מלפיד ועד הכלב צ'אבי: המילון הפוליטי של תשע"ג

אופוזיציה – אחרי כמה שנים עם אופוזיציה רופסת בראשה עמדה קדימה, נדמה שכל אופוזיציה יכולה להיות משב רוח מרענן. נכון במיוחד לומר זאת על זו הנוכחית, המורכבת מפרלמנטרים מוכשרים ורבי-מעללים דוגמת שלי יחימוביץ', אריה דרעי ומשה גפני. עד כה הצליחה האופוזיציה להביך את הקואליציה רק "בקטנה", אבל זאת הייתה רק ההתחלה. במושב הבא, כשבש"ס יתרגלו למצב החדש, כשבעבודה יסיימו את הבחירות ליו"ר וכשהקלקולים בקואליציה יצוצו, יחל המבחן האמיתי.

אטיאס אריאל – הנסיך של ש"ס, זה שהרב עובדיה גם אוהב וגם מעריך, פונק מאז שנכנס לפוליטיקה לפני שבע שנים. בתחילה החליק ללשכת שר התקשורת, ומשם שודרג בממשלה הקודמת לתפקיד שר השיכון. עכשיו, באופוזיציה, זה אטיאס נטו. ולהתרגל למצב של ח"כ פשוט זה כנראה לא כל כך קל (ע"ע אריה דרעי ואלי ישי). אטיאס טוען בתוקף שאינו חושק בהנהגת ש"ס. בינתיים הוא היחיד שמצליח איכשהו לפשר בין מספר 1 ומספר 2 בתנועה. גם זה משהו.

אשכנזי גבי – לו הכל היה הולך כשורה, אולי הוא היה כיום בשיא הקמפיין נגד שלי יחימוביץ' על ראשות מפלגת העבודה. אבל אשכנזי מסובך עד צוואר בפרשת הרפז. כדאי לעקוב אחר התפתחות הפרשה הזו. מעבר לעניינים האישיים, היא טומנת בחובה שיעור מאלף על פעולות מוקדי הכוח בישראל. מצד שני לא פשוט לעקוב אחרי העניין. כל כך הרבה עיתונאים מעורבים בו אישית עד צוואר.

בחירות – מערכת הבחירות הותנעה בקול רעש גדול. לאחר מכן נרדמה והתעוררה לקראת הסוף. אם נוסיף את המו"מ הקואליציוני נקבל תוצאה שאף אחד לא חזה מראש. החרדים בחוץ, ועדת הכספים ושני משרדי ענק אצל המפד"ל ושר האוצר הוא מישהו שבכלל היה עיתונאי עד לא מכבר. אף פעם לא משעמם כאן.

בית של גויים – גם תשע"ג תיזכר כשנה שבה הרב עובדיה הפליא את מכותיו המילוליות ביריביו. השנה, בשל הנסיבות הפוליטיות, עלו על המוקד אנשי הציונות הדתית. "בית של גויים", הוא כינה את אנשי הבית היהודי. על מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי, הרב סתיו, הוא אמר שהוא "רשע". עמיתו להנהגה הרוחנית של ש"ס, הרב שלום כהן, כינה את חובשי הכיפות הסרוגות "עמלק". בשיעור נכחו הרב עובדיה וראשי התנועה. אף אחד לא פצה פה. כמובן שאחר כך הם הסבירו ותירצו ונימקו ואולי קצת התנצלו. ככה זה תמיד, עד המתקפה הבאה.

בנט נפתלי – האתנחתא הקומית במשדר הבחירות בארצות הברית היתה לקפוץ לכפר המכבייה ולבדוק מה התוצאה בבחירות הפנימיות במפד"ל בין זבולון אורלב לנפתלי בנט שנערכו באותו יום. ואז הגיע הראיון עם ההתבטאות על הסרבנות אצל נסים משעל והמוני הצעירים הדתיים שנשבו בקסם, והנה לבית היהודי יש 12 מנדטים. לפחות ארבעה מהם, שלאף אחד לא יהיה ספק, רשומים בלעדית על שמו של נפתלי בנט. אפשר לאהוב את פעולותיו של בנט ואפשר לבקר, אבל היעד שהוא מציב בפני הציונות הדתית מאתגר מאי פעם: מה שעשינו בצבא, הוא מסביר, צריך לעשות גם בהנהגה. אז עכשיו בואו נראה מה יהיה לפני מה: ראש ממשלה עם כיפה או רמטכ"ל תימני.

ברית האחים – האיחוד של השנה בין לפיד לבנט, שמהר מאוד הפך לביטוי הדביק של השנה, סובל מחריקות בשבועות האחרונים, אבל לא כדאי למהר ולהספיד. הם יותר מדי תלויים אחד בשני.

גלאון זהבה – דברים טובים קורים למרצ מאז מונתה זהבה גלאון לראשת התנועה. בבחירות הכפילה המפלגה את כוחה, והסקרים שמתפרסמים כיום מחמיאים אף יותר. זה לא אומר שמקרה הבית היהודי הולך לקרות למרצ, אבל שווה לעקוב אחר ההתפתחויות. ניצחון של חבר המפלגה, ניצן הורוביץ, בבחירות לראשות עיריית תל אביב יתנו זריקת מרץ נוספת לגלאון וחבריה.

גראס/קנאביס – מה שהתחיל בשאלה פשוטה בוואלה! למועמד יאיר לפיד – "עישנת גראס?" – הפך לסאגה שלמה. האם מי שלימים מונה לשר האוצר שיקר כשאמר שלא עישן? ולמה זה בכלל אישיו ב-2013?

דרעי אריה – ההבטחות היו בשמיים, הציפיות גבוהות עוד יותר. בסוף זה נגמר עם 11 מנדטים, בדיוק כמו שהיו לאלי ישי המושמץ. ואם זה לא מספיק, אחר כך באה ההשפלה בדמות שבירת הברית המסורתית של הליכוד עם ש"ס והזנחתה לאנחות באופוזיציה. אז עכשיו אריה דרעי בוחש בבחירות לעיריית ירושלים עם ידידו הטוב, אביגדור ליברמן. אבל מבחנו האמיתי עוד יגיע, ואם בו הוא ייכשל כנראה שנוכל להכריז רשמית שפג הקסם. או שפשוט קם דור חדש שלא ידע את דרעי.

החלק הראשון לא נכון והחלק השני לא יהיה – דיוני התקציב המתישים. חברי הכנסת עולים בזה אחר זה ומציגים את מרכותלם. כשחבר הכנסת ג'מאל זחלקה יורד מהבמה מבקש ראש הממשלה את רשות הדיבור. נתניהו מבקש להגיב לזחאלקה, שלדבריו אמר ש"אנחנו (הערבים) היינו כאן לפניך ואנחנו נהיה כאן אחריך". "החלק הראשון לא נכון", אמר לו נתניהו, "והחלק השני לא יהיה". וזהו. 24 שניות, 29 מילים. ניתן לבקר וניתן להסכים, אבל אי אפשר לקחת מנתניהו את אמנות התמצות. אחד הנאומים הבולטים של השנה האחרונה ואולי בכלל בשנים האחרונות.

ויינשטיין יהודה – נו, למה הוא מחכה? שיחליט כבר.

ז' (האות של מפלגת ארץ חדשה) – אלדד יניב שונא את השחיתות. אלדד יניב שונא את הכוחנות של העשירים. ובכלל, אלדד יניב מתעב את כל ההון-שלטון-עיתון הזה. אלדד יניב יודע על מה הוא מדבר, הוא הרי בא משם. לא קל להאמין לו, קצת מפחיד להישבות בקסמיו שכן אולי מדובר בלהטוט-על, עוד קומבינה על חשבוננו. יניב מבין את זה מן הסתם, אבל לא אכפת לו. את החליפות מהימים העליזים בפוליטיקה הוא כבר הכין לקראת כניסתו לכנסת (בעצם לא, הוא ממש רזה מאז), אבל בסוף המצביעים הראו לו את מה שהיה כתוב על פתק הבחירה שלו. אז יניב מחוץ לכנסת, אבל אותנו הוא השאיר עם המחשבות. בעיקר סביב הסרטונים שיצר יחד עם רני בלייר, שבהם נכנס בכל מה שזז. למרות הטענות הקשות שהעלה, אף אחד לא תבע אותו. וזה עוד יותר מטריד. בקרוב תהיה לחברים מההון-שלטון-עיתון הזדמנות נוספת לתבוע. "פניית פרסה" הוא שם הספר שעליו שקד יניב בחצי השנה האחרונה. לא צריך לרוץ לחנויות הספרים, הוא יופץ באינטרנט לכל דורש. יניב מבטיח שיהיה מעניין. את זה אף אחד לא ייקח ממנו.

החדר – המקום שלתוכו שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלסטינים, ציפי לבני, כל כך רצתה להיכנס עם מקביליה ברשות הפלסטינית. טוב, את מבוקשה היא קיבלה. מה יקרה בחדר זו כבר שאלה אחרת.

טירקל יעקב – בלי הרבה שיניים, בלי אמצעי חקירה אבל עם המון תלונות אנונימיות הפכה ועדת טירקל, המייעצת למינוי בכירים במשק, למסננת צפופה. יעקב פרנקל היה ונלכד. ליאו ליידרמן היה לשנייה וחצי וברח. מאז, מרוב חשש, העסק תקוע ונגיד בנק ישראל אין. נתניהו, אגב, בחר להאריך את תוקף מינוי הוועדה בשלוש שנים נוספות. עם קצת יותר סמכויות ומשאבים שיקצו לוועדה הזו, זה יכול להתחיל להיראות טוב.

ישי אלי – זה בסדר שהמעבר מלשכת השר ללשכת הח"כ הפשוט הוא טראומתי. בטח כשזה מלווה בהדחה מתפקיד היו"ר לטובת היריב דרעי. אבל עם כל הכבוד, זה לא יכול להימשך חודשים. שלא לדבר על יציאה לחופשה משפחתית במקביל להצבעות התקציב ושנייה ורבע לפני שהכנסת ממילא יוצאת לפגרה. ואם זה כל כך קשה, אז אפשר לפרוש ולנוח. יש הרבה שיסכימו לשבת בוועדות הכנסת ולחוקק. זו לא בושה.

יחימוביץ' שלי – יו"ר מפלגת העבודה החלה את השנה גבוה בסקרי הבחירות. על אף התוצאה החמוצה שהשיגה, עמדה בפניה האפשרות לעשות היסטוריה ולכהן כשרת האוצר הראשונה של ישראל. אבל יחימוביץ' העדיפה לקיים את הבטחת הבחירות שלה ולהישאר בחוץ. בעקבות כך היא תוכל בקרוב לציין שיא היסטורי במפלגת העבודה, אם תזכה בפעם השנייה ברציפות בבחירות לראשותה מול יצחק הרצוג.

כחלון משה – אחת ההפתעות הגדולות בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. במקום למנף את גל האהדה האדיר כלפיו בעקבות כהונתו המוצלחת במשרד התקשורת הימם כחלון את כולם ופרש, לעת עתה, מהפוליטיקה. כחלון מעביר את זמנו באקדמיה, אך שומר על קשר רציף עם הציבור על ידי הרצאות שהוא מעביר בתדירות גבוהה של פעם-פעמיים בשבוע. למי שמתגעגע ולמי שחושש – סביר להניח שהוא עוד ישוב לפוליטיקה כבר בקדנציה הבאה. החיידק עוד פועם בו בעוז. האם יעשה את זה בליכוד? לא בטוח. מצד אחד הדי.אן.איי הליכודי עודנו מוטבע בו, מצד שני ממוסדות התנועה הוא החליט לפרוש.

כפיים – ח"כ מירי רגב באמת ביקשה לקדם את ההצבעה לליכוד בבחירות. אז היא ביקשה "כפיים". וגם אמרה שהיא לא "ג?נ?ב?ה". לפנתיאון היא נכנסה. האם זה עזר לליכוד? לא בטוח.

כהן ריקי – האשה האנונימית הכי מוכרת בישראל.

ליברמן אביגדור – אחת הדמויות החזקות בישראל מצא את עצמו במהלך השנה נאלץ לפנות את כסא שר החוץ בהמתנה להחלטת בית המשפט בעניין מינוי השגריר זאב בן-אריה. למרות שעל פניו עיקר המשוכות המשפטיות הוא הצליח לחלוף, התיק "הקטן" הזה עדיין יכול לשים סוף לקריירה הפוליטית שלו. זה תלוי בשתי החלטות: אשם או לא, יש קלון או אין קלון.

לפיד יאיר – ללא ספק איש השנה בפוליטיקה הישראלית. עם 19 המנדטים המפתיעים, עם תפקיד שר האוצר באחת התקופות הרגישות של ישראל בשנים האחרונות, עם אהדה האוטומטית מצד אחד והביקורת הקטלנית מצד שני. סוף תשע"ג מוצאת את לפיד מהורהר. הוא מאמין שהוא צודק, הוא משוכנע שיש לו את כל הסיבות להיות אופטימי – בעיקר כי את ההחלטות הקשות הוא קיבל בתחילת הקדנציה – ובכל זאת הוא, התקשורתן המבריק והממולח, לא מצליח להדביק את הציבור בחשיבה החיובית. אולי כי הזניח את הזירה התקשורתית המסורתית, ושם אין ואקום, אם אתה לא מדבר מישהו אחר ידבר ויקטול. אולי כי ההחלטות שקיבל היו באמת קשות מנשוא, חלקן שגויות ונובעות מחוסר ניסיון פוליטי או ידע, שעוד צריך להירכש בנוגע לתהליכים כלכליים. ויש גם את העניין הזה של הפייסבוק. מה שעבד כל כך טוב בקמפיין פתאום פועל נגדו לעתים. על כל מילה שהוא מעלה יושבים עשרות תחקירנים בהתנדבות מטעם עצמם שמנסים למצוא את הטעויות וחוסר הדיוק. הבעיה של לפיד שיותר מדי פעמים הם גם מצאו. הוא, בכל מקרה, לא מתכוון לוותר על העניין. מה שכן בא בחשבון מבחינתו – בלב כבד – זה הוויתור על המריבות ברשת החברתית. תגרה עסיסית עם גולש, הוא מבין, היא לא דבר שמצופה משר אוצר בישראל.

לבני ציפי – הקאמבק של השנה. את ערב ראש השנה תשע"ג עשתה יו"ר קדימה כאשה פרטית, שמאוד רוצה לחזור למוקדי ההשפעה אבל לא סגורה בדיוק איך ועם מי. בסוף זה נגמר ב"התנועה", מפלגה אקלקטית של אנשים עם עשייה רבת שנים, שקודם התאחדו סביב רעיון גדול, ורק עכשיו מתחילים לחשוב איך ולבסס את עצמם כמפלגה שתשרוד לאורך שנים. לבני הייתה הראשונה שקפצה לממשלת נתניהו. התגובות היו צוננות במקרה הטוב, אבל נכון לעכשיו, עם תפקיד שרת המשפטים הדומיננטי ועם הובלת המו"מ המדיני עם הפלסטינים שעושה את צעדיו הראשונים, היא אחת הדמויות העסוקות בממשלה. אז אמנם מטרת העל המוצהרת שלה – החלפת בנימין נתניהו – לא נראית באופק, אבל לפחות על כניסה ל"חדר" עם הפלסטינים למטרות מו"מ היא יכולה לסמן "וי".

משרד החוץ – מבחינה משפטית הכל בסדר. היועץ המשפטי לממשלה אישר להשאיר את משרד החוץ מיותם, ממתין לתוצאות משפטו של ח"כ אביגדור ליברמן. אבל עם כל הכבוד לשיקולים הפוליטיים, האם מדינת ישראל לא צריכה בתקופה הזו שר חוץ במשרה מלאה?

מופז שאול – הדמות הטראגית של הפוליטיקה בשנה האחרונה. התחיל את תשע"ג כיו"ר המפלגה הגדולה ביותר והוא מסיים אותה כיו"ר המפלגה הקטנה ביותר. בדרך נרשמה טעות טקטית שהותירה אותו – האיש שכל כך רוצה להיות שר – מחוץ לממשלה. ועם כל זאת חשוב לציין, למרות הטלטלות מופז ממשיך לעבוד. מנסה לייצר סדר יום ולשמור על רלוונטיות ורעננות. רק על זה מגיע לו צל"ש. הלוואי ואחרים שהיו למעלה היו יודעים איך לנהוג כשהגלגל מוליך אותם למטה.

מחוברים – ממתי להיות מחובר זו מילת גנאי בישראל? ממתי שהעיתונות הכלכלית הצליחה להחדיר את המונח הזה לשיח החברתי בישראל בהקשרים שליליים. פתאום גם חברי כנסת ושרים – חלקם מחוברים בעצמם – יוצאים כנגד המחוברים. ומי שחושב שהמחאה החברתית מתה שיחשוב פעמיים. היא אולי לא ברחובות כמו לפני שנתיים, אבל בשיח הכלכלי ובמעורבות החברתית היא חיה ובועטת.

נתניהו בנימין – שנה מוזרה ומורכבת עברה על ראש הממשלה. מצד אחת תוצאות הבחירות היו רחוקות מאלו שלהן ציפה עם פיזור הכנסת באוקטובר 2012. החיבור עם ליברמן נראה מבטיח ונראה היה שהבחירות יהיו טיול חורף קליל. במו"מ הקואליציוני נתניהו כבר הזיע ונאלץ לבצע ויתורים לא פשוטים מבחינתו. מצד שני הוא נבחר בשלישית לראשות הממשלה, כשגם כיום אף אחד לא מערער על שלטונו. בתור מי שלא מתכוון להיעלם מהזירה הפוליטית גם בתום הקדנציה הנוכחית זה חשוב לו מאוד. את המפתחות הכלכליים הוא הפקיד בידיו של יאיר לפיד, וגם אם היתה לו ביקורת על מהלכיו של שר האוצר הוא שמר אותה לעצמו. בעניין המדיני-ביטחוני, לעומת זאת, הוא עוסק יומם וליל. עם כל הכבוד למצבה הכלכלי של ישראל – ומי כמו נתניהו מכיר בחשיבות הזו – מבחינת ראש הממשלה הוא כאן בראש ובראשונה כדי לשמור על ביטחונה של ישראל. הוא לא רואה בזה משימה, אלא שליחות. ערעור הסדר העולמי אצל השכנות מצפון ומדרום מתיישב היטב עם חששותיו. ובכל זאת – הוא החליט לתת צ'אנס למהלך מדיני. האם כוונותיו אמיתיות הוא שהוא רוצה למשוך זמן? אולי בשנה הקרובה נתחיל לגלות את התשובה לכך.

סלומיאנסקי ניסן – יו"ר ועדת הכספים, אחד התפקידים המרכזיים במדינה בימים כל כך סוערים. ברמה האישית סלומיאנסקי לא חלם להיות אי פעם בכזה תפקיד. גם במפד"ל לא חשבו שנתח כל כך עסיסי ייפול בידם. סלומיאנסקי הוא שועל קרבות מנוסה, אבל הפרטנרים שלו לוועדה – מרכזת קואליציה דעתנית, חרדים מפולפלים ומתוסכלים וחברי קואליציה חסרי ניסיון – מאיימים כל העת לזנב בו. עכשיו, אחרי העברת התקציב שלו היה מחויב בכל מקרה, יגיעו המבחנים האמיתיים. הפרק השלישי בחוק הריכוזיות, תרגום הורדת יוקר המחיה למעשים בשטח והטיפול בפנסיות הם חלק מהנושאים המרכזיים שיקבעו אם יצליח להטביע את חותמו על הוועדה.

סתיו דוד – הרב דוד סתיו לא הצליח לעמוד במשימתו ולהיבחר לרב הראשי לישראל. האם הוא נכשל? ממש לא בטוח. ההתמודדות שלו הפיחה קצת רוח חיים במוסד המאובן הזה. למרות הכישלון של הבית היהודי, אם השר הממונה על שירותי הדת, נפתלי בנט, יקדם את הרפורמות שעליהן הכריז, אולי כלל האוכלוסייה בישראל תרגיש חיבור לרבנות. על ההישג הזה תהיה חתומה גם התמודדותו של הרב סתיו.

עופר עיני – שנה פוליטית לא פשוטה עברה על יו"ר ההסתדרות. הסדק בינו לבין מקורבתו לשעבר, שלי יחימוביץ', הלך והתרחב. הוא רצה שתקבל את הצעת נתניהו להיות שרת האוצר, היא לא הסכימה. עכשיו הוא תומך ביצחק (בוז'י) הרצוג בהתמודדות על ראשות העבודה. אם יחימוביץ' תנצח זו תהיה הוכחה להיחלשותו של מי שנחשב בשנים האחרונות לאיש החזק במפלגה.

פייסבוק – אז מה לימדו אותנו הח"כים על עצמם בפייסבוק? בועז טופורובסקי הדגים לנו איך נראה ח"כ עייף לפנות בוקר. נפתלי בנט דיווח שהוא נוחר. ישראל כ"ץ על מקורות השראתו בעת טיול עם הכלב ויאיר לפיד הפך כבר את ימי שבת למסורת של פוסטים מעוררי תגובות ורעש. אבל מעבר לצהוב ולשטוח מסתתרת דרך תקשורת בלתי אמצעית עם הקהל, שהולכת ומקבעת את חשיבותה בתקשורת בין השלטון לעם. מי שירוויח ממנה יהיה זה שיבין שגם שם – חיים ומוות ביד הלשון.

פרנקל יעקב – בא, נכווה, הלך. ולמרות כל ההד התקשורתי עדיין הותיר אחריו שאלות פתוחות.

צ'אבי – כלבו האהוב של שר התחבורה, ההשראה של ישראל כ"ץ לביצוע הרפורמות בנמלים. גימיק נחמד שאיכשהו תפס.

קדימה – המפלגה שלא מפסיקה לייצר תקדימים היסטוריים בישראל. בשתי מערכות בחירות הצליחה לסיים כמפלגה הגדולה ביותר, בשלישית נכנסה כמפלגה הקטנה ביותר. ובכל זאת, עדיין היא נושמת, אפילו עצמונית. וגם זה נס פוליטי.

קרי ג'ון – לא הרבה נתנו סיכוי לשר החוץ האמריקני להניע את התהליך המדיני. עכשיו, אחרי שהצליח, מעטים נותנים לו סיכוי לקצור הישגים בתהליך. ובכל זאת, יותר ויותר קולות בליכוד תוהים בקול רם האם בליבו של נתניהו לא גמלה החלטה ללכת ברצינות ובכל הכוח על הסדר עם הפלסטינים. נכון שכיום, כשמסביב האדמה בוערת במדינות ערב השכנות, זה נראה מאוד רחוק, אבל בסוף הרי אנחנו תמיד חוזרים לאותה נקודה עם שאלת קווי 67', ההתנחלויות והנושא הדמוגרפי.

קול עדי – בהימנעות אחת, שלא השפיעה כהוא זה על תוצאות ההצבעה, עוררה את הדיון על הדמוקרטיה שמפעמת – או לא – בחלק מהמפלגות בפוליטיקה הישראלית.

ריבלין רובי – קיווה לנהל את המירוץ לנשיאות מפוזיציית יו"ר הכנסת הנוחה, אבל נתניהו חשב אחרת. אם יצליח בשנה הקרובה להיבחר בכל זאת לנשיאות, אז הכל היה שווה. אם לא – לפחות הרווחנו פרלמנטר מעולה.

רפורמות – "תהיו כחלונים", ביקש בנימין נתניהו משרי ממשלתו הקודמת. הבקשה, מתברר, הדהדה והגיעה אפילו לממשלה הנוכחית. בנמלים, בשירותי הדת, בחינוך, ברשות השידור, במשרד הפנים – כולם רוצים לחדש, לשנות ולהותיר חותם. זה טוב, אפילו מצוין. רק שיעשו את זה אחרי מחשבה, בדיקה ותכנון ולא בשליפה.

שוויון בנטל – החללית שעליה המריא יאיר לפיד ושבזכותה קטף חלק ניכר מ-19 המנדטים שלו. לאחר עבודה אינטנסיבית על החוק בוועדת השרים בראשות יעקב פרי עבר החוק לדיון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה מיוחדת בראשות איילת שקד. זה נשמע טכני, אבל מתחת לטכנוקרטיה הזו מסתתרת הרבה מהות, שכדאי לעקוב אחריה. ועדת פרי הניחה את היסודות, אבל הוועדה הנוכחית תקבע את הפרטים. מכיוון שחלק מהישיבות סגורות אנחנו לא יודעים מה בדיוק מתחולל בהן, אבל התמונה שמצטיירת היא שהחוק יהיה שונה מזה שעבר בקריאה הראשונה. הטלת סנקציות פליליות, למשל, נמצאת בסימן שאלה, כמו גם הארכת השירות הגורפת לבנות. השינוי המהותי שעליו מדברים גורמים בוועדה נוגע לגישה של החרדים. חברי הכנסת מטעמם נוטלים חלק פעיל בדיונים, מנסים להשפיע ולשנות. אותם גורמים מתרשמים שנפל להם האסימון שהשינוי בוא יבוא ושמוטב להם ללכת איתו ולא נגדו. עם תחילת מושב החורף בעוד כמה שבועות נדע האם אנו עומדים בפני שינוי בכל הנוגע לשילוב החרדים בחברה הישראלית.

תקציב – תקציב 2013-2014 שעבר לא מכבר היה אחד הקשים מאז קום המדינה. כולם חטפו, גם מעמד הביניים. שר האוצר הודה שמדובר כאן בהפרת בחירות מצדו, שהוא נאלץ לבצע על מנת להציל את המשק הישראלי. השאלה המרכזית היא לא הקיצוצים, שאת חלקם אנחנו כבר מרגישים היטב, אלא האם התקציב הזה יאפשר צמיחה בשנים הבאות. לפיד משוכנע שכן. מבקריו (הרבים) טוענים שלא. אם הצדק עמו – הוא ישוב להיות מלך ישראל. אם טעה – זו בעיה שלו, ובעיקר שלנו.