היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט לא לפתוח בחקירה פלילית נגד [[הרב חיים דרוקמן]], ראש מערך הגיור הממלכתי במשרד ראש הממשלה. זאת, למרות שהתברר כי דרוקמן חתם בתור "דיין בבית דין בוורשה" על מסמכי גיור של אשה מבלרוס, שעה שלאמיתו של דבר היה באותה עת בישראל. לפי טענות נוספות, דרוקמן חתם על תעודות גיור המתייחסות למעשי [[גיור]] שבהם לא השתתף. אתר "מחלקה ראשונה" מדווח היום, כי התברר שדרוקמן גייר גם בחוץ לארץ, בניגוד לתקנות המתירות לגייר רק בישראל.
מזוז החליט לגנוז את תיק דרוקמן מבלי לנמק את ההחלטה. זאת, לאחר שקיים, לדבריו, התייעצויות בעניין. מסמכים בעניין הועברו לעיון של הרב הראשי שלמה עמאר, פרקליט המדינה ערן שנדר והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שוקי למברגר.
החלטתו של מזוז מנוגדת לחוות דעתו של הרב עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, שהאשים את דרוקמן בזיוף והמליץ שפרקליטות המדינה תחקור את מעשיו. ב-19 באפריל 2005 שלח יעקבי מכתב תלונה חריף למזוז, בו פירט את פעולותיו הבלתי-תקינות והבלתי-חוקיות לכאורה של דרוקמן. יעקבי האשים את דרוקמן בהפעלת "תעשיית גיורים" בארץ ובחו"ל, שנועדה לעקוף את הכללים הממלכתיים ואת מדיניות משרד הפנים.
"הבטיח לאשה שיחתום לה"
המקרה שהביא לפתיחת החקירה מתייחס לתמרה דמינוק, בת 34 מבלרוס, שהתייצבה לפני כשנתיים בפני [[בית דין רבני]] בוורשה וביקשה לגיירה. בית דין של שלושה רבנים החליט לכאורה לגייר אותה. המסמך המתעד זאת נפתח במלים "במושב תלתא כחדא יתיבנא", כלומר: ישבנו במושב של שלושה כאחד. דרוקמן הוא אחד משלושת החותמים על המסמך.
מבירור שנערך עלה, שדרוקמן היה באותו תאריך בישראל ולא בפולין. הוא נחקר בעניין זה בחשאי על ידי עו"ד יעקב שפירא, איש מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, והודה כי אכן לא היה באותה עת בוורשה. לדבריו, נאלץ לבטל ברגע האחרון את נסיעתו וחתם על החלטת בית הדין "כי הבטיח לאשה שיחתום לה".
מבירורים נוספים שערכו היועמ"ש ועו"ד יעקבי עלה חשד שמקרה זה לא היה מקרה בודד. עם זאת, מזוז הסתפק בקביעה כי "מצא טעם לפגם" בהתנהגות של דרוקמן, וכי הוא מזכיר את הליקויים שמצא "בראיה צופת פני עתיד".
הרב חיים דרוקמן הוא מראשי [[הציונות הדתית]], ובעבר היה ח"כ מטעם המפד"ל. תגובתו של הרב דרוקמן לא התקבלה.