לרשימת כלי התקשורת הזרים שדיווחו על התקיפה הישראלית בלטקיה הצטרף השבוע עיתון נוסף. הוול סטריט ג'ורנל האמריקני כתב על ההפצצה בעיר הנמל בסוריה כעובדה מוגמרת. כפי שהשמש זורחת במזרח, בסוריה יש פיצוצים מסתוריים. כרגיל, ישראל הרשמית נמנעה מלהגיב לטענות. לשכת ראש הממשלה הסתפקה בקריצה מבולבלת שניתן לפרשה בכמה דרכים. לפי אחת מהן, אדם שקורץ מנסה לרמוז לסביבתו: אני משקר.
בישראל, החוק מרשה (נכון להיום) לקיים דיון פתוח על מעורבותו של הצבא במלחמות מעבר לגבול. אך בסוריה המצב שונה. המלחמה נמשכת יותר משנתיים, יותר מ-100 אלף בני אדם נהרגו וכמעט שני מיליון אזרחים נעקרו מבתיהם. אין כל דיון ציבורי; הקול היחיד שנשמע הוא זה שמכתיב השלטון.
מרבית המידע שמגיע מסוריה מתאר את הזוועות ואת הרצח, אך את המציאות היומיומית קשה לדמיין. מעט מאוד עיתונאים זרים שוהים בסוריה מחשש לחייהם, וכמעט שאין תיאור אמין של חיי האזרחים: כיצד נראים התושבים שאינם מעורבים בלחימה, ושמנסים לשרוד ולהתקיים דרכה?
דווקא עכשיו, חופשה בסוריה
הערוץ היחיד שפותח צוהר אל חיי האזרחים הוא הטלוויזיה הסורית הרשמית. לצד דיווחים שוטפים על "חיסול מיליציות חמושות" בערים השונות, אתר האינטרנט של שופר השלטון מציג גם את "החיים היפים" של סוריה. האתר מדווח לאילו ערים במדינה יצאו משלוח מזון ומעודד תיירים לבקר בה. מכונת התעמולה הסורית מפרסמת תמונות מרהיבות וכתבות ארוכות, שנועדו לחדד את המסר האחד והיחיד: החיים נמשכים כסדרם.
שיטוט באתר מזכיר את המערכון הפארודי מהסדרה "רוק 30", שבו הוצג הרודן המנוח קים ג'ונג-איל מקריא את תחזית מזג האוויר בדיקטטורה הרעבה: "צפון קוריאה - תמיד שמש כל הזמן, עושים כיף ומסיבות חוף". אך בשונה מהמקרה הקוריאני, התעמולה הסורית אינה מתמקדת בסגידה למנהיג, אלא בטשטוש זהות האויב, תהיה זהותו אשר תהיה.
והנה, מתברר שבדמשק הבוערת יש עדיין חיי לילה תוססים. לפי לוח האירועים של האתר, בסוף השבוע נערכה במועדון "ג'מיני" מסיבת בריכה, יחד עם הופעה של די-ג'יי סעד, המתואר כתקליטן מס' 1 בסוריה. מודעה אחרת כללה פרסומת לערב הסיום של המחלקה לתקשורת חזותית באוניברסיטת דמשק, והזמנה ל"ערב אוריינטלי" במועדון בחלב, העיר שאסד מתאמץ לכבוש בימים אלה.
בעוד שהמודעות בדמשק ובחלב התעלמו מהקרבות העזים עם המורדים, כתבה שפורסמה כמה ימים לאחר מכן התעלמה מגורם אחר הנוטה להתערב במלחמת האזרחים בסוריה. בכתבה, שכללה 17 תמונות, הוזמנו הקוראים לטבול בחוף הים של עמק קנדיל שבמחוז לטקיה. רצועת החוף באורך קילומטר וחצי תוארה כמפלט "מוקף הרים קסומים, עצי אורן ומטעי פירות הדר". אך רק שבועיים קודם לכן, קילומטרים ספורים משם, אירעו "פיצוצים אדירים" (ומסתוריים) שהציתו דליקה שנראתה למרחקים, והחריבו אתר גדול לאחסון נשק רוסי.
האתר, כאמור, איננו מתעלם מהמלחמה, אלא פשוט מונע כל זיהוי של האויב. באחת הידיעות נכתב על כנס של נשים שכולות, שבניהן נפלו בשירות הצבא. פורום הנשים התכנס בשם "למה הבן שלי" כדי לדון בנושא "החברה הסורית תחת משבר", ובסופו פורסמה קריאה לכל הסורים להתאחד למען המולדת והצבא. אבל נגד מי?
רק תדמור שותקת
מבחוץ - הטענה שהמלחמה מתקיימת בין הצבא לאויב אנונימי, ולא בין הצבא והאזרחים שהוא משמיד מדי יום - נראית מגוחכת, ובעיקר מרגיזה. אך ייתכן גם שהיא מאפשרת לאזרח הסורי הממוצע להמשיך בחייו.
בזמני מלחמה, אנשים נאחזים בתקוות שונות ומשונות. אם לא יהיה מי שיגיד להם "אנחנו בסדר, זה העולם שנגדנו", אולי לא תהיה להם סיבה לקום בבוקר. אם בתוך סבך הדיווחים המופרכים יש אפילו כמה פרסומים נכונים (אולי על בריכה חדשה שנפתחה או על עצים שנשתלו במקום יער שנשרף), ייתכן שבכל זאת תהיה לאזרח הסורי סיבה נוספת לקוות לסיום המלחמה.
באתר מתחבא גם מדור אחד, שלא התעדכן כבר חצי שנה, הוא "חדשות הארכיאולוגיה". גורם אפשרי לכך הוא ההרס הרב שזרע צבא סוריה באתר המורשת העולמי בתדמור, בקרב שהתחולל בעיר בפברואר. נראה שגם מכונת התעמולה יודעת מתי להרפות.