(ראשי האופוזיציה הסורית קוראים לקהילה הבינלאומית לפעול נגד משטר אסד)
בספרה זוכה פרס הפוליצר "בעיה מהגיהינום: אמריקה ועידן רצח עם", שנים לפני שהפכה לשגרירת ארצות הברית באו"ם, כתבה סמנתה פאוור: "למרות התיאורים הגרפיים בתקשורת, מקבלי ההחלטות האמריקנים, עיתונאים ואזרחים הם איטיים בצורה קיצונית בגיוס הדמיון שדרוש כדי להתמודד עם הרוע. לפני הטבח, הם מניחים ששחקנים רציונליים לא ייזמו אלימות חסרת פשר. הם סומכים על מו"מ בכוונות טובות ודיפלומטיה מסורתית. כשמעשי הרצח מתחילים, הם מניחים שאם האזרחים שומרים את ראשם נמוך, יניחו להם לנפשם. הם קוראים להפסקות אש ותורמים סיוע הומניטרי".
כאמור, את הדברים כתבה פאוור, בעברה עיתונאית שסיקרה כמה וכמה מלחמות ומשברים ועמדה בראש מרכז זכויות האדם של בית הספר לממשל של אוניברסיטת הרווארד, לפני שהפכה לחלק מממשלו של ברק אובמה. התקיפה הכימית בסוריה תפסה את השגרירה שנכנסה לתפקיד רק 19 ימים לפני כן בביקור פרטי בארץ מולדתה אירלנד ודיון החירום של מועצת הביטחון של האו"ם ביום רביעי התקיים בלעדיה. פאוור תמכה בקיומו של הכינוס הדחוף ועמדה בקשר עם אנשי הצוות שלה והבית הלבן, אבל בכל זאת זה יצא קצת אירוני.
עוד חדשות על סוריה:
פיצוץ גדול בדמשק, דיווחים על הרוגים ופצועים
"3,600 בני אדם נפגעו במתקפה הכימית בדמשק"
ארה"ב: "מגוון אפשרויות זמינות" להתערבות בסוריה
איראן מאשרת: "נעשה שימוש בנשק כימי בסוריה"
בממשל אוהבים להזכיר שאובמה לא מהסס לפעול
כרגע, ממשל אובמה ממשיך לבחון את האופציות של התערבות צבאית מצומצמת בסוריה בעיקר הפגזות מן האוויר נוסח התערבות נאט"ו בקוסובו ב-1999, השמדת מאגרי הנשק הכימי של המשטר או נטרול בסיסי חיל האוויר של אסד. הפגישה הארוכה של צוות הביטחון הלאומי של ברק אובמה ביום חמישי בנושא התקיפה השבוע הסתיימה ללא החלטות אופרטיביות, אך כפי שהבהיר ברק אובמה בראיון לסי-אן-אן שהוקלט ביום חמישי בערב, ההחלטה קרבה, כי כרגע המשבר בסוריה מערב "אינטרסים לאומיים מרכזיים" של ארה"ב, "גם מבחינת הצורך להבטיח שנשק להשמדה המונית לא יופץ, וגם בגלל הצורך להגן על בעלות בריתנו והבסיסים שלנו באזור". הוא לא צופה כוחות אמריקניים על הקרקע, הבהיר, ואף הדגיש שאם ארה"ב "נכנסת פנימה ותוקפת מדינה אחרת ללא מנדט של האו"ם וללא ראיות ברורות שניתן להציג, זה מעלה שאלות אם החוק הבינלאומי תומך בזה".
בממשל לא אומרים מה בדיוק האופציות שנבדקות. הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, שכבר חודשים ארוכים קורא לחימוש המורדים ולהתערבות פעילה יותר במשבר, כגון הקמת "אזור ללא טיס" מציע כעת לנטרל את התשתיות של חיל האוויר הסורי כדי שידי כוחותיו לא יהיו על העליונה. יצוין כי מהתערבות מצומצמת מן האוויר ועד לניצחון ממשי הדרך ארוכה. בקרמלין לא בדיוק מתכננים פלישה קרקעית לסוריה, אך הרוסים הפגינו מחויבות גדולה יותר למשטר אסד מהמחויבות של ארה"ב למורדים.
אתמול כינס שוב אובמה את צוות הביטחון הלאומי שלו, אך בדיוק כמו בדיווח הראשון על השימוש בנשק הכימי בסוריה, המעורבים בדבר הדגישו כי לא צפויה שם החלטה סופית, מכיוון שיש "לאמת תחילה את העובדות". אימות העובדות ייקח ימים, אולי גם שבועות, ובהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה של משטר אסד, לא ברור אם הראיות יהיו מוצקות מספיק בעיני אובמה למרות שדגימות הוברחו מהאזור לשם בדיקה. עוד שאלה שבממשל נתלים בה כדי להצדיק את העדר התגובה היא "מי בדיוק השתמש בנשק הכימי?". נקודת המוצא של האמריקנים היא שמדובר בכוחות אסד, אך האם מדובר בפקודה מלמעלה או ביוזמה מקומית של מפקד סורר?
דוברת משרד החוץ האמריקני ג'ן סאקי אמרה שארה"ב נעזרת גם במודיעין, איסוף מידע ממקורות פתוחים והתייעצות עם בעלות הברית, אולם אלה לא ממש האיצו פעולה בעבר. קדאפי ובן-לאדן, כפי שאוהבים להזכיר נציגי הממשל, למדו שהנשיא לא מהסס לפעול אך רוסיה וסין לא בדיוק עמדו לצדם, גם אם רוסיה טוענת היום שארה"ב הערימה עליה בהתערבות בלוב וההלכה עם תוכניות התקיפה רחוק מדי.
עד כה, ההסלמה ההדרגתית של האלימות מצד אסד השתלמה לו, והפילוג הקולני במועצת הביטחון שמר עליו טוב יותר מכל משלוח נשק. העולם, אגב, כבר לא שותק. הוא מקשקש עצמו לדעת ומריץ את תמונות הזוועה של גופות הילדים מאזור ה(כנראה) המתקפה הכימית. התוצאה אינה שונה בהרבה.
לא רואים בסוריה "משבר מכריע"
בכל זאת, הלחץ על אובמה "לעשות משהו" גרם אתמול לתזוזה. עד כה היו באזור המזרח התיכון שלוש משחתות אמריקניות המצוידות בטילי שיוט, וכעת הוחלט לצרף אליהן משחתת רביעית. גם רשימת המטרות לתקיפה בסוריה עודכנה, אך הצי השישי לא קיבל פקודה להתכונן למבצע צבאי.
בדרכו למלזיה, הבטיח שר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל כי בנקודה מסוימת "בקרוב מאוד נגיע למסקנה מה קרה. אם אכן דובר בשימוש מכוון של המשטר הסורי בנשק הכימי נגד אזרחיו, ייתכן שתקיפה נוספת בדרך. יש לעשות הערכה מהירה מאוד של מה שקרה ומה התגובה הראויה". הצבא, הוסיף השר, סיפק לנשיא אובמה "אפשרויות לכל התסריטים, וזה דורש למקם את כוחותינו בצורה שנוכל לבצע כל אפשרות שהנשיא יבחר בה".
אם אובמה יחליט בכל זאת להתערב בסוריה, הוא יודע שבגלל המצב שנוצר בשטח מאז תחילת המלחמה, תהיה זו בחירה בין כמה אופציות גרועות, שנכפו עליו משיקולים הומניטריים ופוליטיים. אנשי הנשיא, שחלוקים ביניהם באופן קיצוני, לא בדיוק מקלים עליו להחליט.
שר החוץ ג'ון קרי תמך בעבר בהתערבות מצומצמת. ראשי הצבא מהססים לדבריהם, זה יהיה פרויקט יקר ומסובך שלא בהכרח יביא להכרעה של צד שיישר קו עם האינטרסים האמריקנים. מהדברים שכתב השבוע הרמטכ"ל מרטין דמפסי לחבר הקונגרס אליוט אנגל שביקש להציג אופציות להתערבות צבאית מצומצמת, ולפיהם הבחירה היא "לא בין שני צדדים, אלא בין צדדים רבים", השתמע כי הסכסוך הופך בהדרגה לעימות בין סונים לשיעים, בין חיזבאללה לאל-קאעדה וקבוצות דומות שכבר הוכנסו לרשימת ארגוני הטרור, למרות מלחמתן לצד האופוזיציה.
בנוסף לקושי לזהות את "הטובים", ולהבדיל מאיראן ורוסיה, וושינגטון לא רואה בסוריה "משבר מכריע". עבור אובמה, ההכרעה לטובת המורדים תפתח עוד תיבת פנדורה של עימותים פנימיים בקרב האופוזיציונרים והצורך להכריע בין "מתונים" הראויים לתמיכה לבין "קיצונים". מורד אחד שנגס בלב של חייל סורי מת גרם מספיק צרות למאמצי ההסברה של אובמה, ומי יכול לערוב שלא יבוא תסריט בלהות של טיהור אתני בעקבות הכרעה במלחמת האזרחים?
נכון הוא שחוסר ההתערבות שלו בשנתיים וחצי האחרונות אפשר לאחרים, בדיוק כפי שהזהיר ג'ון מקיין ודומיו, להגדיר את הסכסוך. אך המחיר שאובמה שילם עד כה על חוסר המעש, בהתחשב ברמת העניין הנמוכה של הציבור האמריקני בהתערבות בסוריה, היא שחיקת אמינותו ואובדן כושר ההרתעה במזרח התיכון, תהליך שממשיך לפחות מאז פרוץ האביב הערבי ועד כה לא ניכר שזה מה שמדיר שינה מעיני הנשיא.
אם בכל זאת יבחר לפעול, יזדקק אובמה לא רק לגיבוי של הקהילה הבינלאומית או לפחות של בעלות הברית, אלא גם לתמיכת העם האמריקני, שאותו יצטרך לשכנע שאי אפשר עוד לעמוד מהצד. עד כה, הנשיא האמריקאי שידר דווקא מסר הפוך.
(עדכון ראשון: 23:12)