(צילום: גדעון צנטנר, שלומי גבאי, רויטרס; עריכה: גדי וינסטוק;
קריינות: אביב אברמוביץ')
כמה מאות מטרים בלבד מפרידים בין משרדי הפנים והאוצר בירושלים, אך המרחק הזה היה גדול מדי בעבור השרים הממונים עליהם, שבמשך שנה ותשעה חודשים אחרי הקמת ממשלת נתניהו השנייה, לא נפגשו אפילו פעם אחת כדי לדון במצב שירותי הכבאות בישראל. דו"חות אינספור, ועדות והחלטות בממשלה ב-25 השנים האחרונות הורו לשרי הפנים והאוצר לקיים עבודת מטה משותפת שתביא להשגת פתרון לבעיות הנוגעות למערך הכבאות - אך כפי שעולה מדו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל שפורסם היום (רביעי), הם לא עשו כן.
שניים מבכירי השרים בממשלת נתניהו, אלי ישי ויובל שטייניץ, מחוברים בקשר אינטנסיבי במיוחד לאזלת היד והמחדלים במצב מערך הכיבוי בישראל, כפי שעולה מדו?ח המבקר, שמטיל עליהם "אחריות מיוחדת". למרות שהיו ערים למצב החמור בשירותי הכבאות, שר הפנים ושר האוצר עסקו בעיקר בריבים ומחלוקות על מימון הרפורמה הכוללת למערך, גלגלו את האחריות מאחד לשני, לא הורו לאנשי משרדיהם לקיים עבודת מטה משותפת, וכאמור, אפילו לא קיימו פגישה אחת משותפת לדון במצב.
"מבחנה הגדול של המנהיגות הוא בראיית המציאות הניצבת מול עיניה וקביעת דרכי פעולה נכונות והולמות למציאות זו בזמן אמת", כותב המבקר ביחס לאחריותם של השרים לנעשה בין כתלי משרדיהם. "אופן תפקודם של שר הפנים ושר האוצר היה בו משום אזלת יד נוכח מודעות לאפשרות שאירוע חירום עלול להתרחש בכל רגע, בין שמדובר בשריפה גדולה בהר הכרמל ובין באירוע גדול אחר שבו נדרשת מעורבות של כוחות הכבאות. לרוע המזל, אירוע כזה אכן התרחש קודם לתמיכה מספקת בכשירותו של מערך הכבאות".
כמי שהכיר היטב את מה שהמבקר מכנה "החולייה החלשה", החל ישי, שכבר כיהן פעמיים בעבר כשר פנים, להתריע מיד עם חזרתו למשרד הפנים במרץ 2009, בפני ראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון, על מצב שירותי הכבאות, אותו נהג לכנות "קטטסטרופלי". באוקטובר 2009 פנה לנתניהו והצביע על מחסור דחוף של 400 מיליון שקלים להתמודדות עם אירועי חירום, ואף הזהיר: "אני חרד מיום פקודה בו, חלילה, יוכחו טענותיי על כך שמערך הכבאות אינו מסוגל לספק הגנה מספקת במצב חירום לאומי ובשגרה". בשנה שלאחר מכן, ניהלו אנשי משרד הפנים דיונים מתמשכים בנושא עם אנשי אגף התקציבים באוצר ושירותי הכבאות, בריכוזו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אייל גבאי, אך לכל אורך הדיונים, כך לפי הדו"ח, האוצר הציב התנגדות נחרצת והתנה את הדרישה לתקציב רב שנתי בביצוע רפורמה כוללת במערך הכיבוי וההצלה.
הקריאות החוזרות והנשנות של ישי נרשמו בפני המבקר, אך לא היה בהן מספיק. לפי הדוח, ישי התמקד אך ורק בסוגיית המשאבים הדרושים ולא עמד כלל על מידת כשירותו המבצעית של מערך הכבאות. גם כששב ופנה בדרישות תקציביות לראש הממשלה ולמשרד האוצר, הוא הציג פתרון בבחינת "הכל או לא כלום", לא הבחין בין הצרכים הכוללים לצרכים הדחופים בטווח הקצר, ולא גילה נכונות לבחון אפשרות לאתר מקומות מימון לכך בתוך משרד הפנים.
במאי 2010 חלה "תפנית חדה וברורה" בעלילה. מצד אחד, משרד הפנים גיבש לראשונה הצעה שאינה רב שנתית, אלא כוללת דרישת תקצוב מיידי של כ-168 מיליון שקלים, (גם זה, מעיר המבקר, בעקבות פנייה של אנשי מבקר המדינה שעסקו במעקב על הליקויים במלחמת לבנון השנייה והתריעו בפני ישי כי ממצאי הביקורת חמורים מאוד). במקביל, שטייניץ החליט "לשנות קו" ולא לנהוג לפי המדיניות המסורתית של משרד האוצר, וכך התאפשרה סדרת הדיונים בין משרד האוצר ומשרד הפנים בריכוזו של אייל גבאי, שהובילה לקבלת החלטת הממשלה על הקצאה מיידית של 100 מיליון שקלים כחודש לאחר מכן. חודש לפני השריפה, ישי הגיש הצעה נוספת לתקציב של 460 מיליון שקלים, אך להבות השריפה הקדימו את ההצעה, שלא הגיעה לכדי דיון בממשלה.
גבולות האחריות ששטייניץ וישי ראו לעצמם במסגרת תפקידיהם מצומצמים למדי, כפי שעולה מהדו"ח. ישי אמנם הזהיר וקידם נושאי תקציב, אבל בכך פחות או יותר הסתיימה, לפחות מבחינתו, אחריותו בנושא. למרות שעל פי החוק, שר הפנים הוא שמופקד על רשויות הכבאות, מתשובותיו של ישי למבקר עולה כי הוא סבור שהאחריות על התפעול התקין של המערך מוטלת בעיקר על הדרג המקצועי, ואחריותו שלו מסתכמת ב"התווית מדיניות, השגת משאבים והקצאתם, ממשק עם גורמי ממשל אחרים בעיקר משרדי ממשלה, הפעלת סמכות: התקנת תקנות, פיקוח ובקרה". לו עצמו, יש "נגיעה" בלבד לעניין ההיערכות המבצעית ומוכנות מערך הכבאות. מכיוון שלא ראה בתפקידו כממונה על שירותי הכבאות איזושהי אחריות לגבי מוכנותו המבצעית של המערך, ישי "לא ירד לעומק" בפרטי המצוקות, לפי הדו?ח, ובכך כשל.
שטייניץ הסכים להקצאת תקציב "לאחר עיכוב מיותר"
ישי ניסה להדגיש כי הוא עצמו הפציר שוב ושוב להעביר את האחריות על מערך הכבאות למשרד לביטחון פנים, אך המבקר סבור שצעדיו לא היו חריפים מספיק. "כמו כל בעל תפקיד שיש בו סמכות ואחריות, המבין שאין בכוחו לשאת באחריות המוטלת עליו והמחייבת אותו, יכול היה לשקול להסיק את המסקנות המתחייבות מכך, עד כדי עמידה על כך שתועבר אחריותו בנושאים האמורים לשר אחר בממשלה, על כל המשתמע מכך", כתב לינדנשטראוס.
את עיקר האחריות גלגל ישי לפתחו של שר האוצר ואנשי משרדו, שלפי הדו"ח, הציבו התנגדות מתמדת לדרישותיו, והתעקשו להתנות את התוספות התקציביות בביצוע רפורמה, בטענה שתוספת ללא רפורמה היא בזבזנית והרת אסון, שכן היא לא תלווה בהתייעלות ארגונית. המבקר מציין לזכותו של שטייניץ שבסופו של דבר, במאי, הסכים להקצאת תקציב מיידי בלי קשר לרפורמה, "אלא שהדבר, למרבה הצער, קרה לאחר עיכוב מיותר".
"שר האוצר סבור כי תפקידו, כחבר ממשלה, שונה במהותו מתפקידם של שרים אחרים, כאשר תפקידו הוא לשמור על המסגרת התקציבית והכלכלית כנגד הדרישות והלחצים המופנים מכל עבר, מוצדקות ככל שתהיינה", מעיר המבקר על תפיסת האחריות המינסטריאלית של שטייניץ, "הוא בגדר 'מתאם' ו'שומר סף' בלבד, היושב על 'ברזי התקציב' ומונע חריגות מן התקציב שאושר על-ידי הממשלה והכנסת". לינדנשטראוס סבור כי שטייניץ, שר בכיר וחבר בקבינט, שהכיר היטב את סוגיית מוכנות שירותי החירום בישראל, היה צריך להבין את ההשלכות של מדיניות ההתנייה של האוצר, לנוכח מצבו המחריף של מערך הכבאות, לא להתמהמה, ולוודא שבמשרד האוצר והפנים עמלים על פתרון ביניים.
עוד בנושא
דו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל - סיקור מיוחד
ישי ושטייניץ רצו "הכל או כלום" ומערך הכבאות לא תוקצב
מהי "האחריות המיוחדת" של שטייניץ וישי?
אסון אוטובוס הצוערים - דקה אחר דקה
מידע לא עבר, הכביש שבער לא נסגר
בכל ימי השריפה לא מונה מפקד לכבאים
"אסור שהכלל יהיה שהכלבים נובחים והשיירה עוברת"
בפועל, לא ישי ולא שטייניץ הורו לאנשי משרדיהם לשבת ולסגור את הסיפור אחת ולתמיד. אף אחד מהם לא "הרים את מלוא כובד משקלם ומעמדם הרם בממשלה" כדי להביא לפתרון המחלוקות, כך במילותיו של לינדנשטראוס. במקום זאת, גלגלו האחריות ביניהם: ישי האשים את שטייניץ בהתניית התקציבים ברפורמה, ושטייניץ הסיט את האש חזרה למשרד הפנים ועמד על כך שישי יכול היה לנצל מקורות תקציביים פנימיים למימון הצרכים הקריטיים במערך הכבאות. אם היתה מתבצעת עבודת מטה משותפת מצד שני המשרדים במטרה לאתר את החוסרים שיש להשלימם בדחיפות, כך לפי הדו"ח, ייתכן שהיו יכולות להיות תוצאות מעשיות שישפרו את מערך הכבאות ומוכנותו לחירום, עוד לפני יישום הרפורמה.
מושג האחריות ה"מיוחדת" שיצר המבקר לתיוג התנהלותם של ישי ושטייניץ נועד לבחינת הציבור, מתוך רצון להכניס תוכן למושג האחריות המינסטריאלית, שלטענת המבקר מאפשר לשרי הממשלה לגלגל את האחריות לדרגים המקצועיים שמתחתיהם, ולבעוט את הבעיות מממשלה לממשלה. הכדור היה במגרש של שטייניץ וישי, מדגיש המבקר בדו"ח, והם לא עשו איתו דבר, ולמרות שלמושג זה אין כל תוקף משפטי, הוא מציג את הממצאים לעיון הציבור. "אסור שהכלל יהיה שהכלבים נובחים והשיירה עוברת", כותב המבקר בדו"ח, "נוכח השריפה הנוראה בכרמל לא תוכל השיירה לעבור. העין הציבורית תהיה חייבת להישאר פקוחה ולגלות כי כל פסיפס ממצאי הביקורת בפרשה זו נמצא על שולחן הניתוחים, בכל עת, עד תיקון אחרון הליקויים".
להורדת דו"ח מבקר המדינה במלואו
לפניות לכתבת: tal_sh@walla.net.il