"בין קלינטון לפוטין, ליברמן בחר בצד הלא נכון"

"לא תמיד צריך להיות צודק, אפשר גם להיות חכם". זהו המסר שמבקש לשגר יעקב קדמי, ראש לשכת הקשר "נתיב" לשעבר, לשר החוץ אביגדור ליברמן, ששב ומביע את אמונו המוחלט בראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין בעניין תקינות הליך הבחירות ברוסיה - בניגוד צורם לביקורת הקולנית שהשמיעה עליו ארה"ב. "בתור איש פרטי או פוליטיקאי, ליברמן יכול היה להגיד את מה שאמר לפוטין; אבל בתור שר חוץ - אסור היה לו להגיד את זה", קובע קדמי בראיון לוואלה! חדשות. "נכון שיש לנו אינטרסים מדיניים משותפים עם רוסיה, שחשוב להמשיך ולפעול למענם, אבל זה לא צריך לעלות בדיון המדיני-פומבי ולהיראות כאילו שיש לנו עימות גלוי וחילוקי דעות עם ארה"ב".

"לא תפקיד שר החוץ להשליט סדר וצדק בעולם. שר החוץ צריך לפעול לפי השיקול המדיני", מוסיף קדמי, שנולד בשם יאשה קוזקוב ונחשב לאחד מפורצי הדרך של העלייה היהודית מברית המועצות. הבחירה שעשה שר החוץ בפוטין על פני הילרי קלינטון, אומר קדמי, "פשוט מיותרת", ומונעת משיקולים פנים-ישראליים של הדגשת תפישת העולם שלו, על חשבון היחסים החשובים עם האמריקאים. "היה גם מי שדיבר על כך שזו הייתה התרסה מכוונת כלפי קלינטון, שהעבירה ביקורת עלינו שבוע קודם לכן. אני לא יודע אם זה נכון, אבל בכל מקרה, אם העמדה האמריקאית כלפי הבחירות היא כפי שהיא, ומערכת היחסים שלנו אם ארה"ב חשובה כמו שהיא, לא חכם מבחינתו של שר החוץ לחלוק על האמריקאים בעניין שהוא שולי למדינת ישראל".

קדמי בן ה-63, כיום איש עסקים, מכיר היטב את מארג היחסים הטעון במשולש ישראל-רוסיה-ארה"ב, הרווי בשיקולים מדיניים וביטחוניים שונים. אחרי שבשנות ה-70 תבע את הסיסמה "שלח את עמי" למאבקם של מסורבי העלייה והיה מהראשונים שעורר את דעת הקהל הישראלית והעולמית בנושא, גויס קדמי על ידי ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין לשורות ארגון נתיב, שפעל בחשאי תחת השלטון הקומוניסטי להעלאת היהודים מארצות שמאחורי מסך הברזל, ובעיני הק-ג-ב נחשב לארגון ביון שחותר תחת ריבונות המדינה. ב-1992 מונה לעמוד בראשות הארגון, אך ב-1999 התפטר, בעקבות חילוקי דעות עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, כשברקע טענות אודות גרירת הארגון לפעילות מודיעינית מסוכנת ברוסיה. מאז, בהיותו אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הציבור דובר הרוסית, עולה שמו מדי כמה שנים בהקשרים פוליטיים שונים - ובעניין הסערה התקשורתית שקמה השבוע נגד ליברמן, בהחלט יש לו מה להגיד.

קדמי מסכים חלקית עם דברי הביקורת הרבים שנשמעו בשבוע החולף על ליברמן, לפחות בעניין הפומביות שנתן לתמיכתו בפוטין. עם זאת, כמו ליברמן, גם קדמי סבור שבהחלט צריך להמשיך לתחזק את היחסים עם מוסקבה, "כי זה ככל הנראה השלטון שישלוט גם עוד 12 שנים", וכמו ליברמן, גם הוא סבור שהביקורת על שר החוץ נגועה בבורות ובדעות קדומות, ושההתייחסות הישראלית בכללותה למתרחש ברוסיה אינה אובייקטיבית, ומונעת משיקולים פוליטיים. "לא צריך להיות מומחה גדול בשביל לראות את זה", הוא אומר. "היחס פה לרוסיה הוא חשדני מלכתחילה, בדומה לאויב, ולפעמים אפילו יותר עוין מאשר אצל האמריקאים. בזה משתלב יחס אישי שלילי כלפי ליברמן, כפוליטיקאי ובכלל כרוסי, שהצליח להתברג במערכת הפוליטית הישראלית ומכניס לה כל מיני מהלכים שמוערכים על ידי חלק מהישראלים כשליליים". לדברי קדמי, עצם העובדה שאדם כמו ליברמן מצליח לכפות את תפישת עולמו מעוררת עוינות בציבור הישראלי: "ליברמן נתפס כשלילי, והיחס השלילי לליברמן מכתיב יחס שלילי גם לרוסיה".

עם זאת, בניגוד לדיווחים בתקשורת בשבוע האחרון, קדמי דווקא אינו סבור שהתבטאויותיו של ליברמן מעוררות תרעומת או התנגדות חריפה בציבור הרוסי בישראל - ומעריך כי התמיכה הרחבה בו לא תיפגע כהוא זה. "כל זמן שליברמן נתפש כפוליטיקאי המוצלח ביותר - לא רק בין דוברי הרוסית, גם בהשוואה לפוליטיקאים ישראלים אחרים - דוברי הרוסית יתמכו בו. שופטים אותו ביחס לאלטרנטיבות, ואם יש הסתייגויות - הן נקודתיות בלבד. המצב הבסיסי הוא שליברמן עדיף על כל פוליטיקאי אחר, ואם הדברים לפוטין מעוררים איזושהי בעיה, זה רק אצל חלק קטן בין דוברי הרוסית - שגם כך מסתייג מליברמן".

ומה לגבי ההתפתחויות ברוסיה עצמה? בשבוע שלאחר הפגנות הענק, הראו בקרמלין סימנים של ניסיונות פיוס לציבור, בדמות חקירת החשדות לזיופים, התפטרות יד ימינו של פוטין, יו"ר הפרלמנט בוריס גריזלוב, וגם הצהרה מצדו של פוטין עצמו כי יהיה מוכן לשינויי חקיקה שיקלו על כוחות אופוזיציוניים חדשים להכניס "רגל בדלת" הפוליטיקה הרוסית - אך מנגד, המשיך פוטין עצמו לדחות את טענות האופוזיציה בדבר אי-סדרים בבחירות. "בוודאי שהיו זיופים", אומר קדמי, "אבל זה לא משנה, זה ברמה המקומית בלבד. כך או אחרת, פוטין היה שומר על השלטון".

ישנה אי שביעות רצון ברוסיה, מודה קדמי, לנוכח השחיתות השלטונית שהגיעה לממדים חסרי התקדים, אך בדומה לשר החוץ, שהזהיר השבוע כי המפגינים ברוסיה "הם לא בדיוק חברים שלנו", גם קדמי מבקש להציג תמונה מורכבת יותר בפני התומכים במחאה הרוסית. "צריך להבין שמשקלם האמיתי של הכוחות הליברליים והדמוקרטיים - שלבנו איתם ואנחנו בהחלט רוצים בהצלחת מטרתם - שואף לאפס. רוב העם הרוסי תומך במפלגה השלטת או במפלגות אופוזיציה לאומניות, וגלי ההתנגדות לשלטון מגיעים דווקא מכיוון הרבה יותר מסוכן, לאומני וקומוניסטי-לאומני".

להמחשה, משתמש קדמי בדוגמה של כיכר תחריר. "כולנו שמחנו ודיברנו על הדמוקרטיה במצרים, אבל בסופו של דבר מתברר שהכוח הליברלי בטל בשישים", הוא מסביר. "ברוסיה, המצב דומה. קודם כל צריך להבין שחלק מהאנשים שקוראים עכשיו לדמוקרטיה הם דווקא מי שייצר ועיצב את השיטה המושחתת, עוד בתקופת הנשיא בוריס ילצין, ומי שעיצב חוקה שנתנה לנשיא סמכויות שאין באף מקום אחר בעולם. כשאנחנו קוראים לבחירות דמוקרטיות לחלוטין, ללא שום מעורבות מבחוץ, הכוחות שעלולים לעלות לשלטון הם לא פחות מסוכנים".

משבר פוליטי ברוסיה - עוד מהשבוע החולף:
פוטין נכנע לביקורת? "נאפשר רישום מפלגות חדשות"
בגלל קללה נגד פוטין: פוטרו עורך ומנהל בעיתון
קורא תיגר על פוטין: מיליארדר רוסי רץ לנשיאות
פרשנות: בדיקת טוהר הבחירות ברוסיה - הודאה בזיוף