ישראל נלחמת בתופעת המסתננים? אכזריות ואיוולת

כאשר נקראו היהודים לעזוב את בתיהם ולהתכנס בכיכר העיר, ברח סבי מפולין, מותיר מאחוריו את בני משפחתו, שאותם לא ראה עוד. סבי הבריח גבולות והסתנן לברית המועצות, בה שהה עד לסיומה של מלחמת העולם השניה. פעם שאלתי אותו מדוע מצא עצמו במהלך המלחמה בברית המועצות דווקא. "שם יכולתי ללמוד ולעבוד", השיב.

לו היה סבי נתפס על ידי פקידי הגירה, שהיו שואלים אותו אף הם: "מדוע באת?", והוא היה משיב להם כפי שהשיב לי - היה ודאי מסווג מיד כמי שבא לשפר את איכות חייו. אלא שסבי לא היה מהגר עבודה. הוא נמלט על חייו ועל חירותו למקום שבו חש שיוכל לזכות בהגנה ולשקם את חייו. תשובה לשאלה "מדוע באת?" אינה מגלה זאת. לו שאלתם את סבי: "מדוע עזבת את פולין, ומה היה קורה לו החזירו אותך אליה?", התשובה היתה מבהירה שסבי, כמו יהודים אחרים באירופה שהצליחו להימלט על נפשם, היה פליט. ברית המועצות היתה מדינת המקלט שלו.

מאז שנת 2005 נכנסו לישראל מבקשי מקלט במספרים גבוהים בהרבה מאלה שישראל היתה מורגלת אליהם בעבר. רובם אזרחים של שתי מדינות: אריתריאה וסודן. באריתריאה מונהג משטר דכאני ומצב זכויות האדם שם מצוי בהתדרדרות מתמדת. נציבות האו"ם לפליטים קבעה כי רוב מבקשי המקלט האריתראים נופלים בגדר אמנת הפליטים, ואף משרד החוץ הודה לאחרונה בדיון שהתקיים בכנסת, כי מן הטעם הזה לא עומדת על הפרק אפשרות להחזירם לארצם. החזרת מבקשי המקלט מסודן מעוררת בעיות דומות. בעשורים האחרונים רדפה ממשלת סודן קבוצות שונות על רקע דתן או השתייכותן האתנית, וטבחה באזרחיה באזורים שונים במדינה. משום כך, רבים מהאזרחים הסודנים אשר נכנסו לישראל - הינם פליטים.

למרות זאת, ממשלת ישראל מוסיפה לטעון שאין מדובר בפליטי - אלא במהגרי עבודה. ואולם, הרשויות אינן סומכות את טענתן על בחינת בקשות המקלט של האריתראים ושל הסודנים. למעשה, לא מבוצעים בעניינם הליכים לקביעת מעמדם לפי אמנת הפליטים. השאלה היחידה אותה נשאל כל מבקש מקלט מאריתריאה ומסודן בעת מעצרו לאחר כניסתו לארץ היא "מדוע באת?". רבים משיבים, כי הם מבקשים להשתחרר ולעבוד למחייתם. ואולם, השאלה "מדוע באת?" אינה בוחנת האמנם קיימת עילת מקלט. השאלות הרלוונטיות הן: "מדוע עזבת את ארצך, ומה יארע לך אם תוחזר אליה?". לו היו נשאלים כך, התשובות היו מלמדות, שרבים מאוד מהם הינם פליטים. מנתונים, שפירסמה נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2010, עולה כי ברחבי העולם הוכרו כפליטים 83.9% ממבקשי המקלט מאריתריאה ו-63.9% ממבקשי המקלט מסודן.

משום שהבקשות למקלט של האריתראים והסודנים אינן נבחנות, הם אינם זוכים לזכויות המובטחות לפליטים. הם שוהים בישראל כשצווי גירוש שאינם בני ביצוע תלויים ועומדים נגדם, העסקתם בישראל מיוסדת על הסדר "אי-אכיפה", הם אינם זכאים לביטוח בריאות ולכל סיוע אחר ועתידם לוט בערפל. הם מצטופפים באזורים מוחלשים, ומוסיפים על המצוקה השוררת בהם ממילא.

על רקע הדברים האלה יש לבחון את החלטת ממשלת ישראל להקים את מתקן הכליאה הגדול בתבל בנגב, שבו יוחזקו מבקשי מקלט עם ילדיהם, ואת הצעת החוק למניעת הסתננות, שהממשלה מקדמת בכנסת. על פי הטענה, המתקן, ועימו החוק שיאפשר לכלוא מבקשי מקלט וילדיהם לתקופת מינימום של שלוש שנים ירתיעו מבקשי מקלט נוספים מלבוא לישראל.

מדובר, פשוטם כמשמעם, באכזריות ובאיוולת. מתקן עצום וצפוף, המנוהל כבית סוהר, יהפוך עד מהירה למחנה פליטים דכאני מן הגרועים בעולם. כל זאת, מבלי שיהיה בו לקדם בדבר את יציאתם של העצורים מישראל. יתרה מזו, אלה המגיעים גם היום חרף הקשיים הנוראים והסכנות האיומות שבדרך יוסיפו לבוא אף אם יכלאו לתקופה ממושכת. ממילא רובם המוחלט של מבקשי המקלט יוותר מחוץ למתקן, משום שזה מלכתחילה מיועד ל-10,000 בני אדם. כבר עתה, עוד לפני שהחלה בניית המתקן, מצויים בישראל כ-40,000 מבקשי מקלט.

אין ספק, כי הטיפול במבקשי המקלט מציב בפני מדינת ישראל אתגרים מורכבים. עם זאת, ישראל אינה המדינה המערבית היחידה המתמודדת עם קליטה של מבקשי מקלט. גיבוש פתרונות הולמים לא ייתכן, אלא על ידי אלה: הכרה במציאות, ולפיה מבקשי מקלט במספר לא מבוטל לא יעזבו את הארץ בשנים הקרובות; קבלה כי יהיה על ישראל לארחם תוך מילוי חובותיה על פי אמנת הפליטים בתחומים הנוגעים לעבודה, לרווחה, לדיור, לבריאות ולחינוך; ובחינה אינדיבידואלית – במסגרת מנגנון יעיל אך הוגן – של בקשות המקלט.

עודד פלר הוא ראש תחום הגירה ומעמד באגודה לזכויות האזרח בישראל

לקריאה נוספת
השר אלי ישי: "אפעל בכל כוחי שלא יהיו כאן מסתננים"
נתניהו דורש: קיצוץ 2% בתקציב כדי לטפל במסתננים
תכנית נתניהו למלחמה במסתננים: גדר, קנסות וגירוש