חמש תגליות מדהימות: המתמטיקה של הבועה והאוזן הכי חדה בטבע

אבנים שנאספו על ידי משלחת "אפולו 11" ב-1969 הראו זה מכבר שלמלווה הנאמן של כדור הארץ היה בעבר שדה מגנטי. על פי הסברה, סלעים מותכים בתוככי הירח יכלו להוות דינמו – תהליך שמאפשר את קיומו של שדה מגנטי. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Poceedings of the National Academy of Sciences בדק מחדש, בכמה שיטות, את הסלעים שהובאו מהירח, וקבע כי השדה המגנטי שלו שרד עד לפני 3.56 מיליארד שנים – 160 מיליון שנה יותר ממה שחשבו עד כה. הקביעה חשובה כדי להבין מה בכלל גרם לירח לפתח דינמו. שתי השערות מובילות הן שתנועת הסלע המותך הייתה יכולה להתעורר בשל פגיעה של גוף אחר בפני הירח או בגלל הבדלי טמפרטורה כתוצאה מהתפרקות של יסודות רדיואקטיביים. התיארוך המחודש, אומרים החוקרים, מערער את תיאוריית הפגיעה ומחזק אחת אחרת: כוח המשיכה של כדור הארץ הוא שגרם להפרדה בין המעטפת של הירח לגרעין שלו והניע את התהליך שיצר את השדה המגנטי.

כשאנו קונים טי-שרט מתוצרת בנגלדש ומשלשלים לכיסו של בעל חברת האופנה סכום נמוך אבל נאה, אנו נוטים להתעלם מהפגיעה שאנו פוגעים בעובדים במפעלי הייצור. כדי לבחון את הסברה הוותיקה כי תנאי שוק עלולים לגרום כרסום מוסרי, העמידו חוקרים גרמנים את הנבדקים שלהם בפני בחירה: להשאיר עכבר בחיים או להרוג אותו ולקבל כסף. הוסבר לנבדקים כי מדובר בעכברים שנותרו מניסוי, עכברים שבדרך כלל מוצאים להורג. הובטח להם שאם יחוסו על חיי המכרסמים, החוקרים ימשיכו לגדל אותם בתנאים טובים. משתתפי הניסוי התבקשו לקבל החלטה בשלושה תרחישים שונים: כשהם לבדם, כשהם שניים, מוכר וקונה הרוקמים עסקה, וכשהם הרבה אנשים שמתמקחים על חיי העכבר. החוקרים שיערו שתנאי שוק יקלו על הנבדקים להרוג את העכבר, כלומר לעשות מעשה לא מוסרי, וזאת משלוש סיבות: האפשרות להטיל את האשמה על מישהו אחר, היכולת ללמוד מה אחרים עושים ולפעול כמותם והסחת הדעת הכרוכה במסחר עצמו. ואכן, כותבים החוקרים בכתב העת Science, אנשים שהתמקחו, בין אם בשניים ובין אם בחבורה, היו נכונים הרבה יותר לקפד את חיי העכבר ממי שנדרש להחליט לבד. ובשוק מרובה משתתפים, הם מציינים, מחיר חיי העכבר אף ירד פלאים.

בעולם ללא קצף, לא היינו יכולים לעשות לעצמנו תסרוקת מוהיקן במקלחת, הקפוצ'ינו היה מבאס והיה הרבה יותר קשה לכבות שריפות. כעת, סודות הקצף נחשפים: מתמטיקאים מאוניברסיטת ברקלי יצרו מודל המדמה את השלבים השונים בתהליך ההיווצרות וההיעלמות של הבועות – מודל שיכול לסייע רבות בתעשייה, למשל בייצור של קצפים נוקשים ממתכת ומפלסטיק. באמצעות נוסחאות מרובות, הצליחו החוקרים לתאר את התהליכים השונים המתרחשים בצברים של מאות בועות הצמודות זו לזו בדפנותיהן הדקיקות. הם פרסמו מאמר בכתב העת Science וגם יצרו הדמיה ממוחשבת מהפנטת למדי:

מסתבר שהאוזניים החדות ביותר בעולם החי שייכות ליצור אפרורי למדי – מין מסוים של עש גדול ובהיר (Galleria mellonella). חוקרים סקוטים שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת Biology Letters מתארים "מרוץ חימוש אבולוציוני" בין העש ובין טורפיו העטלפים. עד כה, סברו חוקרים כי בעוד העטלפים מפתחים יכולת לקרוא קריאות בתדרים גבוהים, עד 212 קילוהרץ, העשים אינם מדביקים את הפער ואינם מסוגלים לשמוע את הקריאות בתדרים הגבוהים ביותר. במחקר הנוכחי נרשמו תנודות התאים באוזן ופעילות עצב השמיעה של העש והתברר כי הוא מסוגל לשמוע צלילים בתדרים שמגיעים ל-300 קילוהרץ, כלומר הוא עוקף בסיבוב כל עטלף צפצפן. לשם השוואה, האוזן האנושית מסוגלת להבחין בצלילים בתדר של 20 קילוהרץ ומטה. אף שלאזני העש מבנה פשוט ביותר – ארבעה תאים בלבד קולטים צלילים – הוא מחזיק כעת בתואר שיאן השמיעה של הטבע. החוקרים כותבים גם כי התדרים הגבוהים אף משמשים בתקשורת בין העשים לבין עצמם, כאשר הזכרים מחזרים אחר הנקבות.

יותר מדי דינוזאורים? אין דבר כזה. חוקרים קנדים מתארים במאמר בכתב העת Nature Communications מין לא מוכר של דינוזאור מהסוג פכיצפלוזאור. המאפיין הבולט ביותר של המינים בסוג זה הוא כיפת עצם עבה ונוקשה בקדמת הגולגולת, ומאובן של פיסת העצם המאסיבית – עובייה מגיע ל-5.5 סנטימטרים - הוא כל מה שנותר מהדינוזאור הקטן שחי לפני 85 מיליון שנה. החוקרים מעריכים כי זהו הפכיצפלוזאור הקדום ביותר שהתגלה בצפון אמריקה ואולי אף בעולם כולו. הם קראו למין Acrotholus audeti – משהו כמו "רם הכיפה" ביוונית, בצירוף שמו של בעל החווה באזור אלברטה שבשטחה נמצא המאובן. עוד הם מראים כי במחקר ישנה הערכת-חסר של מגוון מיני הדינוזאורים הקטנים, שמשקלם כמה עשרות קילוגרמים, משום שעצמותיהם אינן משתמרות כמו עצמות הדינוזאורים הגדולים.

עוד תגליות מדהימות:
הבזק אדיר בחלל וזבוב רובוטי
שפעת חדשה ומדאיגה וילדים מפונקים
הדינוזאורים ששחו בנהר