דניאל אלסברג, מי שחשף את מסמכי הפנטגון בהם תואר חוסר התועלת של מלחמת וייאטנם, הלך לעולמו בגיל 92. אלסברג הודיע בחודש מרץ כי הוא חולה בסרטן הלבלב, שאינו ניתן לניתוח, ומסר כי נותרו לו בין שלושה לשישה חודשים לחיות. עוד הוסיף כי בחר שלא לעבור טיפולי כימותרפיה.
בשנת 1969, מצא והעתיק אלסברג מסמכים מסווגים, שנודעו שנים אחר מכן כ"מסמכי הפנטגון", שחשפו כי ממשלת ארצות הברית ידעה בשלב מוקדם כי לא ניתן יהיה לנצח במלחמת וייטנם. מסמכים אלו הוכיחו, על פי הניו יורק טיימס, כי "שממשל ג'ונסון שיקר באופן שיטתי, לא רק לציבור אלא גם לקונגרס, לגבי נושא בעל עניין לאומי".
עד סוף מלחמת וייטנם, יותר מ-58 אלף חיילים אמריקנים נהרגו, ויותר מ-304 אלף נפצעו. במקביל, נהרגו כ-250 אלף חיילים וייטנמים, למעלה משני מליון אזרחים בצפון ודרום וייטנאם, לאוס וקמבודיה. ב-1971 פרסם הניו יורק טיימס את החלק הראשון מתוך תשעה של מסמכי הפנטגון. עם פרסום המסמכים, הם עוררו סערה פוליטית. ממשל ניקסון ניסה למנוע את פרסומם, אך בית המשפט העליון קבע שהמסמכים לא מאיימים על הביטחון הלאומי, ופסל את עמדת הממשל.
עוד בוואלה!
ביום שישי, הודיעה משפחתו של אלסברג על מותו. המשפחה מסרה כי הוא "לא סבל מכאבים" במותו, והוסיפה כי בילה את חודשיו האחרונים "בשתיית שוקו חם, אכילתם קורסונים, עוגות, ובייגלים עם פרג וסלמון מעושן". "בימיו האחרונים, מוקף בכל כך הרבה אהבה מכל כך הרבה אנשים, דניאל התבדח, שאם היה יודע שהמוות יהיה ככה, היה עושה את זה מוקדם יותר", מסרו בני המשפחה.
אלן רוסברידג'ר, העורך הראשי לשעבר של הגרדיאן, אמר כי אלסברג "זכה להערכה רחבה, ובצדק, כדמות גדולה ומשמעותית. אבל לא על ידי ריצ'רד ניקסון, שרצה שיכלאו אותו. הוא הסיבה שאסור לבלבל בין האינטרס הלאומי לבין האינטרס של מי שנמצא בשלטון".
העיתונאי זוכה הפוליצר ווסלי לורי כתב: "זה היה כבוד להכיר את דניאל. אמשיך לקבל השראה מהמחויבות שלו למשימה הגדולה ממנו. הסופר והפרשן הפוליטי מולי ג'ונג-פאסט כינה את אלסברג "אחד האנשים הבודדים שהיו אמיצים באמת על פני כדור הארץ הזה".
אלסברג נולד ב1931 בשיקגו, למד בהרווארד ובקיימברידג'. הוא היה נשוי פעמיים ונולדו לו שני בנים ובת. בשנות ה-50 שירת אלסברג שירת בחיל הנחתים האמריקני בשנות ה-60 נסע לוויטנם כאנליטיקאי אזרחי במחלקת ההגנה וערך מחקר על טקטיקות נגד התקוממות.
אלסברג סיפר כי בזמן שהיה בווייטנם, דיווח כי "אין סיכוי להתקדמות כלשהי ולכן אסור להמשיך במלחמה". אלסברג המשיך וסיפר כי לטענתו זו הפכה גם להיות דעתם של מרבית האזרחים האמריקנים עוד לפני פרסום המסמכים. "ב-1969 רוב האמריקנים כבר חשבו שזה לא מוסרי להמשיך, אבל זה לא השפיע על ניקסון. הוא חשב שהוא הולך לנצח במלחמה, ושהציבור ישמח ברגע שהוא ינצח, לא משנה כמה זמן זה ייקח", סיפר.
ב-1973, לאחר פרסום המזמכים, הועמד אלסברג למשפט. לבסוף, האישומים כנגדו, שכללו ריגול, קשירת קשר וגניבת רכוש ממשלתי בסכום של 115 שנות מאסר, נדחו עקב התנהלות שלטונית בלתי הולמת. זו כללה פריצה של גורמים מטעם הממשלה למשרדו של הפסיכיאטר של אלסברג. חלק מאישומים אלו הובילו להתפטרותו של ניקסון ב-1974 .
לאחר תום מלחמת וייטנאם, הפך אלסברג לפי תיאורו שלו "למרצה, מלומד, סופר ופעיל על הסכנות של עידן הגרעין, התערבויות שגויות של ארה"ב והצורך הדחוף בהלשנות פטריוטית". בשנים האחרונות הביע בפומבי את תמיכתו במדליפים שונים כגון צ'לסי מאנינג, החייל האמריקני שהדליף תיעוד של המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, ואדוארד סנודן, שהדליף תיעודים הנוגעים למעקב של הסוכנות לביטחון לאומי.
בראיון לציון 50 שנה לפרסום מסמכי הפנטגון, אמר אלסברג כי "לעולם לא התחרט לרגע" על הדלפת המסמכים. החרטה היחידה שלו, אמר, הייתה "שלא פרסמתי את המסמכים האלה הרבה קודם לכן, כשאני חושב שהם היו הרבה יותר יעילים. לא פעם אמרתי לחושפי שחיתויות, 'אל תעשו מה שעשיתי, אל תחכו שנים עד שהפצצות יפלו ואנשים ימותו".