מה מתנגדי "חוק ההסדרה" לא רוצים שתדעו?

בתחילה הם ניסו למכור לנו את הלוקש שכל המאחזים יושבים על אדמה פלסטינית פרטית העוברת בירושה מדור לדור. "מדובר בגזל", הילכו עלינו אימים. הבעיה התחילה כשניסו להוכיח זאת בבית משפט מוסמך. באחד המקרים "הבעלים" נחל כישלון חרוץ ורגע לפני שיהיה מאוחר מדי מבחינתו, החליט למשוך את התביעה. הפלסטינים הבינו שהשופט עוד עלול להשתכנע שהאדמה אינה שלהם ומכאן והלאה החליטו להתמקד במסלול המועדף עליהם - עתירה לבג"ץ נגד המדינה. סוד ידוע הוא שכאשר מסמכי הבעלות לא נדרשים כהוכחה בעתירה - קל הרבה יותר לבסס בעלות יש מאין.

המתיישבים ניסו להתנגד למהלך, לתומם הם סברו שבעלות היא עניין שמבררים עם מסמכים, הוכחות, רישום בטאבו ושטר קניין. כשביקשנו לפתוח את הדיון מחדש כדי לנסות ולהציג עמדה אחרת מצד המדינה וכן לנסות ולצרף את המשפחות שעומדות להיות מגורשות מבתיהן כצד לדיון - נהדפנו בעוצמה. אמרו לנו שפסק דין סופי הוא פסק דין סופי ואי אפשר לעשות דבר בעניין. "מה יהיה על שלטון החוק", צעקו עלינו.

אז ביקשנו להסדיר את הנושא בחוק. הגשנו הצעה טובה ומאוזנת שההיגיון והשכל הבריא שולטים בה. הצעה שקובעת מצד אחד כי לא מחריבים יישובים פורחים בארץ ישראל בגלל גחמות לא מוכחות של מאן דהוא, ומצד שני מייצרת מנגנון פיצוי מוצלח ונדיב למקרה שבו בגלל טעות שנעשתה בתום לב נפגע קניינו הפרטי של הבעלים האמיתי. "אין לזה תקדים בארץ", רעמו עלינו.

אז בדקנו וגילינו שהתקדימים קיימים. מי שבאמת מתעניין בנושא ימצא אותם פזורים לאורך השנים בבתי המשפט השונים ולאורך לא מעט התדיינויות. הם רק מחכים שמישהו יגלה אותם. זה מתחיל בבקשתו של לוי אשכול, המפאיני"ק הגדול, שביקש להסדיר את החזקה על אדמות להבות חביבה. הנאום שנשא במליאת הכנסת בחודש ינואר של שנת 1954 כל כך הגיוני וכל כך פשוט שזה כמעט לא נתפס עד כמה שבאותה תקופה התייחסו לנושא באופן כל כך ענייני. בלי התלהמות, בלי ימין ושמאל. "ישנו יישוב", אמר אשכול, "ובניינים של המשק עומדים על אדמתו של ערבי הנמצא עכשיו בארץ. הוא תובע את האדמה ואין ספק שצריכים לפצותו, אולם אין גם ספק שאי אפשר להרוס את הבניינים, ובדין, בצדק ובחוק אין חברי להבות חביבה רוצים לעזוב את האדמה".

ההיגיון הזה הנחה את המדינה שוב ושוב במשך השנים. כך גם היה כאשר המדינה עצמה בנתה בטעות על חלקת האדמה של משה זר את אזור התעשייה של ברקן. המדינה העבירה לו סכום של פיצויים והשטח עבר לחזקתה. התקדימים שנחשפו גרמו לגופים שמתנגדים להתיישבות להעלות טענה חדשה. "מה יגידו בעולם?", הם מפחידים אותנו בהפחדה התורנית שלהם. "אף מדינה לא תקבל את החוק הזה", הם מנסים לשכנע אותנו.

ושוב, אותו סוג של הפחדות ושוב חוסר מוחלט בביסוסן. הלא חייבים לבדוק תקדימים עולמיים כדי לטעון טענה כזו, אלא אם כן כל המטרה היא שוב ניסיון לשתק את המערכת הפוליטית. מי שבאמת ירצה לבדוק את העניין, יגלה שהמקרה הישראלי של חוק ההסדרה דומה מאוד למקרה הקפריסאי. לאחר חלוקתה של קפריסין בין הטורקים והיוונים נותרו תביעות בעלות של יוונים שטענו כי שטחים בנויים בצד הטורקי שייכים להם.

טורקיה, שהייתה סבורה שלא נכון להחריב בדיעבד יישובים שלמים, קבעה מנגנון פיצוי דומה מאוד לחוק ההסדרה. החוק קבע כי בתים שנבנו על אדמות פרטיות יווניות יזכו את בעליהן היווניים בפיצוי כספי מלא, אך הבית לא ייהרס ויישאר בבעלות טורקית. בעניין אחד החוק היה שונה – הוא התייחס גם לבתים שנבנו בחוסר תום לב. אלא שלא כל תושבי האי קיבלו את החוק הטורקי. דמופולוס ואנסטסידאו, שני אזרחי קפריסין מהצד היווני, התעקשו על החזרת אדמותיהם ופנו לבית הדין האירופי לזכויות אדם ועתרו נגד החוק.

את העובדה הבאה מתנגדי חוק ההסדרה לא רוצים שתדעו. הם יודעים ש"דעת הקהל העולמית" היא הכדור האחרון שנותר להם במחסנית ההפחדה. ובכל זאת אני רואה זאת כחובתי בתור מגיש הצעת חוק ההסדרה לגלות לכם את האמת. בית הדין האירופי פסק לפני שנתיים לטובת טורקיה. הוא קבע כי מנגנון הפיצוי בחוק הטורקי מאזן היטב בין זכות הקניין היוונית למציאות שנוצרה בשטח הטורקי שתושביו כבר בנו בו את בתיהם. "ניתן להסתפק בכספי הפיצויים ולהותיר את המציאות שנוצרה בשטח על כנה", קבעו השופטים.

האם במקרה שישראל תיגרר לטריבונל בינלאומי באמת סביר להניח כי דינו של חוק ההסדרה הישראלי, המתייחס לבנייה בתום לב, יהיה גרוע מזה הטורקי המתייחס בחלקו לבנייה מכוונת וזדונית? אל תאמינו יותר להפחדות!

הכותב הינו חבר כנסת מטעם מפלגת הבית היהודי

עוד באותו נושא:
תושבי גבעת האולפנה נועדו עם נתניהו: "פגישה קשה"
נתניהו: "חוק ההסדרה עלול לפגוע בהתיישבות"
ח"כ יעקב כץ: מי שיגרש יהודים לא יהיה ראש ממשלה
נתניהו: "העברת חמשת הבתים בגבעת האולפנה - כ-14 מיליון שקל"