים. בשל חשש סביר לא למצוא את עצמי בתוך מכלאה נמנעתי להתעמת עם חבורת הערסים ופניתי לחפש את אחד מעובדי המקום, שלא נראו כלל באזור. אחרי חיפושים ארוכים מצאתי עובד, שלא התרגש במיוחד מתלונתי והבטיח ללכת לבדוק.

בעוד בשני האתרים הראשונים הביקור מתבצע ברגל, בספארי מדובר כבר בהרפתקה מוטורית אתגרית יחידה מסוגה. כידוע, בחלק הראשון של הפארק מסיירים המבקרים במקום בתוך מכוניותיהם, או ליתר דיוק יוצאים למרדף רכוב אחרי כל הולך על ארבע שנראה באזור. המראות שזכרתי מילדותי של טור מכוניות מתנהל באיטיות בדרך המסומנת, כששלל חיות חמודות מתקרבות אלינו מכל הכיוונים, השתנו ללא הכר. המבקר הטיפוסי לא בעניין של חוקים – מי שבא לו עוצר בצד או מרביץ איזה חארקה למראה בת יענה אומללה. וכמובן איך אפשר בלי התחביב הלאומי: צ'פר את הצבי בוופלה.

והנה היום, אנחנו מתבשרים על מותה של ג'ירפה, ואני חש תמיהה איך רק שתיים נפחו את נשמתם עד עכשיו. זה די מפתיע שאף חיה לא נדרסה עד היום מגלגלי הטרוריסטים המוטוריים וזה לא פחות ממדהים שאף במבי לא נמצא קשור ומקופל בתא המטען במכוניתה של משפחה חמה, שרק רצתה חיית מחמד לילד.

הבעיה היא פשוט היעדר פיקוח של המפעילים (בגן החיות התנ"כי בירושלים המצב, אגב, שונה לגמרי). בשני האחרונים גובים כמה עשרות שקלים מכל מבקר במקום שמטרתם לדאוג, בין השאר, לטובת החי – אבל בשטח זה לא ממש מורגש. אין פקחים או שומרים נראים לעין וככה זה, כשהפרצה שקוראת לגנב היא בגודל של ג'יפ, אז להאשים את המנטאליות זו קצת חוצפה. לשים שלט גדול שאומר מה אסור לעשות הוא בדיוק מה שהתכוון המשורר, שחשב על הביטוי כסת"ח. כשהמבקר הראשון בספארי יאלץ לשלם קנס גדול על האכלת בעלי חיים או על נסיעה פרועה, התמונה עשויה להשתנות. מצלמות שיותקנו ליד מכלאות התנינים ויפקחו על המבקרים יכולות לחסוך לא מעט צילומי רנטגן וניתוחי הוצאת פחית קולה. אם לא הבנתם עד עכשיו, אנחנו במזרח התיכון, וגם אם נגנה את דפוסי ההתנהגות הנהוגים בו עוד אלף פעם זה לא יעזור. ככה זה, רק כוח אנחנו מבינים.