פייגלין נגד שאר העולם

תעלומת משה פייגלין ו"חטיבת המנהיגות היהודית" שבראשה הוא עומד לא נפתרה במהלך מערכת הבחירות הפנימית אתמול ב[[ליכוד]]. הנטע הזר, גם במחוזותיה של מפלגת הימין הגדולה מכולן, לא יצליח ככל הנראה לנצל לטובתו את מערכת הבחירות הכי הזויה שאי פעם נראתה במחוזות מצודת זאב, כדי להגשים את חזונו ולנצח לראשונה.

למרות זאת, ולמרבה האירוניה, בדיוק במערכה ההזויה הזו ניסה פייגלין לנטוש את מיתוגו כסמן הקיצוני והסהרורי של הליכוד, ואט אט לפסוע בצעדים שקטים וזהירים כלפי הקונצנזוס של הליכוד. לא בעקבות שינוי מזהיר במצע האידיאולוגי שלו, אלא מהיותו "מנצח מחמת הספק". היעדרותו המופגנת של סילבן שלום מההתמודדות האחרונה מיקמה אותו כאלטרנטיבה היחידה, וגם זה משהו כיום "במפלגה של ביבי".

"חשוב לנו להראות לעצמנו ולציבור שמעגלים שלמים של מצביעי ליכוד מסורתיים יתמכו בנו", אומר, כמעט מתנצל, מוטי קרפל, אחד מראשי 'המנהיגות היהודית'. קרפל מנסה לבסס את השאיפות הללו, ומציין כי להערכתו, "על כל מצביע "שלנו", הצלחנו להביא שני מצביעים מ'הליכוד המסורתי'".

למרבה ההפתעה, הערכותיהם של אנשי פייגלין אינן רחוקות מהמציאות, אבל מסיבות אחרות בתכלית. בסניף המפלגה באשדוד למשל, "פתחו חשבון" עם נתניהו מכיוון שהוא הפסיק להיעתר לבקשותיהם, ולמרות נסיונות התחנפות מצידו של יו"ר המפלגה, החליטו חברי הסניף כאיש אחד לתמוך בפייגלין וכוחותיו. ככה זה בליכוד, הכבוד מעל הכל.

אולם למרות נסיונות ההתקרבות הספק מוצלחים לגרעין הוותיק של המפלגה, אנשיו של פייגלין עדיין מתנהלים ונראים כמו יחידה אוטונומית מופרדת ונפרדת משאר המחזות הנפוצים של יום בחירות סטנדרטי בליכוד. החבורה מתמקמת במלון קרלטון האריסטוקרטי, מרחק שנות אור מהמראות ההמוניים של גני התערוכה. כשמנסים להסביר לאחד מהפעילים כיצד להגיע לשם, הוא צוחק בביטול ואומר שאין לו מושג איך להתנייד בעיר. "אני מגוש עציון, להסתובב כאן בתל אביב זה בשבילי כמו להיות בלונדון", הוא אומר בחיוך.

עוד לפני כן, פתח פייגלין את יומו באופן צפוי בעיר העתיקה בירושלים, ומיהר להצהיר כי "הר הבית הוא סלע קיומנו". משנתו של פייגלין והחטיבה למנהיגות יהודית מייחסת פרק נרחב למקום, ולפיה, "סיום השליטה הערבית ב[[הר הבית]] יביא לסיום הכיבוש הערבי בארץ ישראל ולשלום לאזור ולעולם כולו". משם, מיקם פייגלין את החפ"ק היהודי שלו במלון רמאדה בירושלים, בלי סניפים ובלי לחיצות ידיים רבות. זאת, מסבירים פעיליו, מכיוון שהמנגנונים ההיסטוריים של הליכוד "עדיין לא מעכלים אותנו, ואלו עומדים בצורה טוטאלית מאחורי נתניהו".

פייגלין עצמו מפגין ביטחון בשלהי היום. "זה יום מרגש" הוא מכריז בחצי חיוך, וממשיך לציין שלהערכתו "התקדמנו כמה וכמה ליגות בתודעה הציבורית". לשאלת התוצאות הסופיות הבלתי נמנעת, הוא עונה שלהערכתו "נכפיל היום את כמות המצביעים שלנו מהפעם הקודמת", ואף דואג להכריז ש"ביבי נלחץ מזה".

בקבוקי שמפניה לא יפתחו היום במטה הבחירות המאולתר של פייגלין בתל אביב, אולם קשה להתעלם מההצלחה היחסית שלו ושל אנשיו. בתוך כך, כמובן שאין בכוונתם להרים ידיים כעת. "כמו שהמפאיניק"ים והקיבוצניקים שלטו במדינה הזו יותר מ-80 שנה, אולי עכשיו הגיע הזמן להחלפת תפקידים", מסכם קרפל. מבחינתו של פייגלין עצמו, העתיד כבר כאן. "מה שחשוב זה שהערב נוצר באופן חד וברור מוקד ימני מסורתי ולאומי אמיתי", הוא מכריז, ומוסיף כי להערכתו, "בבחירות הבאות נביא חמישה או שישה מצביעים מהליכוד המסורתי על כל איש שלנו".